זוג VIP: הכוחניות של דנה רון מזיקה לזוגיות

הפרק השביעי של זוג מנצח VIP נותן לנו דוגמה לנזק הגורף שיש בכוחניות. כשג'קי אומרת ליריב שהוא צריך "להשתיל עמוד שידרה", היא מתייחסת להבטחה שנתן ללירז ודרור לפיה הוא מתכנן להצביע בעדם במפגש ההדחה. הבטחה שהפר. דנה בתגובה, התרעמה על הזלזול שג'קי הפגינה כלפי יריב.

עוד בנושא:

זוג VIP: למה למיכל וג'פרי אין סיכוי?

לכאורה, מחווה מבורכת - בת-הזוג נחלצת לעזרתו של הגבר שלה. אבל למעשה, דנה רון השיגה את הרושם ההפוך למטרה שלה וברצוני להרחיב: אחד המשפטים הראשונים הפותחים את המונולוג של דנה הוא כבר מלחמתי: "ג'קי, הלו, גברת". המשפט השני שלה נועד להבהיר מיד מי הנחות מביניהן: "תגדלי קצת ואז תצעקי".

דפוסים מגבילים

בפסיכולוגיה אנו מבינים שדפוס ההתמודדות של אדם הינו עקבי, גם כשההתמודדות היא מול חבר וגם כשההתמודדות היא מול בן/בת זוג. לכן אני יכולה להניח, שדפוס התנהלות הוויכוח של דנה זהה גם בוויכוחים שלה מול יריב, בן-זוגה.

השלב הבא בדפוס הזה הוא משעשע - גבב של משפטים אבל אף אחד מהם לא רלוונטי ובוודאי שלא מקדם את הוויכוח: "תקשיבי, גברת ג'קי, שאת חושבת שאין לך עצם בלשון" (במלחמה, כל האמצעים כשרים כדי להחליש את האויב); "אני אעשה מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, איך שאני רוצה" (דנה, איך זה קשור לנושא הוויכוח?). "גברת ג'קי לא תנהל אותי" (שוב תזכורת קלה להבהרת יחסי הכוחות ).

ואז דנה מתקרבת לנושא (סוף סוף): "גברת ג'קי לא תקרא לבן-הזוג שלי, תגיד לו תשתיל עמוד שידרה, לא תגיד לו מטומטם (ג'קי לא הזכירה כינוי כזה בפרק ששודר), לא שקרן, לא טיפש ולא שום דבר כזה". האם משהו מתוך המונולוג הזה תרם להתקדמות הוויכוח לכיוון פתרון?

בוויכוח בין בני-זוג התוכן אחר אבל הדפוס זהה: "את, שחושבת שאת תמיד צודקת, לא תעמידי אותי בחקירה. אני לא שפוט שלך ואני לא משרת שלך ואני לא הכספומט שלך". כוחניות משיגה תוצאות פריפריאליות. היא מתפיחה את האגו - אבל רק בעיני הכוחני. בעיני אחרים כוחניות היא ביטוי לחוסר עוצמה. כוחניות יכולה אפילו לנצח במאבק (הוויכוח הסתיים), אבל לא במלחמה (תדמיתו של יריב עדיין הרוסה עקב הפרת ההבטחה שנתן). בן-הזוג שנשאר עם שאלה פתוחה או צורך חסר, ממלא את המקום במרירות, כעס ואפילו שנאה.

עקצה את דנה. ג'קי אזולאי(צילום: טל שחר)

השאלה של ג'קי הייתה עובדתית: יריב הבטיח את הקול שלו ללירז והפר את ההבטחה שלו. בחיים, לא פעם אנחנו נקלעים לדילמות מוסריות ונאלצים לבחור בין שני ערכים. למעשה, גם ג'קי עצמה נקלעה לאותה הסיטואציה בשידור של אמש (יום ג'). היא נאלצה לבחור האם לתת את הקול שלה ללירז – ערך הנאמנות לחֲברה, או לג'ניפר – ערך קיום הבטחה.

ג'קי חשפה את הדילמה שלה, יריב לא, וגם דנה לא. כמובן שאין הם חייבים לשתף את כולם בשיקולי הבחירות שלהם וגם זה נימוק מקובל. אלא שיש לו מחיר חברתי, בייחוד בזוגיות, שכן במקרה הזוגי - אם לא תשתף - סימן שאתה מסתיר משהו ולהסתרה יש מחיר.

הכוחני לא מוכן לשלם את המחיר ועל כן הוא תוקף. ההתקפה תכלול מונולוג אגו ארוך אבל לא תכלול הסבר. טון הדיבור יהיה תוקפני, שפת הגוף תהייה מאיימת, התוכן יכלול העלבות והאשמות, ובסך הכל מה רצינו? ג'קי רצתה הסבר להפרת הבטחה, או לחילופין - תשלום חברתי. אלה כללי הנורמה החברתית בלי קשר למשחק.

כוחניות מכרסמת ברגש האהבה

דפוס הוויכוח הכוחני של דנה משותף לרובינו והסיבה נעוצה בתרבות. לאורך ההיסטוריה, החברה האנושית התבססה על יחסים של שולט ונשלט. כך הייתה גם ההתנהלות במסגרת המשפחתית. עד לפני כ-50 שנה בסה"כ, ההיררכיה בבית הייתה ברורה והאב אמר את המילה האחרונה. הכלים השימושיים היו שליטה מצד אחד והקרבה מהצד השני.

היום הזוגיות הרבה יותר שוויונית. שני בני-הזוג עצמאיים והחברה נתנה לשניהם את הלגיטימציה לעמוד על דעתם. הבעיה היא שאומנם יחסי הכוחות בזוגיות השתנו, אבל טרם רכשנו כלים חלופיים לשליטה. לכן הדפוס הכוחני כל כך נפוץ וגם נפיץ, מפני שבעידן של היום, הוא כבר לא יכול להביא תועלת. היום קשה לנו לדמיין מערכת כזו, במיוחד לצעירים שנולדו לתוך מערכת שוויונית. אף אחד היום לא רוצה לבטל את עצמו ולכן כוחניות אינה כלי יעיל והיא רק מזמינה מאבק כוחות.

המשמעות של מאבק כוחות בזוגיות הרסנית לרגש האהבה. ראשית, מאחר שמאבק כוחות מצביע קודם כל על אינטרסים מנוגדים. זה כשלעצמו לא רע אלא שהמאבק על האינטרס האישי אומר שאני רואה את הצרכים שלי כקודמים לשלך או חשובים משלך וזו לא זוגיות בריאה. שנית, מאבק כוחות מערב את האגו ולאגו אין היגיון, אין גמישות, אין הקשבה ואין התקפלות. שיטת המונולוג לא עובדת כשמדובר בשני נואמים, וטקטיקת ההעלבות ההדדיות פוגענית ולא תמיד נשכחת. מה מכל זה מחזק את הקשר הזוגי?

ברור, שאנחנו כחברה צריכים לחפש כלים חלופיים להתנהלות כוחנית בעבודה, ביחסים, בהורות ובזוגיות. עוצמה, המגיעה מתוך הערכה לאדם ולא מתוך פחד ממנו, מאפשרת שיתוף פעולה פורה יותר גם מול עמיתים בעבודה וגם מול העובדים שלך.

בתוכנית הריאליטי "זוג מנצח" יש כמה דפוסים שונים של זוגיות אך יש פחד רק בין שניים מהזוגות. למשל, בין ג'ניפר ועופר יש הרבה מריבות אבל אין כוחניות. עופר לא פוחד מג'ניפר וג'ניפר לא פוחדת מעופר. גם ג'קי וישראל, שהם דוגמה לזוגיות מסוג אחר, לא פוחדים האחד מהשני ויש להם את החופש להיות הם עצמם. לכוחני ולבן/בת-הזוג שלו אין חופש להיות אותנטי והאנרגיה המושקעת בשמירה על האגו מכרסמת בהיגיון.

הכוחניות של דנה סיימה את הוויכוח אבל פספסה את המטרה. היא יצרה אנטי, היא השאירה את התדמית של יריב בסימן שאלה והיא פתחה חשבון של העלבות ופוגעניות. את כל אלה ניתן היה למנוע לו דנה הייתה משתמשת באסרטיביות שלה אך לא באופן כוחני.

דרך אחת לבנות יחסים היא להתייחס לשאלה של ג'קי ברצינות (גם אם זה אומר להתעלות על אופן הביטוי של ג'קי), ולהשיב לה משהו בסגנון: "ג'קי, את באמת מעלה שאלה מעניינת: אם לכל אחד מבני הזוג יש דעה שונה – האם וויתור הוא התקפלות או גמישות?". משפט כזה, או דומה, יוצר שיחה במקום וויכוח, ופתיחות במקום אנטי.

דרך אחרת יכולה להראות דוגמה לזרימה בזוגיות: "ג'קי, אני וויתרתי במקרה של רון ושרית. יריב וויתר הפעם". ואם ממש קשה להתעלות על העקיצה של ג'קי – עני בעקיצה עניינית: "כאחת שחיה עם יריב, אני חושבת שדווקא יש לו כמה חוליות עודפות בעמוד השדרה שלו, אחרת לא היינו רבים כל כך על ההחלטה". לכן כדאי ללמוד ומהר: אל תשנו את תוכן הדברים. שנו את הדרך בה הם נאמרים.

דר' אורלי בלומברג- מזרחי, Ph.D בתחום הפשרות בנישואים, חוקרת ומרצה, מתמחה בזיהוי הפוטנציאל בזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".