שתף קטע נבחר

73 שניות בדרך לחלל - פיצוץ בשידור ישיר

אסון המעבורת צ'אלנג'ר היכה את אמריקה בהלם וגם הנשיא בכה. עוד השבוע לפני: 50 שנה לפתרון תעלומת החיילת רעיה גולן, שנחטפה ונרצחה בנגב

זו הייתה אמורה להיות עוד טיסה שגרתית לחלל במעבורת. לצוות האסטרונאוטים הצטרפה לראשונה מורה, שנבחרה אחרי מיונים קפדניים, להיות "האזרח הפשוט הראשון בחלל". אלפים הגיעו לכן השיגור בפלורידה כדי לחזות בהמראה של הצ'אלנג'ר. אחרי 73 שניות באוויר התפוצצה המעבורת ושבעת אנשי הצוות נספו.

 

השבוע לפני - לכל הכתבות

 

האסון אירע ב-28 בינואר 1986. ב-18:38 בערב שעון ישראל המריאה המעבורת לאחר שבע דחיות. רבבות צופים שבאו למקום השיגור מחאו כפיים. מאות מיליונים צפו בטלוויזיה בשידור החי. דקה ו-13 שניות חלפו מההמראה עד ההתפוצצות. זעקות אימה נוראות נשמעו מפי הצופים. הוריה של המורה כריסטה מקאוליף, שבאו לחזות גם הם בשיגור, חיבקו זה את זה בייאוש. האם זעקה "הילדה שלי, הילדה שלי".

 

כך זה נראה בשידור ישיר ב-CNN:

 

כדור האש בער כמה שניות, אחר כך נותר ממנו רק שובל של עשן מתאבך בקצה הרקיע, נכתב אז ב"ידיעות אחרונות". כעבור כמה דקות נפלו שבריה המפוחמים של המעבורת לאוקיינוס האטלנטי, רק כמה קילומטרים מכף קנאוורל.

 

לנשיא רונלד רייגן נודע דבר האסון מסגנו ג'ורג' בוש האב, שנכנס בסערה ללשכתו, שם נערכה ישיבה. "יום אבל הוא לנו היום הזה, יום אסון לאומתנו", אמר רייגן. "רעייתי ננסי ואני אבלים יחד עם העם האמריקני כולו. לב כולנו מתכווץ מכאב על בנינו שמתו בהמריאם במעבורת החלל צ'אלנג'ר. מעולם לא פגעה טרגדיה כזאת בתוכנית החלל האמריקנית. מעולם לא איבדנו אסטרונאוטים בצורה כזו".

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

דמעות נקוו בעיניו של הנשיא כשהמשיך את נאומו: "אנו אבלים על שבעת בנינו ובנותינו היקרים, ולבנו עם בני משפחותיהם על אבידתם הכבדה. היו אלה גיבורים שביקשו לקדם את המדע בחלל. הם רצו להביא לתגליות מדעיות ולקדם את האנושות".

 

לא השבוע לפני אלא ממש לפני שבוע: ניקה בבית ומצא תמונות מההתרסקות (צפו בכתבה מ-CNN)

 

בעקבות האסון הורדו הדגלים בכל ארצות הברית לחצי התורן. אלפי מסיבות ואירועים בוטלו. "זה כאילו מישהו מת במשפחה", אמרו אמריקנים רבים. "נראה שהכול שכחו כי האנשים בחללית או במעבורת חלל יושבים למעשה על פצצה", אמר האסטרונאוט לשעבר ג'ון גלן.

 

הקהילה היהודית התאבלה גם היא על הטרגדיה הנוראה, וגם מסיבה מסוימת. ג'ודית רזניק, האסטרונאוטית השנייה שטסה לחלל, הייתה יהודייה. היא נולדה באוהיו ולמדה במרילנד, שם קיבלה את הדוקטורט שלה בהנדסת חשמל.

 

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

כעבור כמה ימים פורסמו צילומים חדשים של נאס"א, שהראו להבה פורצת מטיל השיגור של מעבורת החלל, שניות לפני ההתפוצצות הקטלנית. מומחה של סוכנות החלל האמריקנית אמר כי נראה שלהבה זו גרמה להתפוצצות שהשמידה את החללית והביאה למותם של שבעת אנשי הצוות.

 

מומחים אמרו שאם אמנם מדובר בתקלה במאיץ רקטה, יקשה מאוד הדבר לקבוע את סיבת ההתפוצצות של המעבורת - כי שני המאיצים הושמדו על-ידי אות רדיו שנשלח אליהם 30 שניות לאחר ההתפוצצות, בשל החשש שינחתו באזורים מיושבים בצפיפות לאורך החוף.

 

בעקבות האסון הפסיקה ארה"ב את טיסות מעבורות החלל. הן חודשו רק בספטמבר 1988, אז שוגרה לחלל המעבורת דיסקברי.

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 

החיילת שנרצחה

במהלך ינואר 1964 נערכו חיפושים ברחבי הדרום אחר החיילת רעיה גולן, בת 19 מעין המפרץ, שעקבותיה נעלמו. ב-23 בינואר, בשעת ערב, התגלתה גופתה בבור מים בעומק 12 מטרים.

 

גולן יצאה ב-10 בינואר מבסיסה שבנגב לחופשת שבת, אולם במקום לנסוע לקיבוץ שבו גרה העדיפה לבקר אצל חברתה בערד. היא הגיעה לבאר שבע וביקשה לנסוע בטרמפ לערד. היא נלקחה על-ידי עובד מפעלי ים המלח עד לעומר, והנהג ראה אותה עולה על ג'יפ.

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

החוקרים ערכו סריקות אצל כל סוחרי הרכב בבאר שבע, והצליחו לגלות לפי הדיווח אז ב"ידיעות אחרונות" כי אחד מהם השכיר את הג'יפ לבדואי. כעבור כמה ימים החזיר אותו בדואי את הרכב בשל תקלה מכנית.

 

למעשה, הרוצח היה זה שסייע לשוטרים באיתור הגופה. ביום מציאת החיילת המתה הגיעו שוטרי חרש, כפי שכונו אז, בלוויית המושל הצבאי למאהל. השוטרים הציגו את עצמם כקרובי משפחתה של החיילת וביקשו את עזרתו של בדואי צעיר, שהוא למעשה החשוד, בגילוי עקבותיה.

 

לאחר שהגיש להם ספלוני קפה, החשוד אמר שבאזור יש באר שלידה זבובים רבים, דבר המצביע על גופה או פגר של חיה. הוא הביע את נכונותו להביא את אורחיו למקום. כעבור זמן קצר נעצר החשוד, וכעבור ארבע שעות נמשתה גופתה של החיילת מבאר המים.

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

יום לאחר גילוי הגופה, בשעות הצהריים, הגיעו שלושה בדואים צעירים למשרדי "ידיעות אחרונות" בבאר שבע. הם ביקשו להביא לידיעת הציבור את הזדעזעות הבדואים נוכח המעשה השפל, והודיעו כי אם אמנם תוכח אשמתו של החשוד יתנכלו לו כל הבדואים, מפני שמעשה כזה מכתים ציבור שלם. הם אמרו שהרצח נוגד את מסורת הבדואים בכל הנוגע למעמדה של האישה.

 

הרוצח, עג'ועג' א-סייד, נידון למאסר עולם, וערעורו נדחה בבית המשפט העליון. אבל ב-22 בינואר 1982, 18 שנים בלבד לאחר איתור הגופה, הוא שוחרר מהכלא. הדבר התגלה בשאילתא שהגיש ח"כ דאז אוריאל לין לשר המשפטים משה נסים ב-1985.

 

השר נסים אמר אז כי עונשו של הרוצח נקצב בתחילה ל-30 שנות מאסר. ב-15 בפברואר 1981 הפחית הנשיא יצחק נבון שלוש שנים מתקופת מאסרו ל-27 שנים והוא שוחרר בתום ריצוי שני שלישים. בכתבה שפורסמה בעיתון "דבר" בפברואר 1985 נכתב כי הרוצח ניהל אז קיוסק, לא רחוק מהמקום שבו נרצחה גולן.

 

בקיבוץ עין המפרץ הוקמה אנדרטה לזכרה של החיילת, והקיבוץ גם הקים גלעד בצומת יתיר-ערד, המקום שבו נרצחה.

 

מצאה את אחותה בעיתון

והיו גם סיפורים עם סוף טוב באותה תקופה. ב-24 בינואר 1964 פורסם כי אולגה גוטפרוינד שהתגוררה באזור פתח תקווה מחפשת את אחותה מרים שאותה מעולם לא ראתה, ושהאחות הקטנה בכלל לא יודעת על קיומה. "לבי מנבא לי כי היא חיה ולכן לא אוכל למצוא לי מנוח עד שאגלה אותה", אמרה אולגה לכתב שבתי פורטנוי.

 

האחות הגדולה, שהייתה בת שנתיים כשאחותה מרים נולדה בתל אביב וכנראה נמסרה לאימוץ על-ידי אביה, פתחה בחיפושים יחד עם בעלה, איש קבע. בארכיון של בית החולים הדסה בתל אביב התגלה כי אכן נולדה לה אחות ב-20 בפברואר 1940. לאחר חיפושים רבים היא פנתה לעזרת "ידיעות אחרונות".

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

לא עברו 24 שעות מאז פרסום הכתבה, והאחות האבודה נמצאה. האב המאמץ, מהנדס מירושלים, ניגש למרים - ששמה שונה לדרורה - והושיט לה בהתרגשות את מוסף השבת של העיתון. האב המאמץ אמר לה: "דרורה, יש לך אחות שמעולם לא ידענו עליה".

 

פחות מיממה לאחר מכן נפגשו שתי האחיות, שאחת מהן בכלל לא ידעה שיש לה אחות. האב המאמץ התקשר לכתב "ידיעות אחרונות" וזה מיהר לביתה של אולגה ולקח אותה ואת בעלה לירושלים.

 (צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות") (צילום: ארכיון
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

הפגישה הייתה מרגשת. מצד אחד עמדה אולגה, שחייה היו רוויים סבל ותלאות.

ומצד שני עמדה דרורה, שהוריה המאמצים העניקו לה את כל החמימות והרוך שהיה ביכולתם להעניק, נכתב אז.

 

"אחותי", זעקו שתי האחיות הנרגשות שהכירו זו את זו ונפלו אישה בזרועות אחותה, דמעות חונקות את גרונן. ההורים המאמצים חיבקו אף הם את השתיים ופרצו בבכי קורע לב.

 

הפגישה הייתה כה נרגשת עד שאף הצלם, שהנציח את המאורע, לא יכול היה להסתיר את התרגשותו ודמעות ניגרו מעיניו. כבר ממבט ראשון אפשר היה לעמוד על הדמיון הרב שבין שתי האחיות, בעלות השיער הבלונדיני הארוך, שרק עתה גילו כי הן כבר נפגשו קודם לכן - מבלי שידעו על הקשר המשפחתי שביניהן - בעת שירותן בצה"ל. כשנרגעו השתיים סיפרה דרורה כי ערב גיוסה לצה"ל גילו לה הוריה לראשונה כי היא בת מאומצת.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
הצ'אלנג'ר בעיתון
צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
החיילת רעיה גולן
צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות"
מומלצים