רדו מהגג שלי
סרט הווידאו שצילמתי על המתנחל שניסה להוריד דגל שתליתי על הגג היה רק תמצית של חיינו פה. אבנים, קללות וחיים בפחד. מתי החיילים יגנו גם עלינו?
בימים האחרונים הבית בחברון קצת התפרסם, כשכלי תקשורת רבים שידרו את סרט הווידאו שצילמתי שבו רואים מתנחל וחיילים מנסים להוריד דגל שתליתי על גג הבית שלי. אני גר בחברון כבר יותר מ-20 שנה, ובמשך כל השנים אנחנו סובלים מאלימות של מתנחלים. התקיפות החלו הרבה לפני שקיבלתי מצלמת וידאו מארגון בצלם, אבל אף אחד לא התעניין. אחרי שקיבלתי את המצלמה והתחלתי לצלם יכולתי לספר לעולם איך אנחנו חיים. התחילו לפנות אליי כל מיני אנשים ועיתונאים ולהתעניין בבעיות שלנו.
הבית שלי צמוד לבית הדסה ולשני בתים אחרים של מתנחלים. הם נוהגים לזרוק עלינו אבנים ולקלל אותנו בכל הזדמנות, במיוחד בחגים. התלונות שלנו במשטרת ישראל לא הועילו, וגם שלושת החיילים שנמצאים בנקודת התצפית ליד הבית שלנו לא עוצרים אותם. רוב החלונות שלנו שבורים בגלל אבנים שנזרקו עליהן. עד היום איש לא תיקן אותם ולא עזר להחזיר את המצב לקדמותו.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
כלכלנים, אתם מפספסים בענק / שחר כהן
בית לזונות / אבישג סיוון-גלנץ
לפני שבועיים בערך החלטתי להניף כמה דגלים פלסטיניים על גג הבית שלי, מתוך רצון לבטא את עצמי. הרגשתי שזו הזכות שלי, כפלסטיני, במיוחד כשיש הרבה דגלי ישראל תלויים ליד הבית שלי. כמה ימים אחר כך הופתעתי לגלות מתנחל שניסה לטפס עם סולם מעץ מבית הדסה לגג שלי. היו באיזור המון מתנחלים וחיילים, ואיש מהם לא חשב שיש משהו לא סביר בכך שהוא מטפס אל גג הבית שלי. למעשה, מאוחר יותר חיילים עלו אליי הביתה ודרשו שוב שאסיר את הדגל. סירבתי גם כשאיימו עלי במעצר. יש לי זכות לבטא את עצמי. הסברתי להם שאני מניף את הדגלים על הבית הפלסטיני שלי ולא על הבית של אף אחד אחר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם פלסטיני היה מטפס על סולם כדי להיכנס לבית הדסה.
בשבת בערב, שבוע לאחר שניסו להסיר את הדגל, התקשר אליי שכן שלי ואמר שיש אצלו בבית קצין בשם דן שרוצה לדבר איתי. כשהגעתי לשם, הקצין וקבוצה של חיילים ניסו לעצור את הבן הקטין של אבו ראשד. הם אמרו שלפני כמה ימים הוא זרק אבנים על חיילים ברחוב א-שלאלה. הקצין הציע שאני אוריד את הדגלים מהגג של הבית שלי והוא לא יעצור אותו, ושאל אם אני מסכים לעסקה. ראיתי כמה אבו ראשד מודאג אז הסכמתי והורדתי את הדגל. נראה שהחיילים רצו מאוד להוריד את הדגל הזה.
אבל הסיפור לא הסתיים: בפורים המתנחלים בחברון משתכרים. בערב הם זרקו אבנים, בקבוקים וזיקוקים על הבית שלי. היו פה חיילים ושוטרים אבל לא עשו כלום. הבת שלי, בת הארבע, נפצעה מתחת לעין מרסיסים. לקח לאמבולנס חצי שעה להגיע, וכדי להגיע אליו היינו צריכים לעבור דרך הדירה של השכנים, כדי לחמוק מהמתנחלים.
חשוב לי להדגיש שבמקום שבו אני חי, אזור H2 בחברון, אין מי שיגן עלינו הפלסטינים מהתקפות של מתנחלים חוץ מהצבא וההמשטרה הישראליים. זו לא טובה שהם עושים לי ולשכנים שלי, זו חובתם. אבל בהתבסס על הניסיון שלי, נראה שהחיילים והשוטרים מעדיפים תמיד את הצד של המתנחלים - גם כשהם מפירים את החוק ותוקפים אותנו.
אני מקווה מאוד שאלוהים ישמור על הילדים שלי ושהם יהיו חזקים. כיום הם מפחדים מאוד מהמתנחלים. רוב הזמן אני נשאר בבית כדי לשמור עליהם, וקשה להתפרנס ככה. זה הבית שלי, ואני לא חושב לעזוב אותו. אני מקווה מאוד שאזכה להגנה ואוכל לחיות כמו אדם רגיל, לפרנס את המשפחה שלי ולשפץ את הנזקים שנגרמו לבית שלנו במהלך השנים.
שאדי סידר בן 31, אב לארבעה ילדים, מתנדב בפרויקט חלוקת המצלמות של בצלם בעיר חברון.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
