לא שווים אפילו בוז
חזקים, אמיצים וחדורי מוטיבציה. הבעיה היא שלוחמי השייטת שפשטו על ספינת הנשק לא עלו בהרכב של גוטמן. מי כן עלה? אוסף עלוב של שחקנים שהרים ידיים בכל קרב על כדור אבוד. ואם זה לא מספיק, בדרך הביתה שמעתי את מאמן הנבחרת מותח ביקורת על הקהל
חזקים, נחושים, אמיצים וחדורי מוטיבציה - חבורת הצעירים הזו מילאה אותנו תחושת גאווה לאומית ובעיקר הרבה אמונה בצדקת הדרך. הבעיה היחידה היא שלוחמי השייטת שפשטו על ספינת הנשק האיראנית, לא עלו הערב בהרכב של אלי גוטמן. מי כן עלה? אוסף עלוב של שחקנים חסרי כבוד. אוסף מביך של ספורטאים שהרים ידיים בכל קרב על כדור אבוד. אוסף מייאש של "כוכבים" שהפסיד בכל ספרינט מול יריב סלובקי.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
אבל רגע אחד, על מה אני מקשקש? אלי גוטמן אמר בסיום שהוא "ראה נקודות אור", טל בן חיים הכריז ש"זה רק משחק ראשון, ויהיה בסדר", ערן - ברור שאני יכול להנהיג את הנבחרת - זהבי, הצטרף גם הוא לחגיגה וקבע: "אנחנו סופגים בקלות". מזל שאריאל הרוש, שמנהל קמפיין מטעם עצמו למען עצמו ולמען אפודת השוער הראשון, הרגיע את המצב: "מאכזב לקבל גולים ממצבים נייחים". מוטב לו היה שומר על זכות השתיקה.
אז תרשו לי, מר גוטמן הנכבד ויתר החבורה העליזה, לוותר על זכות השתיקה. כי נמאס לי לשתוק. לכולנו נמאס. נמאס מכם. נמאס מהזלזול
התגובות
גוטמן: "אני לא טומן את הראש בחול"
ynet ספורט
מאמן נבחרת ישראל סיפר אחרי ה-3:1 הביתי לסלובקיה: "ראיתי נקודות אור, אבל נצטרך לעשות קפיצת מדרגה". בן חיים: "זה משחק ראשון, נעשה שיעורי בית". זהבי: "אנחנו סופגים שערים יותר מדי בקלות". האמשיק: "אולי לישראל יש צ'אנס במוקדמות היורו"
, מהשחצנות, מערימת הקלישאות שאתם משליכים לנו בפרצוף בכל פעם מחדש. אתם יודעים, כשנגמר המשחק בנתניה, אפילו שריקות בוז לא קיבלתם.
עד כדי כך מיואשים הם, אותם אוהדים אומללים, שעוד מפנטזים בשקט על נבחרת ישראל שמחה ואנרגטית. על נבחרת שמניעה כדור ולא עושה בתחתונים מכל מצב נייח, על שחקנים עם יכולת אמיתית, ולא על ליאור רפאלוב שגם אחרי שלוש שנים בבלגיה עדיין לא מסוגל לבעוט לשער ברגל שמאל, על הקרבה ונחישות גם כשלא מתחבר, ובעיקר על נבחרת עם כבוד. אופס, כנראה שעל הקלישאה הזו לא עבדתם באימונים.
מאיפה עזות המצח? גוטמן(צילום: אורן אהרוני)
אז נסעתי הביתה. ובעודי מנסה להרגיע את הבן שלי, שעוד לא צבר מספיק קילומטראז' של אכזבות והשפלות כחול-לבן, שמעתי את אלי גוטמן מותח ביקורת על הקהל. "חילקו אלפי הזמנות. אני בטוח שמול בלגיה יגיעו 32 אלף אוהדים". ואני שואל - מאיפה עזות המצח? עם יד על הלב, אלי, כמה כסף היית מוציא על כרטיס למשחק של הנבחרת שלך? את התשובה אתה מוזמן לשלוח ישירות לבוס שלך, שידע מה הוא עושה כשחילק אלפי הזמנות.
אבל יש גם חדשות טובות. אם מדובר במשחק ידידות - הנבחרת של אלי גוטמן יכולה לזכות בתואר ידידת השנה בעולם. החדשות הרעות הן, שאם מדובר במשחק הכנה - כדאי שאבי לוזון ירים טלפון לחבר מישל פלאטיני ויסגור איתו על הגדלת היורו ל-32 נבחרות. יודעים מה? בואו נלך על 64. רק ליתר ביטחון.
לפנייה לכתב/ת 
עדן בן בסט
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
