שתף קטע נבחר

צילום: גטי אימג'ס

עלילות אל טורטוגה / השבוע לפני

השבוע לפני 14 שנה הבקיע אבי נימני במדי דרבי קאונטי את שערו היחיד אי פעם בקבוצה אירופית. באתלטיקו מדריד האוהדים קראו לו "אל טורטוגה" - הצב. אז למה אחד הכוכבים הגדולים של הכדורגל הישראלי נכשל בחו"ל? אולי כדאי לשאול את סוכן השחקנים אבי נימני

בכדורגל שלנו אוהבים לחרוש על המילה "פער". פעם זו מוליכה שהגדילה את הפער, פעם זה מאמן מובס שמתרץ "אלה פערי הרמות ואין מה לעשות", פעם מדובר ביו"ר התאחדות שמערבב אותנו עם מעשיות על צמצום הפערים משאר העולם, והפעם נדבר על אבי נימני, שהפער בין הקריירה הבלתי נשכחת שלו בארץ לקדנציה הנשכחת שלו באירופה גדול יותר מאשר אצל כל כדורגלן ישראלי אחר.

 

 ynet ספורט ברשתות החברתיות:

 

כמה גדול? הנה נתון אחד שיכול לתמצת את כל הסיפור: נימני מדורג שלישי בטבלת מלכי השערים של כל הזמנים בליגת העל עם 194. באירופה יש לו 193 גולים פחות.

 

נימני במדי דרבי. שער אחד (צילום: גטי אימג'ס) (צילום: גטי אימג'ס)
נימני במדי דרבי. שער אחד(צילום: גטי אימג'ס)

 

הרגע ההיסטורי נרשם ב־12 בפברואר 2000, כששיחק בדרבי קאונטי מהפרמייר־ליג. נימני, שהגיע בהשאלה ממכבי ת"א, נכנס כמחליף, ותוך שתי דקות כבש במבצע אישי את השער המצמק בהפסד החוץ 2:1 לאברטון. "בסיום עטו עיתונאים על הקשר הישראלי וביקשו יותר פרטים עליו", נכתב ב"ידיעות אחרונות" על השגריר בן ה־27. "העיתונות המקומית מחמיאה לו באופן קבוע, ושוב ציינה אותו לטובה כשחקן שהביא לשינוי במשחק". כוכב נולד.

 

או שלא. נימני לבש בסך הכל ארבע פעמים את החולצה מספר 13, ואחרי שדרבי לא מימשה את הזכות עליו, חזר למכבי ת"א והצהיר: "חזרתי כדי לזכות בגביע". או שלא. העונה ההיא הסתיימה בדאבל של הפועל ת"א.

 

נימני. גם באתלטיקו לא הלך (צילום: אלי אלגרט) (צילום: אלי אלגרט)
נימני. גם באתלטיקו לא הלך(צילום: אלי אלגרט)

 

מחיר האיטיות

זה היה הפלירטוט השני של נימני עם אירופה. שנה ומשהו קודם לכן, הכוכב הכי נוצץ בעידן פוסט ברקוביץ'־רביבו עבר לאתלטיקו מדריד תמורת 4.5 מיליון דולר, שיא ישראלי שמחזיק מעמד עד היום. אבל נימני גילה במהירות שגם לאיטיות יש מחיר, ואם בבלומפילד קראו לו "המלך", בוויסנטה קלדרון הוא זכה לכינוי טיפה פחות מחמיא: "אל טורטוגה" ("הצב"). רומן הבזק הספרדי הסתיים עם שבעה משחקי ליגה, פציעה טורדנית אחת ואפס שערים.

 

היו כמובן שמות גדולים אחרים - מאלון מזרחי (ניס) עד יניב קטן (ווסטהאם), ממשה סיני (בוורן) עד משה גריאני (ברייטון) - שפרחו בביצה המקומית וטבעו בבריכה האירופית, וזה בלי שהזכרנו את שחקני מעמד הביניים. למה זה קורה? למה כל כך הרבה כדורגלנים יוצאים לחו"ל וחוזרים עוד לפני שהספיקו לפרוק שם את המזוודה? אולי כדאי לשאול את סוכן השחקנים אבי נימני.

 

צפו בהצלה הגדולה של בלם ריאל מדריד סרחיו ראמוס

כל הפאשלות באולימפיאדת סוצ'י בקליפ אחד

שוער עולה: צפו בביצוע ענק מוונצואלה

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גטי אימג'ס
אבי נימני
צילום: גטי אימג'ס
מומלצים