דאנקן ברידג'מן מציע: צלילים במקום טילים

האם מוזיקה באמת יכולה לחבר בין אנשים, לגשר בין תרבויות, ואולי אפילו להשליט שלום עולמי? זה נשמע כמו קלישאה, אבל דאנקן ברידג'מן מאמין בכך. המוזיקאי הבריטי סבור שמוזיקה היא שפה, כזו שיכולה להיות מובנת על ידי כל אחד ואחד על פני כדור הארץ. והשפה הזאת משמשת אותו כבסיס לחזון הקולנועי שלו. אחרי פרויקט ארוך במכסיקו, הוא הגיע לישראל כדי לעשות שלום במזרח התיכון, לקרב לבבות עם תופים, סינתיסייזר, מיקרופון, מצלמה והרבה רצון טוב.

לא הכל שחור ולבן במכסיקו. יש צבע. מתוך הסרט "תוצרת מכסיקו"

ברידג'מן בן ה-54 התחיל את דרכו כמפיק מוזיקלי בלונדון ויצר רמיקסים לשירים של יוריתמיקס, טרנסוויז'ן ואמפ ואפילו פול מקרטני. בשנות ה-90 הספיק לעבוד עם טייק דאת וגם ליצור פסקול לסרט "נקודת פריצה" (עם קיאנו ריבס). אולם בהמשך החליט לשנות כיוון ופנה לעשייה אלטרנטיבית - מוזיקלית וקולנועית.

ב-2002 יצר ביחד עם ג'יימי קאטו (מייסד להקת פיית'לס) את סרטו הראשון, "One Giant Leap". הם לקחו את המחשבים הניידים שלהם ונדדו ברחבי העולם כשהם קולטים מראות וצלילים ומשלבים אותם כגשר בין תרבויות. שש שנים לאחר מכן הגיע החלק השני של הפרויקט הדוקומנטרי-מוזיקלי הזה, "?What About Me". שני הסרטים היוו שיתופי פעולה עולמיים ייחודיים בין אמנים כמו בונו, מייקל סטייפ, בריאן אינו ורובי וויליאמס, והוגי דעות ידועי שם כמו נועם חומסקי. 

ג'יימי קאטו מקליט מוזיקאים הודים ב"One Giant Leap"

אחרי שזיקק לדעתו את הצלילים כבסיס משותף לבני האדם כולם, יצא ברידג'מן למכסיקו כדי לעשות שינוי. אחרי שנתיים של שהות במדינה הנודעת בפשע, בסמים, במאבקים פוליטיים ובעוני, יצר את הסרט "תוצרת מכסיקו" ("Hecho en Mexico") שיוקרן מחר (ו', 14:00) ובשבת (15:00) בסינמטק תל אביב במסגרת פסטיבל הקולנוע המכסיקני בתל אביב. מתחת לדעות הקדומות, מצא ברידג'מן עושר תרבותי ומוזיקלי רב, אותו הגיש לעולם.

"אחרי שעברתי כל יבשת אפשרית ותיעדתי את האנושות ביותר מ-50 מדינות, לקחתי את הקונספט הקולנועי-מוזיקלי, ולשם שינוי התמקדתי במדינה אחת - מכסיקו", אומר ברידג'מן ל-ynet, "תהיתי מה מתרחש שם מתחת לברוני הסמים, המאפיות ושפיכות הדמים עליהם מדווח בחדשות. מצאתי יופי עצום ומוזיקאים נהדרים. מצאתי הומור וחן. מצאתי עושר תרבותי ואנושיות שאף פעם לא מגיעים לכותרות הראשיות".

ויוה לה מכסיקו. מתוך "תוצרת מכסיקו"

דבר דומה הוא מבקש לעשות פה בשכונה שלנו, הנקרעת בין פוליטיקאים ישראלים ופלסטינים, ובין כיבוש מחד והסתה וטרור מאידך. "המוזיקה היא אולי האלמנט היחיד שנותן לנו את הכוח להתעלות מעל לנסיבות היומיום", קובע ברידג'מן, "היא חזקה יותר מכל דעה פוליטית. היא גורמת לך לשכוח מי אתה ומי האחר. היא גשר אנושי. אני לא מבקש להביא שלום בעזרת הסרט, אני לא פוליטיקאי שיודע איך עושים שלום או מלחמה. אני יותר מוזיקאי וקולנוען היפי שמאמין במוזיקה ובאלכימיה האנושית שהיא מביאה".

איך זה נוגע לך באופן אישי?

"בעבודתי וביצירתי, מה שמניע אותי זה החיפוש אחר מה שמחבר בין בני האדם, מה שמשותף לכולנו. כלי התקשורת בעולם והשיח הציבורי נעים רוב הזמן סביב החדשות השליליות, סביב מה שמפריד. במכסיקו גיליתי שיש כל כך הרבה יופי ויצירתיות בעולם - יופי שמשום מה לא פותח אף פעם מהדורת חדשות. גם כאן בישראל ובפלסטין החדשות שמגיעות מדווחות על אלימות, קונפליקט ועצב. אני מאמין שבאזור יש גם מוזיקה, חן ואנושיות כובשת, ואותם אני מבקש לתעד. להם אני מבקש להעניק חשיפה".

דאנקן ברידג'מן בסינמטק תל אביב

את עבודת השטח משני צדי הקו הירוק הוא כבר התחיל. "תוצרת מכסיקו" יוקרן גם בתל אביב וגם ברמאללה, ובינתיים הספיק ברידג'מן להיפגש עם מספר אמנים ישראלים וערבים. במוצאי שבת הוא כבר יופיע במועדון האיזור בתל אביב עם חלקם - ובהם שלמה בר, שי בנצור, קובי פרחי (סולן אורפנד לנד), רותפ שפי והראפרים קוואמי וסאז. גם אברהם טל, שאנן סטריט, ריף כהן ודויד ברוזה הביעו עניין בפרויקט המתגבש, שאמור להעלות על נס את היצירה והמוזיקה, הרחק מהפוליטיקה.

שיטת העבודה ב-'One Giant Leap' היא פשוטה למדי: לתעד ולחגוג את מה שמחבר בינינו, בני האדם. המחשבים הניידים רק החלו אז לצאת לשוק, ובעצם היינו הראשונים לקחת לפטופ ולצאת להקליט אלבום על הדרך. ביקרנו ב-25 מדינות, וכל פרק בסרט מורכב בעצם ממוזיקאים ואנשי רוח במדינות רבות. ממש פסיפס אנושי".

"בונו שמע על הפרויקט והתלהב. הוא רצה להצטרף, אבל הסרט היה כבר סגור וגמור. במקום זה, צילמנו אותו למעין פרומו שעזר לקדם את הסרט. אני זוכר שיחה עם חבר לפני עשרים שנה. הפקתי אז מוזיקה שלא ממש הייתי גאה בה, ואמרתי שכל מה שאני רוצה זה קצת כבוד. והנה פתאום בונו קורא ליצירה שלי 'עשייה גאונית של קולנוע'. מרגש".

"הפרויקט השני שלנו - '?What About Me' - הלך עמוק יותר לתוך מה שמאחד בינינו בני האדם. הבנו שהדבר המשותף לכולנו הוא שכולנו משוגעים - המוח שלנו רץ נון סטופ בטירוף, ההתמכרויות שלנו וההתנהגות האוטומטית שלנו בתגובה למצבים שונים.

"המטרה שלנו היא לעצור את כל הטרפת, להקשיב לשקט, ואז למוזיקה ולמילים של מקסי ג'אז, מייקל סטייפ (סולן להקת REM) ואפילו נועם חומסקי. היינו צריכים לרדוף אחרי סטייפ מסביב לעולם. הוא אדם מאוד מופנם ושקט. אחרי שקראנו בראיון שהוא אוהב את פיית'לס יצרנו איתו קשר והוא הזמין אותנו לביתו בג'ורג'יה. השמענו לו את המנגינה והוא אהב את זה. כתבנו מילים וחיברנו אליו את הזמרת ההודית המפורסמת עשה בוזלי".

"במקרה של חומסקי היתה לנו בעיה אחרת, כי הוא אומר את מה שהוא רגיל לומר. במקום לשאול על פוליטיקה ופילוסופיה, עניינו אותנו התחושות האישיות שלו, אבל לא משנה מה שואלים, הוא עונה את התשובות שלו. בכל מקרה זה היה נס".