שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    ראשון לקום בבוקר, אחרון לעלות על הבמה: יובל בנאי על החיים החדשים

    יובל בנאי קם מוקדם בבוקר ומתחיל לטפל בגינה. הוא שומע מוזיקה קלאסית, כותב ספר - ועורך קידוש עם בישולים מעשה ידיו: "בגלל המאורעות הרפואיים שיניתי את התפריט, אבל זה לא מנע את חגיגות הבישול - הן פשוט נעשו יותר בריאות". קבלו כמה עובדות שבטח יפתיעו אתכם לגבי הרוקר האלקטרוני. למשל, שהכלי החביב עליו הוא בכלל מטאטא

    אני חובב נלהב של סרטי אקשן מדרגה ג'

    אני רואה סרטים רציניים לפעמים, וראיתי את רב הקלאסיקות של הקולנוע, אבל בתכלס אני אוהב סרטים עם ג׳ייסון סטת׳ם, סילבסטר סטאלון, מיקי רורק, הרבה דם, קללות, ומקסיקנים. טרנטינו ורודריגז הם במאים גאוניים מבחינתי, וזה אחד הבסיסים האמיתיים לחיבור שלי ב"מוביוס טריפ", לטל מטמור, שותפי הצעיר והחסון. חוץ מזה שמטמור הוא מוזיקאי מדהים וסאונדמן מבריק, הוא אוהב סרטי ג׳אנק אפילו יותר ממני והכיר לי סרטים שלא הכרתי. כשאמרתי לו, "טל, מאצ'טה לא מסמס", הוא ענה לי, "מאצ׳טה לא שוכח".

     

    אני תולעת ספרים

    אני קורא המון, ויש תקופות שאני קורא שני ספרים במקביל. אני אוהב הרבה סגנונות בכתיבה: ספרי עיון, מתח ורומנים. בשנה האחרונה נהניתי במיוחד מ"אנדיורנס" שמתאר את נסיונו של שקלטון לחצות את הקוטב הדרומי לרוחב. זה היה נסיון בלתי אפשרי שאמור היה להסתיים באסון אבל בזכות הנחישות והמנהיגות של שקלטון המשלחת יצאה חיה. כמובן שאהבתי גם את "אבירי הדרך" של מייקל שייבון, סופר שלא פספסתי אף ספר שלו. בנוסף הזדהיתי מאד עם הספר "נמר השלג" של צ׳ינגיס אייטמטוב.

     

    מאצ'טה לא שוכח! יובל בנאי (צילום: רון קדמי) (צילום: רון קדמי)
    מאצ'טה לא שוכח! יובל בנאי(צילום: רון קדמי)

     

    בשבת בבוקר אני תמיד שומע מוזיקה קלאסית

    גדלתי בבית ששמעו בו מוזיקה קלאסית ורק נגיעות של רוק. עד היום אני מאד אוהב לשמוע מוזיקה קלאסית. אני במיוחד מעריץ את הפסנתרן גלן גולד, שבעיני אף אחד לא מנגן את באך כמותו.

     

    אני חולה ניקיון

    יש לי סוג של הפרעה כשזה מגיע לניקיון ואני חייב שהבית שלי יהיה נקי כל הזמן. מטאטא זה כלי שנערץ עלי, וגם מגב. לפעמים אני מעדיף את המטאטא על הגיטרה. אני בוחר בקפידה את כל חומרי הניקוי שאני משתמש בהם, ופעם בשבוע כשהעוזרת מגיעה, אני מנקה יחד איתה את הבית.

     

    יש לי רשימה שחורה של מבקרי מוזיקה

    אין ספק שבמהלך שלושים שנה במקצוע ראיתי הרבה מבקרי מוזיקה שחשבו שהם ישנו את העולם ונעלמו בתהומות הנשייה מהר מאד אחר כך. ועדיין, כל חוכמולוג חדש מצליח להרגיז אותי. במיוחד אם נניח הוא עוין את הפיקסיז רק בגלל שהם מעיזים לעשות קאמבק. נמאס לי מהסוג הספציפי של מבקרי המוזיקה שבמקום לשרת את הקהל ולעזור לרוק הישראלי, עסוקים בחיפוש אובססיבי אחר "הלהקה/זמר/זמרת הכי טובים שאתם לא מכירים".

     

    באולפן על מוביוס טריפ (אוסף פרטי) (אוסף פרטי)
    באולפן על מוביוס טריפ

     

    אני עושה קידוש בכל ארוחת שישי

    אני לא שוכח את המסורת שממנה הגעתי. באתי ממשפחה שומרת מסורת. ולמרות שאני לא בן אדם דתי, חשוב לי לשמור על האווירה בשישי-שבת. חוץ מזה אני מתחבר לפילוסופיה היהודית. מאד מסקרנת אותי תקופת החסידות ומה שנולד ממנה. קראתי מספר ביוגרפיות של הרבי נחמן מברסלב, שבעיני הוא דמות של רוקר אמיתי, ואני במיוחד אוהב את סיפורי האגדות והמעשיות שלו שמופיעות ב"תיקון הלב". זה ספר שאני מחובר אליו מנעוריי, ואני תמיד חוזר לקרוא בו.

     

    אני משוגע על בישול

    תמיד אהבתי לבשל ותמיד אני נאלץ לוותר על החלום שלי לפתוח מקום משל עצמי, כי יש לי דברים אחרים לעשות בחיים. אז אני מבשל בבית. אני אוהב לארח ואני אוהב שולחנות גדולים עם הרבה יין. בשנה האחרונה, עקב כל מני מאורעות רפואיים, נאלצתי לשנות את התפריט. אבל זה לא מנע ממני להמשיך את חגיגות הבישול, הן פשוט נעשו יותר בריאות. השפים הנערצים עלי הם ז׳ואל רובושון ודניאל בולו, אבל אני אוהב אוכל פשוט ועממי בדיוק כמו שאני אוהב גורמה.

     

    אני קם מוקדם בבוקר והולך לישון מוקדם יחסית בערב

    בעשר השנים האחרונות אני מתגורר בצפון במושב אילניה, מה ששינה את אורחות חיי. אני נהנה לקום מוקדם בבוקר עם הנץ החמה וללכת לישון כשהלילה יורד. אלה הם חיי הכפר ואני מאד מאד אוהב אותם. הבוקר שלי מוקדש גם לחקלאות, גם לטיפול הגינה שלי וגם ליצירת מוזיקה.

     

    זיתים, יין ובישולים. המרקחה (אלבום פרטי) (אלבום פרטי)
    זיתים, יין ובישולים. המרקחה

     

    אני לא רק בנאי, אני גם רפופורט

    כולם מכירים אותי, ובצדק, בגלל המשפחה ברוכת הכשרונות שאבי מולידי נמנה עליה וגם אני וילדיי ובני דודי ובנות דודותיי ודודיי ודודותיי ששייכים לשבט הנפלא הזה, בנאי. אבל את זה כולם יודעים. מה שפחות יודעים זה שאמי היא ילידת קיבוץ דגניה ב', וסבי ישעיהו וסבתי חווה הגיעו לארץ בעליית הנוער גורדוניה, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והיו בין חברי קבוצת דגניה ואחר כך קבעו את מושבם בדגניה ב׳. כמעט את כל החופשים בילדות ובנעוריי העברתי בקיבוץ. השילוב בין מחנהיודה ודגניה ב' הוא כור ההיתוך של הישראליות שלי.

     

    אני ממש טוב בלהחזיק תינוק על הידיים

    יש לי ארבעה ילדים ואני מאד מאד מאושר מכך שאני אבא שלהם. זה לא פשוט להיות הורה, במיוחד כשהילדים שלי הם בכל מיני גילאים. אבל אני יודע שלמרות כל הטעויות שאולי עשיתי, אני הכי אוהב אותם בעולם - ואני מאמין שאני עושה כל בשביל שיהיה להם הכי טוב. חוץ מזה, אני ממש טוב בלהחזיק על הידיים - וכשאני מחזיק את אהרן הקטן זה מזכיר לי איך החזקתי את שלושת הגדולים על הידיים לפניו.

     

    השנה נעשיתי לראשונה דוד

    במשפחת בנאי להיות דוד זה תפקיד בדרגה גבוהה מאד: דוד גברי ודוד יצחק יבדלו לחיים ארוכים, ודוד אברם, דוד יעקב ודוד חיים ודודה עליזה זכרם לברכה היו מושא לכבוד ולהערצה כל חיי. השנה נעשיתי דוד פעמיים. לאחי אריאל נולדו תאומים שאני הדוד שלהם, ולגיסי עידו נולד בן בכור, מה שהופך אותי גם לדוד. אני מתכוון למלא את התפקיד הזה במסורת הבנאים.

     

    איזה כיף שהוא מגיע. ניל יאנג  (צילום: EPA) (צילום: EPA)
    איזה כיף שהוא מגיע. ניל יאנג (צילום: EPA)

     

    אני סופר את הימים להופעה של ניל יאנג

    ניל יאנג (כמו בוב דילן) הוא הסינגר-סונגרייטר האהוב עליי מכל. הוא מגיע לארץ. תמונה שלו משנת 1969 מנגן על הוויט פלקון שלו תלויה בחדר העבודה שלי ואני רואה אותו כל יום (זו מתנה מגיסי עידו, מהסעיף הקודם). אני שמח שתהיה לי הזכות לראות אותו השנה בפעם הראשונה לייב און סטייג׳ בישראל. חוץ מזה גם הפיקסיז מגיעים, ובלעדיהם המוזיקה שלי לא היתה מה שהיא.

     

    אני עובד על רומן מתח היסטורי

    אני מנסה להגשים חלום ישן ולתרגם את האהבה שלי לספרות לרומן מתח היסטורי, שאני כותב בעצמי. השם הזמני הוא "בית הכנסת האבוד". מבחינתי זה לא פשוט לכתוב רומן. כשאני כותב מלים לשיר, בדרך כלל אני כותב את הבסיס בפרץ של השראה ולאחר מכן יש לי מעט תיקונים. אבל במקרה של כתיבת סיפור זה דורש לשבת יום יום, ולתקן שוב ושוב מה שכתבת. אני מגלה שזו עבודה קשה מאד שדורשת משמעת ושלא יהיו לך קוצים בישבן (ולי יש).

     

    אצל ג'ורג' יוסף סמעאן בגליל המושלג (צילום: אלה ברנשטיין) (אלבום פרטי) (אלבום פרטי)
    אצל ג'ורג' יוסף סמעאן בגליל המושלג (צילום: אלה ברנשטיין)

     

    אני חבר אישי של המהרג'ה של ג'אייסלמר ברג'אסטן

    לפני שנתיים טיילתי (שוב) בהודו. בחצי הראשון של הטיול הייתי בדרום, בקראלה ובטאמיל נאדו. בחצי השני הגעתי לרג'אסטן, ושם נפתחו עלי אלף לילה ולילה. בג'איפור הכרתי אדם מרשים מאד שהשתייך למשפחת המהרג'ות של ראג'סטן, והוא פרש עלי את חסותו. הוא שלח אותי למצודה בת 400 שנה שגרו בה יותר לטאות מבני אדם, והיא ההשראה לשיר הראשון של מוביוס טריפ "ארמון הלטאות".

     

    משם הוא שלח אותי לג'ודפור ולאחר מכן לג'איסלמר על גבול פקיסטן, מקום שמי שביקר בו לא ישכח אותו לעולם. גרתי שם בארמון של הנסיך ויקראם, שלקח אותי באופן אישי למסיבת יום ההולדת של המהרג'ה, שם היינו אני ומשפחתי האורחים הלא-הודים היחידים. המסיבה התרחשה בארמון אחר מחוץ לעיר וכללה בולעי אש, רקדנים ואורחים שטסו במיוחד מקצוות הודו למסיבה. למחרת הנסיך הזמין אותי לבשל איתו ארוחת ערב, והמהרג'ה הצטרף אלינו. עד היום אנחנו מתכתבים במייל. כתבתי על החוויה המטורפת הזאת עוד כמה שירים, שהרגע שלהם עוד יגיע.

     

    אני אוהב טיולים

    מהיום שאני זוכר את עצמי אהבתי לטייל. אהבתי את זה גם בתור נער בצופים, ואהבתי גם את הניווטים בצבא. אני אוהב לטייל ברגל וגם ברכב או על סוס. טיילתי הרבה גם בארץ וגם בעולם. אני אוהב במיוחד לטייל לבד. כשאתה מטייל לבד, אתה לא צריך כל הזמן לחלוק את החוויה עם עוד אנשים וזה מאד מיוחד. מצד שני, אחרי שעליתי לפני חמש שנים את הר הסלקנטאי בפרו עם עוד חמישה חברה שצעירים ממני בעשרים ושנה, וחזרתי שבור לגמרי (למרות שהצלחתי להעפיל לפסגה), עברתי לטיולים ברחבי מדינת ישראל עם משפחה וחברים (למרות שבדרך לא התאפקתי וטיילתי בעוד כמה מקומות, ראו סעיף 13). איזור מועדף - המדבר.

     

     (עטיפת אלבום) (עטיפת אלבום)

    תמיד חלמתי להופיע תחת שם במה

    לשמחתי, אני וחבריי ממשינה, למרות שלא התכוונו, מאד הצלחנו במה שעשינו. ברור שלהצלחה יש מחיר, כל אחד מכיר אותך ואתה מפורסם. אני לא מתלונן על זה כי אני באמת מקבל הרבה אהבה. אבל בתור אמן תמיד בוער בך החשק להיות יותר זיקית, לבדוק את הגבולות, ולא להופיע שוב ושוב בצורה שבה הקהל רגיל לקבל אותך. גם במשינה היו לנו רגעים שחשבנו להוציא שירים תחת שם של להקה אחרת (ולא היו חסרים לנו שמות של להקות בדיוניות). זה לא יצא לפועל אבל ניצלתי את ההזדמנות של ההפסקה הכפויה מהופעות והתחלתי להשתעשע שוב ברעיון של זהות אלטרנטיבית, מוביוס טריפ, עד שהוא הפך למציאות.

     

    הרבה מהקרובים אליי התחילו לקרוא לי מוביוס

    בחודשיים האחרונים, מאז שהוצאנו את הסינגל "ארמון הלטאות" והתחלנו לעבוד על סיבוב ההופעות, הרבה מהסובבים אותי התחילו לקרוא לי "מוביוס". זה מאד מוצא חן בעיני. סוף סוף בגיל 51, קוראים לי בכינוי שאני עומד מאחוריו בלב שלם, ואני יודע שאלה הטיפות הראשונים במבול האנשים שיתחילו לקרוא לי מוביוס. אתם יכולים לקרוא לי ככה, אני עונה. אני ומוביוס - אנחנו שניים.

     

    יש לי דף פייסבוק אנונימי תחת השם "מוביוס טריפ"

    כשהחלטתי לקחת את עצמי ברצינות בתור מוביוס טריפ, השלב הראשון במסלול לעקיפת כל הגורמים המוכרים (רדיו רשמי, חברת תקליטים רשמית), היה דף פייסבוק שפתחתי תחת השם מוביוס טריפ. הדף הזה קיים כבר שלושה חודשים ויש לי רק 100 חברים! גיליתי כמה קשה להסתובב ברשת החברתית כשאף אחד לא יודע מי אתה, גם אם יש לך שם מגניב. חבריי הטובים ביותר סרבו לקבל אותי בתור חבר שלהם בגלל שלא היה להם מושג מי זה מוביוס...

     

    זיתים מהמטע (אוסף פרטי) (אוסף פרטי)
    זיתים מהמטע

     

    אני עושה יין

    לפני עשר שנים שתלתי עצי זית וארבע שנים לאחר מכן התחלתי למסוק אותם ולהפיק מהם את שמן הזית שלי, שנקרא "סג'רה", ואותו אני מייצר עם חברי הטוב זיו ריקלין. הקרבה לטבע, ההיכרות עם החקלאות והחקלאים, ואהבת היין והבישול הבסיסית שלי הביאה אותי לחשוב על עשיית יין. יחד עם חבר קרוב נוסף, אלי תרועה, החלטנו להקים מיני-יקב, שמבוסס על הלימודים שלנו אצל היינן דר' ארקדי פפיקיאן, ואני מצליח לשלב גם את התשוקה שלי ללמוד משהו חדש וגם את הרצון לעשות יין ישראלי שכולם יכולים להיות גאים בו.

     

    הפסקתי לעשן לפני שבעה חודשים

    להפסיק לעשן זה בוודאות הדבר הכי קשה שעשיתי אי פעם. בעבר ניסיתי מספר פעמים להפסיק ולא היה לי את הכוחות לעשות את זה. אחרי שעברתי חוויה גופנית ונפשית מטלטלת וביקרתי "בצד האחר" וקיבלתי מתנה יפה - את החיים שלי בחזרה, קיבלתי את הכוח לחולל שינוי בחיים שלי, שההתחלה שלו היתה בהפסקת העישון, וההמשך שלו הביא אותי לשבת בבית ולנסות לתאר את מה שאני עובר בצורה טקסטואלית ומוזיקלית. כך התחלתי את הפרוייקט האלקטרוני שלי, שבו אני מתאר גם את העולם שאני חי בו עכשיו וגם את העולם שחייתי בו קודם, בצבעים חדשים שמפתיעים אפילו אותי.

     

    אני תמיד עולה אחרון לבמה

    משינה מילאה את רוב חיי המקצועיים. אני נושם אותה, חי אותה ואוהב אותה בכל לבי ונשמתי. שלושים השנים שאני מבלה עם הלהקה הזאת והחברים האלה, מכסות את כל הקריירה שלי עד כה. במשינה יש המון מנהגים, אמונות שונות והרגלים. בגלל שאני תמיד רוצה שכל הופעה תהייה הכי טובה שאפשר, ובגלל שאני תמיד נותן את כל מה שיש לי בכל הופעה, אני אשתף אתכם במשהו שאני לא אקרא לו אמונה תפלה כי הוא לא תפל - אבל כדי שאהיה רגוע, אני תמיד - אבל תמיד - עולה אחרון לבמה.

     

    סיבוב ההופעות של יובל בנאי וטל מטמור עם "מוביוס טריפ", יגיע ב-1 בפברואר לקיבוץ כפר מנחם. ב-8 בפברואר תתקיים הופעה במועדון הזאפה המחודש בהרצליה, ב-22 בפברואר בקיבוץ להבות חביבה, ב-26 בפברואר במועדון הבארבי שבתל אביב - וב-1 במרץ הם יגיעו להיכל התרבות בכרמיאל.

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: בן קלמר
    יובל בנאי. דברים שלא ידעתם
    צילום: בן קלמר
    לאתר ההטבות
    מומלצים