הדמעות היו שוות את זה / טור

הזוכה

הדמעות היו שוות את זה. 90 דקות של טקס מייגע, ארוך כמו משחק כדורגל, אבל אקורד הסיום של כריסטיאנו רונאלדו היה מדהים ומעניין כמו התצוגה שלו מול שבדיה. ההתייפחות האנושית במשפטים הראשונים, המעצור בגרון, התרגשות האמא. אם זה היה שחקן אחר הדמעות לא היו אותו דבר, אבל זה רונאלדו, והתדמית של רונאלדו. 90 דקות ארוכות כנצח של תכנית "חיים שכאלה" על הכדורגל הברזילאי הסתיימו כמו שצריך. הדמעות בהחלט היו שוות את זה.

עוד ב-ynet ספורט:

• שברה שמירה: מכבי ת"א התרסקה בקריית שמונה
• ובכדורסל: הצהובים ניצלו ממבוכה באשדוד
• צפו: מהומה אלימה בהדר יוסף
• הכוכב הישראלי החדש של הריצות למרחקים ארוכים
  

זה היה צריך להיות רונאלדו או פרנק ריברי – תלוי במה אתם מאמינים. אם אתם מהצד שחושב שהתואר צריך ללכת לשחקן הכי טוב, או יותר נכון הכי דומיננטי ומשפיע, בלי קשר להישגים הקבוצתיים, הרי שקיבלתם את הזוכה המתאים לכם. אם אתם מהצד השני, זה שבטוח, ויש בזה היגיון, שהכדור חייב לנחות בידיים של השחקן הבולט בקבוצה הטובה ביותר, ודאי התאכזבתם כשריברי הגיע רק למקום השלישי בהצבעה.

אמא, הבאתי גביע(צילום: EPA)

אין תשובה מוחלטת מי היה צריך לזכות בכדור הזהב כיוון שאין תשובה מוחלטת לפי איזו סיבה מהשתיים מחלקים את הפרס. זה אולי נשמע קצת פתטי, אבל אחרי הדמעות של רונאלדו שמחתי שהוא זכה. ולא רק בגלל זה אלא גם מהסיבה שמופיעה בפסקה הבאה.

המפסידים

אם היה פרס כדור הזהב לשחקני באיירן מינכן בלבד גם אז ריברי לא היה זוכה ברוב מוחץ. למה לא הקפטן פיליפ לאם? למה לא אריאן רובן שהופיע לגמר? למה לא תומאס מולר, מנואל נוייר או בסטיאן שוויינשטייגר? ריברי הוא השחקן הכי מבריק של באיירן, אבל הוא לא בהכרח זה שהפך אותה למי שהיא, למחזיקת הטרבל. לאורך השנים היו לא מעט מקרים בהם כדור הזהב לא הלך לשחקן שהביא הישגים קבוצתיים ולאומיים. לא לדידייה דרוגבה, לא לווסלי סניידר, לא לאנדרס אינייסטה. אם הם לא זכו זה בסדר שגם ריברי לא יזכה.

מצטרף לרשימה מכובדת של מקופחים. ריברי(צילום: AFP)

ומה עם ליונל מסי, אתם שואלים? הוא אמנם זכה באליפות עם ברצלונה, אבל נכנס לקטגורית המועמד השחקן הכי טוב ללא קשר להישגים - לקטגוריה של רונאלדו ולא של ריברי, פשוט כי הישגי ברצלונה השנה הם כלום לעומת אלה של באיירן. ובדו-קרב בין רונאלדו ומסי, לשנת 2013 בלבד, זה מגיע לרונאלדו. מסי, שלקח ברצינות את התואר 'קוסם' והתלבש ככזה לאירוע, זכה בארבע השנים הקודמות. גם לו הייתה, כרגיל, שנה מדהימה, אבל עם הפציעות והמספרים שירדו מעט מהשנה הקודמת, הוא יכול לפנות לרונאלדו את הבמה לשנה אחת.

הבוחרים

שלושה אנשים מכל מדינה השתתפו בבחירה - מאמן הנבחרת, הקפטן ונציג התקשורת – וכל אחד דירג את שלושת שחקני השנה שלו. שימו לב למי הצביעו המועמדים. רונאלדו הפתיע ונתן את המקום הראשון לרדאמל פלקאו. גארת' בייל, חבר נוכחי בריאל מדריד, קיבל את המקום השני ומסוט אוזיל, חבר לשעבר בריאל מדריד, את השלישי. מסי הלך, כרגיל, על שלושה משחקני ברצלונה – אינייסטה, צ'אבי וניימאר. ריברי, שאינו הקפטן של צרפת, לא הצביע.

התחפש לקוסם. מסי(צילום: AFP)

והיו גם כאלה שהתחכמו. הקפטנים האפריקאים דרוגבה מחוף השנהב וסמואל אטו מקמרון הלכו על יאיא טורה, קפטן מגדסקר סימן ראשון את טיאגו סילבה ואלה של ניו זילנד וגם וויילס (כמובן) את בייל. גם אלי גוטמן היה בדעת מיעוט. המאמן הישראלי הוא אחד משני מצביעים בלבד שבחרו את פילים לאם במקום השני. מי שהסכים איתו הוא לא אחר מקפטן מוזמביק איבן חאן.

עכשיו הגיע הזמן להריץ בדיחות על גוטמן "הגרמני", כי גם למקומות השני והשלישי של המאמן הלאומי הגיעו שחקני באיירן פרנק ריברי ואריאן רובן. הקפטן יוסי בניון נתן את הקולות שלו, בסדר הזה, לריברי, מסי ורונאלדו.

לא סתם מכנים אותו "הגרמני". אלי גוטמן(צילום: עוז מועלם)

כדור הזהב

כדור הזהב הוא פרס מיותר. ויותר משכדור הזהב עצמו הוא פרס מיותר הבחירות שנלוות אליו מיותרות אף יותר. בדרך כלל הן פשוט פופוליסטיות, לא משקפות מציאות ומעלות תמיהה.

ארבעה שחקני ברצלונה בנבחרת השנה לעומת שלושה שחקנים בלבד מבאיירן מינכן. מוזר, בטח בהתחשב בעובדה שבאיירן מחצה את ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות ושזכתה ביותר תארים ממנה. צ'אבי למשל – וכבודו כאחד הגדולים בהיסטוריה בתפקידו במקומו מונח – שיחק ב-2013 רק 55 אחוזים מדקות המשחק האפשריות בברצלונה. ומה תגידו על אפס שחקנים של דורטמונד בנבחרת? ומה דני אלבס קשור?

מה צ'אבי ואלבס עושים פה?(צילום: AP)

הבחירה, מה לעשות, מושפעת מפופולריות שחקנים בעולם ולאו דווקא מהתבלטות בשנה מסוימת. העלייה באהדה העולמית לברצלונה וריאל מדריד הביאה לכך שלא פחות מ-34 מתוך 44 מהשחקנים שנכנסו לנבחרת פיפ"א בארבע השנים האחרונות מגיעים מהליגה הספרדית.

ועדיין, למרות שמדובר בעסק מיותר, הדמעות היו שוות את זה.

ואחרי הכל, זה הרגע שנזכור מהערב החגיגי(צילום: EPA)