שלומי שבן: "היה לי כיף, ולזה קיוויתי"

הרבה עבר על שלומי שבן מאז "שרמוטה פוריטנית". בעשר השנים שחלפו מאז שפרץ לתודעת המוזיקה הישראלית, הפך שבן מהאיש ששר על "אריק" לאחד המוזיקאים והליריקנים היותר מוכשרים בארץ, וכל זאת בזכות לא יותר משני אלבומים. את אלבומו השלישי והחדש, "תרגיל בהתעוררות", הוא בחר להשיק -  כראוי למעמד אליו הגיע, בהיכל התרבות בתל אביב, בהופעה שאפילו הוא מודה שהיא סוג של הצהרה.

"בהופעות השקה, במיוחד כשהן מתקיימות במקום כמו היכל התרבות, תמיד יש בהן משהו אובר-וולמינג", הוא אומר מחויך במיוחד, מיד לאחר שירד מהבמה. "לקח לי כמה דקות להסתנכרן עם הזמן, ומהרגע שהבנתי שעכשיו אני חוגג את היציאה של האלבום ואני שם, אז התחלתי מאוד ליהנות. היה לי כיף וזו היתה התקווה הכי גדולה שלי, ליהנות מהדבר הזה".

וכיף אכן היה שם בהופעה של שלומי שבן. גם אם שמים בצד את נוכחותם המוגברת של קולגות מהשורה הראשונה של התרבות הישראלית (אביב גפן, אסף אבידן ורונה קינן הם רק חלק מהשמות שצבאו על חדר ההלבשה של הזמר עם תום המופע), נראה היה ששבן ניצב על במת ההיכל כדי להוכיח נקודה. הבחירה לעזוב מעט את הפסנתר לטובת קדמת הבמה ("הוא תמיד שם, עוד נחזור אליו, אבל אני מנגן עכשיו עם להקה, ובפעם הראשונה בחיים אני מרגיש שאני לא מתגעגע לפסנתר") גם היא הצהרה לא שגרתית, תצוגת כוח מרשימה של מי שבנה לעצמו בסיס מעריצים יציב ורחב, והצליח לגעת בלבם של אליטיסטים, כמו גם בקהל שלאו דווקא מחפש תחכום.

עזב את הפסנתר לטובת קדמת הבמה. שבן בפעולה(צילום: ירון ברנר)

אלו העניקו לו אמש אהבת אין קץ, וקשב נדיר, גם כשהוא מספר את סיפור הרקע המשעשע שמאחורי "איקאה" ("השיר הזה מדבר על רתיעה משבדים באופן כללי"), גם בשורות המצחיקות יותר ב"דיוטי פרי",משחקי מילים של "טנסי" ו"תנסי", שמצחיקות את הקהל, בדיוק עד הרגע בו נוחת עליו הבית האחרון בשיר, זה שמשיב את כולם מטנסי היישר למציאות המדממת של חברון. משעשע, מרגש או מכאיב - הקהל היה של שלומי שבן אתמול, ורק שלו.

והיו שם גם גרסה חיה ומבריקה ל"שגר פגר" של הבילויים, ביצוע סהרורי ל"האזרח האחד" (אם הוא לא היה סהרורי מספיק), פיסת רומנטיקה דילנית מתבקשת ב"מותק את אצלי בראש", וכמובן - גולת הכותרת של האלבום והמופע החדש - השיר "תרגיל בהתעוררות", הדואט עם חוה אלברשטיין ואחד מהשירים הטובים ביותר שנכתבו כאן בשני העשורים האחרונים. על היעדרה של אלברשטיין עצמה מהערב (מסיבות טכניות, כפי ששבן מסביר)  מפצה זוג שפתיים ענק, שמרצד על המסך ומנהל דיאלוג מול שבן, שמצידו עושה לא מעט כדי להמחיז את אווירת הבהילות המסויטת ששורה על השיר.

מצחיק, מרגש או מזעזע, הקהל היה שלו(צילום: ירון ברנר)

אותו זוג שפתיים אמנם ייעלם לאחר השיר הראשון בערב, אך המסך יתמלא שלל ויז'ואלים מרהיבים אחרים, שמתמזגים עם שאר הקטעים באופן מושלם. תוסיפו לכך את התאורה וההעמדה של חברי הקולקטיב בצד הבמה, ולפניכם אולי המופע המושקע והמרשים ביותר בארץ היום.

ברקע נעים להם לקצב המוזיקה רועי ריק, עידן רבינוביץ', יוסי מזרחי וחבריהם לקולקטיב, נוכחיים וחיוניים אך לחלוטים לא גנבי פוקוס. לכולם ברור ששבן הוא הכוכב הפה, המוזיקאי שעל הבמה, ואילו הם - שבכל ערב אחר היו מוקד ההתרחשות כולה, הופכים כאן ללהקת ליווי משובחת, שמעניקה מקסמה גם מבלי לגזול את תשומת הלב משבן.

"לנגן עם הרכב קיים יכול להיות סיוט", הוא מגלה. "מצד אחד הם גוף מגובש אחד, אבל מצד שני הם מאוד פתוחים לקבל מוזיקאי אחר. לרגע לא הרגשתי נוכחות של סולן שמתבאס שלקחו לו את הלהקה. הם אנשים אוהבים, מוזיקאים אמיתיים ונטולי אגו. יש דבר כזה מוזיקאים נטולי אגו, וזה הקולקטיב". והיו שם גם תמיר מוסקט שהפיק את האלבום, וגם אחת, נינט טייב, בשמלה לבנה וביצוע עדין ל"מלכה לב אדום".

והנה נינט(צילום: ירון ברנר)

"ההתרגשות לקראת דבר כזה היא כל כך גדולה. זה לא פחד לספק סחורה", מסביר שבן, כעת שהלחץ ירד וההופעה הוכתרה כהצלחה. "אתה מחכה להרגיש משהו, ואם אתה לא מרגיש אותו זה מאוד עצוב". ובתשובה לשאלה אם חשש שהקהל לא יגיב לשירים החדשים ויצפה בעיקר לקלאסיקות, הוא עונה:"עכשיו כשאתה אומר את זה אז כן, אבל בדיעבד לא. זו השקה לאלבום החדש ולא חששתי ממש. אבל יכול להיות שהייתי צריך".