גירל פאוור - הדור הבא

היו ימים שאם היית רוצה להיות כוכבת הוליוודית, היה עלייך להיות יפה, זוהרת, חכמה, רגישה, וגם שברירית ומאוהבת, לעתים אפילו כנועה - על המסך, וגם מאחורי הקלעים. זהו האבטיפוס, שהשתלב היטב במסורת הקולנועית האמריקנית שגרסה כי מאחורי כל סרט טוב יש גבר חזק, ומאחוריו אישה - חזקה קצת פחות. אבל המסורת המיושנת ההיא התמסמסה לאורך השנים, וכיום אלו הנשים שעומדות בקידמת המסך, לפחות בסרטים הפונים לדור הצעיר, לבני הנוער. אותם Young Adults כפי שנהוג לכנות את פלח השוק הפורה ביותר בארצות הברית כיום. 

כל כך הרבה סרטים מכוונים אל בני הנוער, ובראשם סדרות הפנטזיות העתידניות המצליחות מהזן של "משחקי הרעב" ו"מפוצלים" (עיבודים של במאים גברים לספרים שחיברו נשים). בראשונה עומדת במרכז קטניס אברדין (בגילומה של ג'ניפר לורנס) שמנהיגה בעל כורחה מרד ברודן מזדקן וכוחני, ובשנייה זוהי ביאטריס פריור (בגילומה של שיילין וודלי) שמתכחשת לסדר החברתי הפלגני והנוקשה. שתיהן מתריסות כנגד הסדר הארכאי הקיים בחברה הדכאנית - כלפי צעירים, ובעיקר כלפי צעירות. הן מופיעות על המסך כדמויות של מתבגרות אמיצות, אסרטיביות, כאלו שלא מפחדות להיות שונות ובולטות.

על האיכויות והמסרים של אותם שוברי קופות מהדהדים אפשר להתווכח, אולם קשה להתעלם מהבשורה שהם הביאו בכל הנוגע לדימוי הגיבורות החדשות, ואף יותר מכך - לזה של השחקניות הצעירות שמגלמות אותן. ממש כמו קטניס וביאטריס, וודלי ולורנס הן נשים צעירות עם אישיות עצמאית, שאיפות, רצון משלהם ואומץ לב. הן מובילות טרנד חדש של שחקניות בתחילת הדרך, שאינן בהכרח יפהפיות הוליוודיות טיפוסיות, ובכל זאת כובשות את סרטי הקולנוע לקהל הצעיר.

שיילין וודלי: חצופה ומגניבה

עוד לפני "מפוצלים", וודלי בת ה-22 זכתה להכרה ואפילו לפרסים כששיחקה לצד ג'ורג' קלוני את בתו המתבגרת המרדנית ב"היורשים" והיתה לנקודת האור הבוהקת ביותר בסרט. מהר מאוד היא קודמה לתפקיד ראשי כחנונה לא מקובלת בדרמת ההתבגרות שזכתה לשבחים "The Spectacular Now" (לצדה מיילס טלר, שמככב גם ב"מפוצלים").

הכוכבים צופנים לה לפחות עוד שלושה סרטים בתפקיד ביאטריס - תפקיד שהיא כמעט ונאלצת לקחת על עצמה כדי לפרוץ ככוכבת אל המיינסטרים ההוליוודי. במקביל היא משתתפת בפרויקט מעניין נוסף, "אשמת הכוכבים" (הפעם לצד אנסל אנגלט שמופיע גם הוא ב"מפוצלים" כאחיה של טריס), בו היא מגלמת נערה חולת סרטן שמחוברת תמידית לבלון חמצן, אך לא מאבדת את הרצון לחיות את החיים במלואם.

הטריילר של "אשמת הכוכבים"

וודלי, שנראית היום בכושר מצוין, סבלה מעקמת בגיל 15, והסתובבה עם סד תומך מהירך ועד לחזה במשך שנתיים. קצת אחרי שהורידה אותו החלה להופיע בתפקיד הראשי בסדרה "סודות ההתבגרות".

היא לוהקה ל"ספיידרמן המופלא 2", שיצא השבוע בישראל, כמרי ג'יין ווטסון - חברתו של פיטר פארקר (אנדרו גרפילד). לדאבונה היה מדובר במעט מאוד סצנות קצרצרות, שכולן נחתכו בעריכה על ידי הבמאי מארק ווב.

לדאבונה? בעצם אולי לא כל כך. לאחרונה הגיבה על העלבון באופן אלגנטי ורמזה כי אין בכוונה להשתתף בצילומי הסרט השלישי בטרילוגיית ספיידרמן הנוכחית. "אני לא בטוחה שיהיה לי באמת זמן ואם ארצה לשחק אותה", אמרה, "זה היה חכם לחתוך אותה מהסרט השני. היו לה רק ארבע סצנות בנות 45 שניות, ואין כל כך היגיון בהצגת דמות כזו חשובה באופן כזה". חצופה, ואנחנו אוהבים אותה ככה. 

ג'ניפר לורנס: כריזמטית ובועטת

במבט מצועף ראשון לא ברור מה השחקנית בת ה-23 עושה ברשימה שלנו. יופי לא שגרתי? אולי רק ברמת המהממות החורגת מהרגיל שלו. לורנס, שזכתה באוסקר אשתקד (על התפקיד הראשי ב"אופטימיות היא שם המשחק") הוכיחה שאפשר למעוד בדרך אל הפרס, אבל להמשיך להקרין כריזמה. וכאן מתחיל חלק מהעניין בועט המוסכמות שהיא מגלמת. למרות שהיא התברכה בגזרה פחות או יותר מושלמת (עניין של טעם אישי, אבל קשה למצוא מישהו שיחלוק על כך), נתפסה - שימו לב - כ"לא רזה מספיק" כשלוהקה לתפקיד של קטניס.

משחקי הרעב וקלקולי הקיבה. ג'ניפר לורנס כקטניס אברדין

נכון, שקטניס אמורה לבוא ממחוז מאוד עני, בו שולט הרעב, אבל ג'יי-לו נכנסה לתפקיד ובדרך פתחה פה - גם כדי להשיב למבקריה וגם כדי לזלול מכל הבא ליד. בראיונות התוודתה על כך שהיא אוהבת לאכול, במיוחד צ'יפס, ודיברה בחופשיות על כאבי בטן וקלקולי קיבה (מאוד לא ליידי-לייק). משחקי רעב זה לא. אם כבר אידיאל יופי לשאוף אליו, עדיף שיהיה כזה.

ואם זה לא מספיק, לפחות בחלק מהתפקידים שלה היא מגלמת מנעד של נשים חזקות, מיוחדות, כאלו שאפשר לקבל מהן השראה. קטניס היא מורדת עם אמפתיה שמיוחסת באופן קלאסי לנשים, אך בעלת כישורי הישרדות ולחימה שמיוחסים באופן שיטתי לגברים. בסרטה הראשון "קר עד העצם" היא צצה כנערה רדנקית, שניצבת בפני דילמה קשה ומנסה לקחת את גורל משפחתה בידיה. היא אמנם לא הצליחה לזכות באוסקר כשחקנית משנה על "חלום אמריקאי" (שם גילמה אישה ניזנחת, אך דומיננטית), אך אפשר להמר שבהמשך תיזכה בעוד ועוד פסלונים - רק כדאי שתשמור עליהם טוב יותר בעתיד.

קלואי גרייס מורץ: נשכח לה את קארי

אוקיי, אפשר להגיד שלא כל הבחירות הקולנועיות של מורץ היו מבריקות: "צללים אפלים" של טים ברטון, בו גילמה מתבגרת עם נטיות זאביות, היה כישלון משמים; העיבוד הערפדי דובר האנגלית ל"Let The Right One In" לא הקיז דמים; ועל הרימייק ל"קארי" עדיף שפשוט לא נגיד שום דבר.

מצד שני, הנערה שמתהדרת ביופי חייתי שאין שני לו, חגגה השבוע רק 17 אביבים, חיה רוב הזמן על סטים של סרטים ונשמרת מחברים חדשים שרוצים בקרבתה רק כי היא כוכבת - כך הצהירה השנה בראיון ל-ynet. יש לקוות שבניגוד להרבה ילדים כוכבים לפניה, היא תשמור על שפיות ופרופורציות.

בינתיים אפשר לראות שגם אם לא כל הבחירות שלה (או של הסוכנים שלה) הופכות להצלחות קופתיות, התפקידים שיוצא לה לגלם מובילים קו בלתי מתפשר של עוצמה נשית מפתיעה. אפילו בסרטי אימה היא לא תופיע כקורבן הנשי חסר הישע וחסר הבגדים, כמו שהתרגלנו לראות בז'אנר.

מורץ מאתגרת תפקידים נשיים באופן עקבי. גולת הכותרת שלה עד כה היא היט-גירל הרצחנית מ"קיק אס" - דמות מורכבת של ילדה, ובסרט ההמשך נערה, שאביה לימד אותה להיות קטלנית, חזקה פיזית ומנטאלית, וחשדנית. היא שמה את כל הגיבורים בסרט בכיס הקטן, וגם מעלה דילמות הנוגעות על מה זה אומר להיות הילדה שלא מתיישבת בקו אחד עם הבנות ה"נורמאליות" והחמודות של השכבה.

סירשה רונאן: מביאה משהו אחר

על תפקיד המשנה שלה ב"כפרה" של ג'ו רייט - כאחות הקטנה שמכניסה את החבר של אחותה הגדולה לצרות איומות - היתה רונאן האירית מועמדת לאוסקר. מאז היא גדלה, עוד שנייה חוגגת 20, ויכולה להתהדר בכמה תפקידי קולנוע של גיבורות נשיות מרשימות, מגוונות ויוצאות דופן. רייט המשיך איתה לתפקיד ראשי ב"האנה", כמתנקשת טינאייג'רית חסרת רחמים. עוד קודם לכן חזרה מהמתים כנערה שנרצחה ומשגיחה על משפחתה ועל הרוצח שלה מהעולם שמעבר ב"The Lovely Bones" בבימויו של פיטר ג'קסון.

כמו וודלי ולורנס, השחקנית האירית התכבדה לככב בפנטזיית מדע בדיוני לנוער ב"גוף מארח" (עיבוד לספר של מחברת "דמדומים" סטפני מאייר), אך מעניין יותר היה התפקיד שגילמה ב"ביזנטיום" של ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות"). רונאן משחקת שם את אלנור, וגורמת לכם לשכוח את כל מה שחשבתם שלמדתם על סרטי ערפדים מ"דמדומים". גם כאן יש משיכה בין בני אנוש למוצצי הדם, גם כאן הם יכולים להסתובב גם באור יום - ולא בהכרח מתים על זה שהם מה שהם. אבל להבדיל מבלה הפאסיבית (והשחקנית שמזוהה איתה קריסטן סטיוארט), אלנור מביאה למסך משהו אחר.

יש כאן יחסי משפחה עמוסי רבדים, סודות ושקרים של שתי נשים שמנסות לשמור זו על זו בעולם שנשלט על ידי גברים במובהק, סיפור התבגרות והתאהבות - שבמרכזו עומדת דמות שכוחה לא טמון בפיזיות או בתגובות האגרסיביות, אלא בחמלה יוצאת דופן. באופן מפתיע הדמות של אלנור (וגם של קלרה, שמגולמת על ידי ג'מה ארטרטון) מציעה עוד ייצוג נשי מורכב בתוך סרט שהוא גם סרט תקופתי בחלקו, וגם סרט ז'אנר.

היילי סטיינפלד: הנערה האקזוטית

היא היממה את העולם ואת הוליווד ב"אומץ אמיתי" של האחים כהן, בתור מאטי - הילדה שמדרבנת את כל הגברים הלא מתפקדים שסביבה לפעול ולהתבגר (היא היתה מועמדת על התפקיד לאוסקר). מאז הספיקה לקחת חלק ב"משחק של אנדר" ולאחרונה גם לככב בעיבוד של קרלו קרלי ל"רומאו ויוליה" - שם נוצר אתגר מגדרי מעניין, גם אם ככל הנראה מקרי. דגלאס בות' שגילם את רומאו, ניחן בתווי פנים הרבה יותר עדינים וארוכים מאלו שלה, וכך הפך לשברירי יותר מיוליה.

היילי סטיינפלד ודגלאס בות' ב"רומאו ויוליה". מי יותר עדין?

לסטיינפלד מראה אקזוטי שקיבלה מהשילוב הגנטי של אב יהודי ואמא בעלת שורשים בריטים, גרמנים ופיליפינים. היא רק בת 17, ובשנתיים הקרובות צפויים לה לפחות עוד חמישה תפקידים - ביניהם כמתנקשת צעירה בקומדיית האקשן "Barely Lethal", וב"The Keeping Room" כאישה שנאבקת בחבורת חיילים פורעי חוק בעת מלחמת העצמאות האמריקנית, כשלצדה שפחות אפריקניות. העתיד מבטיח, אבל אם זה תלוי רק בה, היא גם תתחיל בקרוב קריירה כבמאית.

מיה וואסיקובסקה: מאליס למאדאם בובארי

האוסטרלית בת ה-24 כבר הגשימה את חלום הבימוי. אחרי שפרצה לתודעה ב"אליס בארץ הפלאות" של ברטון וב"הילדים בסדר" שהיה מועמד לאוסקר, הצטרפה לפרויקט רב הבמאים "The Turning" - קובץ עיבודים לסיפורי טים ווינטון. וואסיקובסקה, שנטלה את שם משפחתה מאמה הפולניה, ניחנה במראה נערי - דקה וחיוורת על גבול החולני. אבל היא מגלמת לא פעם דמויות שהחוזק הפנימי האדיר שלהן עומד בסתירה לשבריריותן החיצונית.

מיה וואסיקובסקה ב"אליס בארץ הפלאות"

היא גילמה את ג'יין אייר, הגיבורה פורצת המוסכמות מהרומן הגותי של

שרלוט ברונטה, בעיבוד של קארי פוקונאגה (במאי "בלש אמיתי"), והופיעה גם ב"אלברט נובס" חוצה חומות המגדר לצד גלן קלוז. בשנה שעברה כיכבה ב"סטוקר" - סרטו דובר האנגלית של צ'אן ווק פארק ("שבעה צעדים"). ב"סטוקר" וואסיקובסקה ניצבת במרכז עלילה שנעה בין סיוט לפנטזיה של דרמה משפחתית מעוותת.

לאחרונה הופיעה בדרמה התקופתית "Tracks" בתפקיד רובין דיווידסון, הרפתקנית אמיצה שמבוססת על אישה אמיתית, שחצתה לבדה את המדבר האוסטרלי בליווי להקת גמלים וכלב. בקרוב היא עתידה לככב בסרטו החדש של דיוויד קרוננברג כנערה בהפרעה ממשפחה הוליוודית מפוררת, וגם כסופרת צעירה במותחן האימה החדש של גיירמו דל טורו "Crimson Peak".  היא אף תאתגר עצמה עם עוד תפקיד קלאסי, בתור לא אחרת מאשר מאדאם בובארי - אישה יפה, זוהרת, חכמה, רגישה - וגם שברירית ומאוהבת, לעתים אפילו כנועה. קצת כמו כוכבת הוליוודית מהדור הישן.