שוב הוא כאן: שנה וחצי לאחר שהופיע בפני קהילות ישראליות בארה״ב, יופיע המוזיקאי-זמר-מלחין-מעבד-מפיק מוזיקלי ואחד משבעת המופלאים של להקת ״כוורת״, יוני רכטר, במוצ״ש הקרובה (5 באפריל), באולם בית הכנסת סטיבן ווייס במנהטן.

״היוזמה לביקור הנוכחי הגיעה הפעם ממני״, מספר רכטר. ״ניו-יורק זו עיר עם השראה ענקית עבורי. אני אוהב לבקר במוזיאונים, לפגוש אנשים, לשמוע מוזיקה, לטייל בפארק. החלטתי לשלב חופשה ארוכה ולבדוק אפשרות לשלב הופעות. יחד עם המפיקים ליאת ברקו ודיוויד אזולאי הפקנו מיני סיבוב שיכלול את ניו-יורק, וושינגטון ובוסטון. את הביקור הקודם הקדשתי להופעות גם בחוף המערבי, הפעם אני מתכנן להשאיר גם זמן לפלז׳ר״.

רכטר נחת בניו-יורק במקביל להשקת הסרט הדוקומנטרי ״שק של סנטימנטים״, שהוקרן השבוע בישראל והמתעד את איחוד להקת ״כוורת״ בקיץ האחרון. ״צפיתי בסרט פעמיים. בפעם הראשונה הוא הוקרן רק עבור חברי הלהקה ובפעם השנייה עם קהל שצחק בהרבה קטעים והגיב בחום ואהבה. זה סרט מאד אישי ולא צפוי״.

״אני חושב שהתפקיד שלי בכוורת הוא יותר בצד המוזיקלי הקלאסי. הייתי מעורב יותר בעיבודים, בקריאה וכתיבה של תווים. יש לי יותר ידע תיאורטי, למרות שגם לאולארצ׳יק ולצ׳רצ׳יל יש הבנה בקריאת תווים. אמרתי גם בסרט שאני כל הזמן דחפתי ליצירה חדשה. לא תמיד אהבתי את הרעיון לפיו צריך לשחזר. לאורך כל האיחודים הייתי זה שכל הזמן מנסה לחדש וליצור, נקרא לזה אמביציוזיות מוזיקלית״.

(צילום: רועי גזית)

״אני יודע שהיו מגעים והמפיק אפילו הגיע להופעות שלנו בפארק הירקון וזה כמעט ונסגר אבל בסוף זה לא יצא. אני לא ממש יודע למה זה לא הבשיל. את שואלת אם נתאחד שוב? אני חושב שזהו זה. לא. גם בסרט שאלו אותנו ואמרנו כולנו שיש רגע כזה שבו אמרנו לעצמנו, בואו ניפרד בטוב ובכיף עם טעם של עוד. יכולנו להמשיך ולהופיע אבל אני חושב שסיימנו בכבוד ובשלום. בדרך כלל באיחודים הקודמים היה מין גל הדף כזה והמשכנו לסיבוב בארה״ב. זה אמנם לא קרה הפעם, אבל אני באופן אישי לא פוסל שום דבר. בדרך כלל דני וגידי מובילים מגעים ועניינים טכניים, לא אני״.

״גידי שבר עצם ואני נפלתי כמו אידיוט. זה קרה ביום של ההופעה הראשונה בבריכת הסולטן, טיפסתי על גדר ונחתתי עקום. הופעתי כרגיל אבל היה לי שטף דם רציני ואח״כ נחתי שלושה שבועות״.

״זה מאד משמח, פוגי חזר לארץ. נדמה לי שזה לתקופה של שנה, שנתיים. יש לו ילדים צעירים והוא רוצה לגדל אותם בארץ. אני חושב שהוא גר באיזור תל אביב״.

״בדרך כלל בשנים האחרונות בכל פעם שמאיר היה מגיע לביקור זו הייתה סיבה עבור כולנו להיפגש. הייינו יושבים ומנגנים, שוכרים חדר חזרות, מזמינים פיצה. היחסים בין כולנו מאד מקצועיים, זו לא חברות קלאסית. אני חושב שדני וגידי חברי נפש, אפרים ואלון מופיעים יחד, כך שהם בקשרים אישיים הדוקים יותר. אנחנו שבעה אנשים שעברו יחד חווייה חזקה שצרובה בנו וכשאנחנו מתראים יש איזשהו חשמל באוויר״.

״עם עלי מוהר הקשר המקצועי התפתח לחברות אמיצה. עם אריק איינשטיין, פחות. לאחרונה יצא אלבום מחודש משירי אברהם חלפי ובו שני שירים שהקלטנו יחד לפני 25 שנים. מאד מרגש. לאריק ולי היו יחסים מצויינים אבל הוא היה איש של בית ואדם מאד פרטי. הייתה ביננו אהבה והערכה מאד גדולה. אני חושב שהאבל הלאומי על לכתו היה בגלל אובדן של קול שסימל דור ותקופה״.

״אני מופיע עם הרכב כמעט זהה למופע בפעם הקודמת, תופים, צ׳לו, גיטרה, בס וחליל בליווי הזמרת מיקה הארי. אופיע עם שירים שכתבתי לאריק ולגידי ביחד עם עלי מוהר. 'דמעות של מלאכים', 'עטור מצחך', 'בלעדיך', 'העיקר זו הרומנטיקה'. אשיר גם שירים שלי, 'שוב היא כאן', קלאסיקות שכתבתי לילדים, כמו 'הכבש השישה-עשר', ויהיו גם נגיעות ג׳אז ועיבודים מפתיעים. ל'כוורת' כתבתי את 'מדינה קטנה' אבל אני לא שר את זה בהופעות. יש אנרגיה אחרת במפגש עם הקהל בניו-יורק, יש בו צימאון למוזיקה ישראלית ולקלאסיקות ואת זה אני מבטיח לספק״.