שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ספרים על הסכין: אל ספר הספרים אשוב

    מדלילה המתעתעת בשמשון הבודד, דרך הנשים המתכנסות באוהל האדום ועד לישו שקומם עליו את העולם בעקבות הבשורה - אריאל בר על סיפורים תנ"כיים רבי עוצמה שהשפיעו על כתיבתו. ספרים על הסכין

    רומנים תנ"כיים מתרפקים בערגה על עלומיה הרומנטיים של ארץ כנען המקראית, על האמת שמאחורי סיפור חייהם המיתולוגי של האבות והאימהות, על הנעשה בין יריעות אוהליהם, על האהבות שהסעירו את נפשם וחיבוטי הנפש שהטרידו את מנוחתם. מי באמת היו הנביאים שלוחי האל שהתירו חרצובות לשונם וירו מילותיהם בזעם שאין שני לו? ומי הם גיבורי התנ"ך האגדיים רבי-האון ומשורגי השרירים?

     

    כיצד הנעימה אבישג השונמית את מבושיו הקרירים של דוד המלך, ומדוע פיצחה דלילה את סוד כוחו של שמשון הגיבור ונתנה נפשו בידי פלישתים? הספרים הבאים, ובתוכן גיבורים מיתולוגיים חריפים, האירו את דרכי והעניקו לי השראה בכתיבת ספרי "יותם" - בנו של השופט והמצביא הנוגע גדעון, הניצול היחידי מרצח נוראי של שבעים אחיו על ידי אבימלך.

     

    גיבורי התנ"ך. עומדים במבחן הזמן (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    גיבורי התנ"ך. עומדים במבחן הזמן
     

    "שמשון", מאת זאב ז'בוטינסקי

    זהו ספר שסחף אותי כבר מן העמוד הראשון אל מחוזותיה המסעירים של תקופת השופטים בארץ ישראל המקראית. ז'בוטינסקי נשען על סיפור תנ"כי נהדר, שמשון הגיבור, דלילה המתעתעת, זרועותיו האדירות הממוטטות את המקדש הפלישתי - עד מות נפשו עמם. ז'בוטינסקי יצק בדמויות עומק וחיוּת, ניסח פרשנות מעניינת למערכות היחסים המורכבות, הטעונות, רבות התהפוכות, והעביר את חושניותה של ארץ ישראל של הימים ההם באופן עוצמתי וסוחף. אחד מהישגיו הגדולים של ז'בוטינסקי הוא יצירת חוויה של מסע בזמן, 3,300 שנה לאחור, אל משתאות הפלישתים, לזרועותיה של דלילה, אל נופי הארץ, לבדידותו ולאושרו של ההלך הפוסע בלילותיה זרועי הכוכבים.

     

    גיליתי בספר את הקסם שביצירת דמות שלמה ממשפטים ספורים בלבד, לעתים מקמצוץ מידע, וזאת מבלי לסתור את הסיפור המקראי או לפגוע באמינותו. הספר גם עוסק לא מעט בחברה הישראלית, העקשנית, המפולגת, המסוכסכת עם שכניה, והכול כל-כך דומה וגם לא דומה למה שמתרחש כיום. במהלך כתיבת ספרי "יותם" גיליתי גם אני לא מעט קווי דמיון בין החברה הישראלית של אז ועכשיו, חברה מתגבשת, שזמן קצר בלבד אחרי התיישבותה בארץ, עודה מתחבטת ומתייסרת בשאלות יסוד קיומיות.

     

    "שנהאת המצרי", מאת מיקה ולטרי

    עלילת הספר "שנהאת המצרי" של מיקה ולטרי מתרחשת במצרים, מאות שנים טרם סיפורו של "שמשון" או עלילת ספרי "יותם". שנהאת הרופא מקבל בביתו מטופלים רבים והופך לרופא מצליח; הוא מתאהב עד אובדן חושים בנסיכה יפיפיה ומרשעת הסוחטת ממנו את כל כספו ורכושו, ומוצא עצמו מגיע לשפל מדרגה כאשר הוא מוכר למענה את ביתם הדל, את הוריו ואת רכושם האחרון.

     

    בהמשך הוא עוזב את מצרים, ויוצא למסע בארץ ישראל, בלבנון, בבבל, ואף שותף להפלגה הרפתקנית אל האי כפתור. מעבר לכך שהספר מאפשר הצצה נדירה אל העולם הקדום, קשה להתעלם מן הידע המדעי הרב שהיה מצוי אז בקרב "מעצמת ההיי-טק" של הימים ההם - מצרים. לא פעם אנו תוהים, האם באמת ייתכן ששלמה המלך הקדום הוא אשר כתב את "שיר השירים", או את הטקסט הפילוסופי המופלא "קהלת"?

     

    עלילות בערים העתיקות של התנ"ך (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    עלילות בערים העתיקות של התנ"ך
     

    עושר הטקסטים המצריים, המדעיים והאומנותיים, שנכתבו מאות ואף אלפי שנה קודם לכן מעיד כי אפשר גם אפשר. לשנהאת המצרי היתה, לפיכך, השפעה דרמטית על ספרי, המספר יותם עסק בכתיבת "דברי הימים", כמעין היסטוריון של העת ההיא. 

     

    "האוהל האדום", מאת אניטה דיאמנט

    עלילת הספר "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט מתרחשת אף היא בסביבתה של העיר שכם, ולא בכדי, שכם הכנענית של הימים ההם היתה עיר מרכזית, קוסמופוליטית ובנוייה לתלפיות, שרבים מסיפורי התנ"ך התרחשו בין חומותיה. אניטה דיאמנט השכילה לרקום תפאורה תנ"כית משכנעת, כך שבטבעיות רבה מצאתי עצמי במחיצתם של בני יעקב השקועים בשיחה משפחתית נוקבת, וגם חמקתי אל בין יריעות אוהל הנשים (אם תספרו שאמרתי, אכחיש).

     

    גם כאן, עוצמתו של הספר היא ביכולתו לגרום לקורא לחוות בכל חושיו את התקופה המקראית, להתרשם מדפוסי החיים, מן הנורמות החברתיות, מן העדיים, הניחוחות והטעמים. ועוד, דיאמנט הוכיחה שוב, שבכדי לספר סיפור שלם מספיקים רק שבבי אינפורמציה. על דינה עצמה בתנ"ך הרי כמעט ולא נאמר דבר, ואולי אפילו יש בכך יתרון, כר פורה לדמיונו היצירתי של כותב.

     

    "הבשורה על פי ישו", מאת ז'וז'ה סארמאגו

    בכותבו את "הבשורה על-פי ישו" קומם על עצמו זוכה פרס הנובל את פורטוגל כולה. בעקבות הסרת שמו מרשימת המועמדים לפרס ספרותי יוקרתי בטענה שהספר פוגעני מבחינה דתית, בחר סאראמגו לגלות מארצו לאיים הקנריים לכל ימי חייו. בעיניו של הממסד הדתי והממלכתי, הוא הלך צעד אחד רחוק מדי. כיצד מתמודדים בעולם הספרות עם דמות דתית קדושה בפרופורציות של בן-אנוש? איך מתמודדים עם אל החוזר ומתהדר בתכונות אנושיות, לאו דווקא עם היפות שבהן, כקנאה, כעס או נקמה?

     

    "הבשורה על פי ישו". התכונות האנושיות הפחות יפות (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
    "הבשורה על פי ישו". התכונות האנושיות הפחות יפות
     

    מהי תפיסת האמונה והאלוהות בעיני האנשים בעידן הקדום? כיצד נתפס אלוהים בעיניהם של בני ישראל בתקופת המקרא?

    מדוע עבדו בני ישראל את הבעל והאשרה, והאם השתתפו בפולחנים כנעניים שחלקם היו משגלים המוניים והעלאת קורבן אדם? קניית נשים בכסף, סקילה, הקזת דם קורבנות על המזבח: האם אלו מנהגים חשוכים או נורמה חברתית מקובלת? סאראמגו הוא הכהן הגדול של הציניות, של ההומור הנחבא, של אלגוריה חברתית העומדת ביסודם של כל ספריו, ואלו, כנראה, גם אחדים מן ההבדלים החשובים בין רומן היסטורי-תנכ"י לבין ספרות היסטורית.

     

    התנ"ך

    מאז ומעולם קראתי תיגר על כינויו של התנ"ך "ספר הספרים". הרי לא מדובר בספר אחד, אין זו אלא ספרייה שלמה, רבת ספרים, רבת סופרים וז'אנרים. ספריית הספריות. טוב נו. אחרי שנים של בּצֺורת עוד מימי התיכון העגומים, ניגשתי לספרייה הזו שוב לפני כשלוש שנים, כמעט במקרה, והתחלתי מן ההתחלה. סגנונו הרהוט של ספר בראשית, הטקסטים המיתולוגיים העוסקים ביסודם של החיים והעולם, זכרון המילים והפסוקים שזכרתי בעל-פה עוד מימי בית הספר היסודי (אז עוד היו מאלצים אותנו ללמוד פסוקים מן התנ"ך בעל-פה) - כולם שבו אותי, ואני התחלתי לקרוא בשקיקה.

     

    בעבר סברתי שאם אין עדויות מדעיות לקיומן של הדמויות וההתרחשויות המתוארות בתנ"ך, הרי קרוב לוודאי שהן נבדו מלב. כעת קראתי את הדברים ממקום אחר. כל עוד אין סתירה לאמת המדעית הידועה לנו כיום, או כל עוד אין עדות לכך שהדמויות לא היו קיימות או שההתרחשויות לא אירעו - הרי כולם אמת לאמיתה. ההבנה הזו העצימה את חוויית הקריאה שלי באופן בל יתואר.

     

    אברהם וצאצאיו היו קיימים, בני יעקב ירדו מצריימה, עזבו למדבר, ושבו לארץ המטורפת והמופלאה הזו שאנו חיים בה כעת, ערש ההיסטוריה, ראשית הצירים של הדתות כולן. כשהגעתי לספר שופטים לפרקים ו'-ט', חשתי שאיני יכול להמשיך עוד. הדמויות דיברו אלי, וחשתי צורך בלתי ניתן לריסון לספר את סיפורן. הדמויות וההתרחשויות התנ"כיות היוו את שלד הסיפור, וסביבו קרמו עור וגידים היצרים, הרגשות והמאוואים שיחדיו יצרו את הרומן "יותם".

     

    ספרו של ד"ר אריאל בר, "יותם", ראה אור לאחרונה בהוצאת "רימונים".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: תומר פדן
    אריאל בר. הקסם שביצירת דמות שלמה ממשפטים בודדים בלבד
    צילום: תומר פדן
    לאתר ההטבות
    מומלצים