שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    תיק ההשקעות הפסיד חצי מיליון ש'. מי אשם?
    לקוח ביקש מיועץ ההשקעות שלו ניהול סולידי של תיק ובו כשני מיליון שקל. כשהוסבו לו הפסדים הוא תבע, אבל השופט ניקה את יועץ ההשקעות
    לקוח שהשקיע כשני מיליון שקל בתיק השקעות הגיש תביעה לבית משפט בטענה שניהול רשלני של התיק גרם לו נזקים בסך 500 אלף שקל. הלקוח ביקש להטיל את מרב האחריות על יועץ ההשקעות, אבל בית המשפט קבע שהאשם דווקא של התובע ושל הבנק שלו, בתפקידו כחבר בורסאי. שמו של הבנק נאסר לפרסום.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    ב-1998 חתם הלקוח על חוזה עם מנהל השקעות מטעם חברת "א. ייעוץ השקעות בע"מ". בתחילת הפעילות היו בתיק כשני מיליון שקל, אך לאחר כחודשיים הוסבו לו הפסדים. משכך הוא ביטל את ייפוי הכוח שנתן למנהל ההשקעות והעביר את התיק לחברת "אקסלנס".

     

    במקביל הגיש הלקוח תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד מנהל השקעות, נגד חברות ההשקעות שבהן עבד ונגד הבנק, שתיווך בינו לבין הבורסה לניירות ערך. התובע טען שעוד בטרם חתם על החוזה הוא הבהיר למנהל ההשקעות שהוא מעוניין בניהול סולידי של התיק, ובהמלצת המנהל הוסכם כי ההשקעה באפיקים רוויי סיכון לא תעלה על 8% ממחזור התיק. אך לטענת התובע הוסיף המנהל - שלא בידיעתו - את הספרה 1 ליד הספרה 8, כך שהופיע המספר 18.

     

    התובע טען שהדבר גרם לו לנזקים של כחצי מיליון שקל. בנוסף הוא טען שמנהל ההשקעות ביצע פעולות רבות של קניית ומכירת מניות ללא כל היגיון או שיקול כלכלי, כשמטרתו הייתה להעשיר את חברות ההשקעות והבנק ולהגדיל את העמלות.

     

    לעמדת התובע הבנק ידע על המתרחש משום שהחזיק בהסכם, אבל בחר לעצום עיניים ולא להתערב כדי ליהנות מהעמלות (פעולה הקרויה בשפה המשפטית "חיבוץ"). מנהל ההשקעות טען מנגד כי פעולותיו נעשו כמוסכם והתובע לא הוכיח את נזקיו או את הפרת ההסכם. הבנק טען כי הוא שחקן צד בלבד ואינו מחזיק בהסכמים שבין לקוח ליועץ.

     

    האחריות על הבנק והתובע

    השופט מנחם (מריו) קליין דחה את טענת התובע שלפיה מנהל ההשקעות חרג ממדיניות ההשקעות המוסכמת. הוא קבע שכדי להוכיח את טענת החיבוץ היה על התובע להראות שפעולות המנהל היו תמוהות, אך הוא לא הצליח להוכיח זאת. משכך נדחתה התביעה נגד מנהל ההשקעות והחברות שבהן עבד.

     

    עם זאת, האחריות לחיבוץ הוטלה על הבנק, שלא שמר את רישומי הפעולות וכך מנע מהתובע להוכיח את טענותיו. זאת בנוסף לכך שהבנק אחראי לפקח על פעולות המנהל באופן שוטף ולהתריע מפני פעולות סרק.

     

    השופט קליין קבע כי התובע הצליח להוכיח שנגרם לו נזק של 46 אלף שקל בחיובי עמלות מיותרים. האשמה לעניין זה, הוסיף, אינה מוטלת רק על כתפי הבנק, שכן התובע השתהה בהגשת תביעתו, מה שתרם לאובדן הרישומים, ועל כן האחריות חלה על הבנק והתובע שווה בשווה.

     

    משכך נפסק כי הבנק יפצה את התובע ב-23 אלף שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט בשיעור של 25% מהסכום המשוערך.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים