כשהנאצים התנתקו מהזהב

נתחיל בהקשר ההיסטורי. בטורים האלה אנחנו חושבים על כלכלה ועוסקים בכל זווית אפשרית של התחום הזה. המטרה היא ללמוד ולהרחיב את נקודות המבט שלנו. אבל במהלך הלימוד אנחנו נוטים להשמיט פרק מרתק בתולדות הכלכלה; אנחנו מפספסים את הכלכלה הנאצית.

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• רוע לצד חדשנות: הנס הכלכלי של היטלר
• מה חשב המורה של היטלר על קפיטליזם?
  

למה אנחנו לא עוסקים בזה?

אני מניח שלאור הזוועות, רובנו לא ערים לנושא הזה ולא יודעים שהיה דבר כזה. ובוודאי שאין רצון רב אצלנו, הנפגעים, להתעמק בנושא במעין מבט אובייקטיבי חקרני. אז למה כן ללמוד את זה? כי נערך שם ניסוי כלכלי מעניין וכי הנאצים יצרו מעין נס כלכלי. הם שיקמו כלכלה במשבר עמוק בתוך ארבע שנים בשיטות שהיו אז שנויות במחלוקת.

ולא, אנחנו לא שוכחים למה הוביל אותם השגשוג הכלכלי. הלימוד הוא לשם לימוד. אני מציג את הנושא מתוך עניין רב בכלכלה. חזקה על הקוראים הרגישים שיבינו שניתן לכתוב על נאצים מבלי להזדהות עם האג׳נדה הנאצית. סוף התנצלות.

הנס הכלכלי של היטלר

מבחינת מצביעי הרייך השלישי, בשנים הראשונות היו הנאצים סיפור הצלחה. לפחות במובן הכלכלי. כאשר הנאצים עלו לשלטון היה שליש מכוח העבודה בגרמניה מובטל. חצי משק היה משותק ולא תפקד.

מה היו הגורמים? כרגיל בכלכלה, הדעות חלוקות. אבל העובדה היא שלאחר 3-4 שנים בשלטון, המשבר הזה כמעט נפתר. איך הם עשו את זה? מה הם עשו שם? גם על כך חלוקות הדעות. יש חוקרים שטוענים שהיו שם אלתורים מוצלחים. יש שמדברים על העתקות ממקורות שונים.

אני בוחר להציג כאן את טיעוניו של החוקר הישראלי, אברהם ברקאי, בספרו המרתק (שלצערי כבר אינו זמין בחנויות) - "הכלכלה הנאצית" שמו (ספרית פועלים, 1986). ברקאי מסביר שהנאצים ידעו בדיוק מה שהם עושים. מה שמעניין כל כך אצל ברקאי הוא שהוא מראה ממש איך התפישות הכלכליות הנאציות עולות מהאידיאולוגיה הנאצית, אך גם מבוססות על הגות של כלכלנים יהודים.

עקרונות בסיסיים של כלכלה נאצית

כלכלה לא עניינה את היטלר כשלעצמה. בספרו "מיין קאמפף" (המאבק שלי) הוא לא עוסק בה כמעט. מה שמעניין את היטלר הם אבני הבסיס של החיים החברתיים.

בניגוד לנו, החיים בחברה דמוקרטית הרואה באזרח הפרטי את נקודת ההתחלה, היטלר מתחיל אחרת. ה-Volk, (הפולק) - האומה והגזע, הם נקודות הבסיס. האומה הגרמנית שמוצאה ארי היא העיקר והיא התכלית. ותפקידה של הכלכלה לשרת את האינטרסים של האומה והגזע.

ואיך צריך להתנהג גזע חזק וראוי כמו הגזע הארי והגרמני? ובכן, לאור חוקי הדרוויניזם החברתי (דיברתי על כך בטור הקודם) שאותם היטלר מקבל, הוא צריך להיות חזק ומחושל. חזק ותוקפני. שהרי הגזע המתאים ביותר, הוא שישרוד בסוף ויזכה בכל הקופה.

האם היטלר חובב גזעים אחרים ואומות אחרות? בוודאי שלא, ולכן הוא לא מחבב, בלשון המעטה, גלובליזציה כלכלית. כלכלה גזעית, הוא טוען, צריכה להיות אוטרקית. כלומר, היא צריכה לייצר את כל מה שהיא צריכה מתוך המשאבים שלה עצמה. לכן, הכלכלה צריכה להתבסס בעיקר על חקלאות.

אנחנו הרי לא רוצים, יגיד היטלר, להיות תלויים בטוב ליבם ובאינטרסים של עמים אחרים שיאפשרו לנו לקנות מהם חיטה. אם אנחנו אומה חקלאית, אנחנו צריכים שטחים. כלומר, מרחבים לגידול וליישוב גרמנים בריאים, טהורים וחזקים. ולכן, מגיע לנו מה שנקרא "מרחב מחיה" טבעי. אנחנו חזקים ולכן זכותנו לכבוש שטחים של עמים אחרים, לשעבד אותם ולהעביר אליהם אנשים שלנו, כדי לייצר יותר ולחיות נכון.

אם כך, ישאל את עצמו אידיאולוג נאצי, איזה משטר כלכלי נאמץ? ובכן, נאמץ, הוא יענה, משטר פולקי, משטר כלכלי "אומתי". הכלכלה תהיה מנוהלת באופן ריכוזי ודיקטטורי על ידי המדינה. המדינה תשלוט בכלכלה.

אבל לא, לא מדובר כאן בכלל במשטר הדומה למשטר הסובייטי. כי הכל מתרחש בתוך שוק חופשי (אבל מוגבל). אנשים פרטיים ובעלי עסקים ממשיכים לשמור על הרכוש שלהם. אנשים עושים כסף ומפסידים. יש שוק כלכלי. אז מה זה? קפיטליזם? סוציאליזם? קומוניזם? כנראה שזה הכל מהכל וכלום מהכל.

המדינה מתערבת

בשנת 1931 מקימים הנאצים את המחלקה המיוחדת לכלכלה. חשוב לזכור, הם עוד לא בשלטון, אבל כבר בונים תכנית. בראש המחלקה עומד אוטו ואגנר, והוא מייצר מסמך כוונות מעניין. קפיטליזם? כן. רכוש פרטי? כן, אבל בהגבלות שתקבע המדינה. שהרי האומה (הפולק) היא הבעלים האמיתי של הכל. ואילו אתה, הבעלים, בסך הכל בעלים זמני, או על תנאי.

ומה קורה, ישאל את עצמו איש כמו ואגנר, כששליש מהאומה מובטל ממלאכה? כשאנשים מתפרנסים בקושי או לא מתפרנסים? זו כמובן אחריות האומה להתערב ולפתור את הבעיה. אין מקום לחכות לקסמים של שוק חופשי שיתקן את המצב. הכלכלה היא כלי כדי לייצר אומה חזקה, בריאה ותוקפנית, זוכרים?

אבל מדוע, שואלים כל המומחים, הכלכלה תקועה? גם על כך ניתנות תשובות שונות. אותנו תעניינה כאן שתי תשובות. האחת, המקובלת יותר, תטען שאין מספיק הון בתוך גרמניה. צריך להביא כסף אמיתי מחוץ לארץ, יגידו בעלי הגישה, או אולי ללוות מהציבור הפרטי. את הכסף הזה צריך להשקיע ולהזיז את הכלכלה.

התשובה השניה, שאותה אימצו בסופו של דבר הנאצים, היתה בזמנו תשובה חדשה או לכל הפחות, לא מקובלת. את התשובה הזו סיפק בדרכים עקלקלות איש שנוי במחלוקת; היאלמאר שאכט, שהיה נשיא הבנק המרכזי ושר הכלכלה של היטלר. אבל אנחנו עוד לא שם. נתרכז בשאכט ובמעשיו בטורים הבאים וכאן נציג את העקרון המופשט של התשובה השניה.

מה שחסר, אומרים בעלי הגישה, הוא לא הון, אלא כרטיסיות. כן, כרטיסיות. מעין ניירות שהמדינה צריכה להדפיס בכמות שהיא מוצאת לנכון. ואיך קוראים לניירות האלה? נכון, כסף! רגע, אנחנו מתבלבלים. האם שתי הגישות האלה לא זהות? מה ההבדל בינהן?

ובכן. התפישה הראשונה מזוהה עם תפישה מטאליסטית של כסף. התפישה המטאליסטית תגיד כזה דבר: כסף הוא לא סתם סימן. הוא דבר שיש לו ערך ממשי. הערך שלו בא ממתכת (ומכאן מטאליזם) הזהב. הזהב שוכב בכספות בארץ ובחוץ לארץ ושייך לחברות ואנשים. אותם אנשים משתמשים בשטרות נייר. כל שטר הוא בעצם קבלה שאומרת "בעל השטר הזה יכול לקבל תמורתו זהב אמיתי מהכספת". זה, אומרים מטליסטים, הוא כסף אמיתי. זה הרי לא סתם נייר. הנייר הזה מגובה בערך אמיתי.

אבל המטליזם לא מתאים לאידיאולוגיה הנאצית. הנאצים לא רוצים להיות תלויים בזהב שמגיע מחו"ל. מדוע, הם אומרים לעצמם, שכמות הזהב בשוק העולמי תקבע בשבילנו מה לעשות? נניח הם אומרים, שאין לנו כרגע מספיק זהב, אבל יש במחסנים מלאים גדולים של חומרי גלם ויש מכונות ויש אנשים שרוצים לעבוד. אז מה, נחכה שנים להלוואות מכל מיני יהודים מחו"ל?

ולכן הם בוחרים בענף הנומינאלי של הגישה הקרטליסטית לכסף. או במילים של בני אדם, הם בוחרים באפשרות השניה. האפשרות שרואה בכסף לא יותר מנייר. נייר חסר ערך שלא קשור לשום חפץ. נייר שלמדינה יש זכות להדפיס ממנו כמה שהיא רוצה ולפזר אותו באופן שיזיז את הכלכלה ויפתח אותה.

מוכר? זה בדיוק מה שעושים עכשיו בארצות הברית כדי לצאת מהמשבר הכלכלי העולמי. הבנק המרכזי הפדראלי מייצר כסף ומפיץ אותו, כדי למנוע מיתון. אבל אז זה נחשב ניסוי מהפכני. חדש. לא מקובל. והאמת, גם בימינו לא ברור לאן המהלכים האמריקאים יביאו את העולם.

הקשר היהודי

בין התיאורתיקנים שדוחפים לכיוונים כאלה אנחנו מוצאים את פרידלנדר-פרכטל, בנו של הסוחר היהודי האמיד. פרכטל הוא איש עסקים עשיר ובעל השכלה כלכלית ומשפטית רחבה. הוא דוחף את הרעיון ומפיץ אותו.

נייר עמדה המציג את הפתרון הזה נכתב על ידי קונגרס האיגודים המקצועיים. המחבר הבולט היה היהודי ולדימיר ויטינסקי. רודוף דאלברג היהודי היה גם הוא ממובילי התיאוריה הקרטליסטית נומינליסטית. עשו ולא ידעו מה הם עושים. התסיסה המחשבתית הזו התרחשה לפני עלות הנאצים לשלטון. והנאצים קראו ולמדו. למדו ויישמו. צחוק הגורל.

ד"ר אושי שהם-קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו 'קצה הקרחון על חברה וכלכלה' יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל