שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    לאייר ספרי ילדים: בעצם הכל אפשרי

    תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב מנסה לחקור את דמות הילד באיור ספרי ילדים עכשוויים. 24 מאיירים ומאיירות מציגים בה את עבודתם, ומגלים כי בישראל דווקא פתוחים לרעיונות יצירתיים ומרעננים - אולי כי אין ראש פתוח יותר מראש של ילד, ואולי גם בזכות האמצעים הדיגיטליים החדישים

    בשנים האחרונות הולכת ומשתרשת התפיסה הברורה כל כך מאליה, הגורסת לשוויון ערך בין איור לטקסט בספרי ילדים מאוירים. הרי הטקסט והאיור יחד יוצרים את האמנות הייחודית שהיא ספרות לילדים. בתי הספר לעיצוב ומסלולי האיור שהביאו לפריחה של מאיירים ומאיירות צעירים, שחלקם ביססו עצמם היטב בתחום האיור לילדים - אך ככל הנראה לעיסוק הכי פחות מתגמל כלכלית.

     

    בכל מה שנוגע לאיור, אנו עדים למגוון רחב של סגנונות, טכניקות ביצוע ורעיונות, ונדמה כי הגיעה העת לעשות קצת סדר בכל זה.

    מתוך "טינקרטנק". איור מאת דוד פולונסקי שמציג בתערוכה  (איור: עינדוד פולונסקי) (איור: עינדוד פולונסקי)
    מתוך "טינקרטנק". איור מאת דוד פולונסקי שמציג בתערוכה
     

    יובל סער, מבקר עיצוב, עיתונאי ואוצר, לקח על עצמו את הפרויקט, ואצר תערוכה במוזיאון העיצוב בחולון תחת השם "דמות הילד באיור ספרי ילדים עכשווי", המציגה עבודות של עשרים וארבעה מאיירים ומאיירות. התערוכה, שתיפתח ב-16 לאפריל, היא אחת משתי תערוכות במוזיאון (השנייה חוקרת את עולם מגרשי המשחקים), המכונסות תחת הכותרת "משחקים במוזיאון העיצוב", אשר יהיו פתוחות לקהל הרחב ללא תשלום במהלך שבוע העיצוב.

     

    גישתו של סער בגיבוש התערוכה מעניינת. הוא מציין כי השאלה איך ילד גדל?, ובאופן עקיף, במה שונה ילד ממבוגר? עומדת בבסיס רבים מהספרים שמוצגים בתערוכה. "הסיפורים מציגים פנטזיות, חלומות וסיטואציות לא אפשריות, מהסוג שבעולם המבוגרים היה אפשר למצוא במדפי הפנטזיה והמדע הבדיוני", הוא מסביר. "אני סבור שספרי ילדים מאפשרים חירות יצירתית גדולה יותר מכיוון שהם לא כבולים לז׳אנרים המקובלים של ספרות המבוגרים, ולכן מקובל יותר למצוא התרחשויות כאלו בספרות הילדים. כפי שאפשר לראות בספרים שמוצגים בתערוכה: בעולמו של הילד אין דבר שהוא לא אפשרי".

    "מלכי מונרו מורדוך" שאיירה בתיה קולטון. גם בספר הזה - הכל אפשרי (איור: בתיה קולטון) (איור: בתיה קולטון)
    "מלכי מונרו מורדוך" שאיירה בתיה קולטון. גם בספר הזה - הכל אפשרי
     

    סער נותן כדוגמה את צירופי החיות המלהיבים של אורית ברגמן ב"יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים"; ילדה שמקבלת כלבה בלונדינית קטנה ומיוחדת שתעזור לה להיות מפורסמת ולהגיע להוליווד ב״מלכי מונרו מורדוך״ שאיירה בתיה קולטון; אחים שיוצאים עם הוריהם לפיקניק ביער ובשיטוטיהם הם מוצאים - או כך לפחות הם חושבים - גור של דינוזאור, בספר בעל אותו שם, שאייר גלעד סליקטר; ילד שמקבל במתנה ספר חדש ומגלה בין דפיו עקבות של מפלצות לא שגרתיות ב״זה מה שאני חושב. מה דעתך?״ שאיירה נטלי פודלוב, ועוד.

     

    "אם ננסה לרגע לדמיין את אותן סיטואציות בספרות למבוגרים", הוא מוסיף, "סביר להניח שהייצוג שלהן היה ריאליסטי יותר, גם בעולמות הפנטזיה והמדע הבדיוני. מהבחינה הזו הביקור בתערוכה - והצפייה באיורים שנוצרו לספרות ילדים - מפגישים גם את המבוגרים עם מה שעלול להישמע כקלישאה - הילד שבתוכם. הם מציבים בפניהם מראה ומאפשרים להם לצלול לעולם שלדמיון שלו אין גבולות".

     

    ספר הילדים הראשון שלי

    מלבד האמנים שהוזכרו ניתן למצוא בתערוכה עבודות של רותו מודן, אביאל בסיל, לנה גוברמן, ולי מינצי, איה גורדון נוי, דוד פולונסקי, הדר ראובן, ועוד. הספרים שנבחרו לתערוכה ראו אור בין השנים 2010-2014, וסער מספר שכאוצר הוא בחר ספרים שבאיור שלהם יש "משהו יוצא דופן, גם מבחינת איכות אבל גם מבחינת חידוש כזה או אחר. ניסיתי לבחור איורים שמציגים סוגים שונים של ילדוּת, ושמאפיינים את התקופה שבה הם יצאו לאור. הצעיר מבין המשתתפים סיים את לימודי האיור שלו לפני שנתיים, ואילו הוותיקה לפני 30 שנה.

    "עוג מלך הבשן" על פי אביאל בסיל (איור: אביאל בסיל) (איור: אביאל בסיל)
    "עוג מלך הבשן" על פי אביאל בסיל
     

    "חלק מהמאיירים מציגים את ספר הילדים הראשון שאיירו, אחרים איירו 25 ואפילו 70 ספרי ילדים עד כה. כתוצאה מכך, אני סבור שאפשר לראות בתערוכה ביטוי לפריחה שעובר האיור בארץ בשנים האחרונות, כמו גם להשפעת העידן הדיגיטלי על תחום האיור, שמאפשר חשיפה גדולה יותר לסגנונות איור שונים ולכלים טכנולוגיים מגוונים".

     

    האם יש קו מחבר בין הספרים מבחינת התמות או הייצוגים הוויזואליים?

     

    "המנעד הרחב של הסגנונות, של אופי הקווים, של הפלטות הצבעוניות. יש במנעד הזה - כמו גם בחלק מהאיורים - משהו תזזיתי שמאפיין את העידן הצרכני הזה של ריבוי הדימויים והערוצים, שמאפיין את חברת השפע: כשיש יותר בגדים, כשיש יותר אוכל במקרר, כשיש יותר ריהוט - יש גם יותר ספרים, ויש גם יותר מאיירים".

     

    האם אתה מזהה השפעות והתכתבויות של המאיירים עם יצירות קודמות?

     

    "הספרים הללו עוסקים בחלומות, בחששות, בפנטזיות ובפחדים. הנושאים האלו מופיעים בספרי ילדים מזה שנים: נימוסי שולחן של ילדים פרועים העסיקו את היינריך הופמן כבר באמצע המאה ה-19 ב'יהושע הפרוע', ופנטזיות, פחדים ומפלצות העסיקו את גיבור הסיפור 'ארץ יצורי הפרא' מאת מוריס סנדק, שיצא לאור בשנות השישים. מה שמייחד את הספרים שמוצגים בתערוכה הם האיורים שמופיעים בהם, שמלווים את העלילה, שמאירים צדדים נוספים שלה, ושמוסיפים שכבות ורבדים נוספים של משמעות - שלא קיימים בהכרח בטקסט הכתוב".

    הספרים השתנו, ואיתם גם האיורים. עפרה עמית מאיירת את "אגדות האחים גרים" (איור: עופרה עמית) (איור: עופרה עמית)
    הספרים השתנו, ואיתם גם האיורים. עפרה עמית מאיירת את "אגדות האחים גרים"
     

    "בעבר, ספרי הילדים שיצאו לאור בישראל - ואוירו על ידי מאיירים כמו אריה נבון, שמוליק כץ או צילה בינדר - היו מחוברים יותר לקריקטורה ולרישום. הקו היה רזה יותר, פשוט, ענייני. אלו היו פחות פיקצ׳רבוקס, והאיור היה אלמנט שליווה את הספר - ופחות היה שווה ערך לטקסט. גם הספרים עצמם הפכו לפחות דידקטים. ראה לדוגמה את 'סיפור אחרי השינה' שכתבה שהם סמיט ואיירה עינת צרפתי, שהדבר האחרון שאפשר להגיד עליו זה שהוא ספר חינוכי. מספר הספרים שיוצא לאור כיום הוא הרבה יותר גדול, והתפיסה החינוכית של תפקיד הספר וגישות לגבי הורות וגידול ילדים, השתנו".

     

    בלאגן גדול עם ארבע דמויות

    אחד המאיירים שעבודתו מוצגת בתערוכה הוא עומר הופמן, שאייר טקסטים של אורנה לנדאו, חגי ברקת ושהם סמיט. הוא גם קומיקסאי ועובד עם עיתונים נחשבים בארץ ובעולם. בתערוכה ניתן לראות את איוריו לספר "אבא אכל דייסה" שכתבה שהם סמיט, המתאר סיטואציות של דמויות בוגרות המבקשות לחזור לתקופת הילדות. "בזמן תהליך האיור אני פחות מתעסק בייצוגים של ילדות או ילדים, בהבחנה בין בגרות לילדות", הוא מבאר. "בספר 'אבא אכל דייסה' הדמויות עוברות מהפך לתינוקות אבל עדיין מוצגות כדמויות בוגרות. אין בהן ילדותיות פרט למוצץ, ואם היינו מוציאים אותו מהאיור היינו מקבלים מבוגרים שמתנהגים בחוסר נימוס, אבל לא ילדותיים.

     

    "המבוגרים והילדים בספר מקבלים את אותה הגישה האיורית, אבל מה שכן אפשר לי הטקסט של שהם סמיט הוא לעשות בלאגן גדול עם ארבע דמויות".

     

    באיזה אופן משפיע האיור על עיצוב או התנגדות לתפיסות וייצוגים חברתיים?

     

    "איור ספרי ילדים נמצא במקום נוח להשפעה: הוא נצרך על ידי קהל, שלא כמו מבוגרים, אינו מתנגד למסרים חברתיים, ואולי בגלל זה ספרות ילדים מחנכת נמצאת בשפע. לאיורים, כמו לתמונות בקולנוע, יש תפקיד מרכזי: הם מנכיחים את הרעיון שמאחורי הטקסט ויוצרים עולם ויזואלי מיידי וממשי. קל להתחבר אליהם. מספיק פרט 'מפריע' באיור, נניח נסיכה שלובשת שקית נייר או מלכה שאוכלת בידיים או אבא שיושב על השיש, כדי ליצור עולם דימויים חדש, ובהכרח אופציה מציאותית שונה, עבור הנמענים".

    שוברים קלישאות: עומר הופמן מאייר את "אבא אכל דייסה" (איור: עומר הופמן) (איור: עומר הופמן)
    שוברים קלישאות: עומר הופמן מאייר את "אבא אכל דייסה"
     

    דוגמה טובה ליצירת עולמות כאלו היא עבודתה של המאיירת עפרה עמית, מהמאיירות המובילות בארץ, שזכתה בפרסים רבים. היא איירה טקסטים של לאה גולדברג, נירה הראל, חוה ניסימוב, מאיה חנוך, ועוד. בתערוכה ניתן לראות את איוריה למעשיות האחים גרים. עמית מציינת שכאשר היא מתבוננת בדמויות הילדים/ות שיצרה במהלך השנים האחרונות, "אני רואה למשל שתמיד הם בעלי שיער חום, שחור או אדום ועיניים כהות. אני מנסה לחשוב למה. יש כמה סיבות, אחת מהן היא הנטייה שלי לבחור בפלטת צבעים חמה, חום-אדום-שחור-כתום.

     

    "אם אצייר ילדה בלונדינית צריך שתהיה סיבה, או אילוץ. אולי זה גם בגלל תפיסה יותר אוניברסאלית, ליצור דמות של ילד שתהיה כללית יותר, גם מבחינת לבוש. דמות שלא משויכת למקום מסוים בהכרח. זה קשור גם למינימליזם - ההעדפה שלי תמיד להתמקד בחוויה אנושית משותפת לכולם ללא שיוך אתני-גיאוגרפי-תרבותי, וזו הסיבה שבדרך כלל גם הרקעים באיורים יחסית מופשטים, אלא אם כן יש לכך תפקיד חשוב בסיפור. למשל, אם מדובר בילד יהודי פולני בתקופת טרום מלחמת העולם השנייה - מן הראוי שיהיה לכך ביטוי בצבעוניות, בלבוש ובתסרוקת".

     

    אך מה לגבי ייצוג ויזואלי של ילדים שחורגים מהקלסתר הזה?

     

    "לא אצייר ילד שחור או אסייתי כדי להיות פוליטיקלי קורקט, או ילד עם תלתלים חומים ונמשים כדי שיהיה 'ישראלי', כי זה לא טבעי לי, זה מלאכותי, זה מודע מדי לעצמו,

    אלא אם כן יש לכך סיבה מספיק טובה. בכל הנוגע לסגנון הדמויות, בעיקר לפנים, זה משהו שלא בשליטתי ושאין מאחוריו שום אג׳נדה - זה פשוט יוצא לי ככה, ולעתים די קרובות גם בניגוד לרצוני". עמית מציינת כיוצאת דופן את הילדה עמליה מ״שירים לעמליה״ שכתבה דפנה בן צבי. "היא מסוגננת באופן פשוט, ואני מרשה לעצמי לומר שהיא חמודה, כדי שאוכל להמשיך ולומר כאן שאני לא נגד חמוד. ויש לה שיער כחול, כי כל הספר הוא בעיפרון כחול, אדום ואפור. כלומר, הצבעים הם לא ריאליסטיים, ויש להם בעיקר משמעות עיצובית אסתטית".

     

    עבודותיהם של עמית והופמן, כמו של יוצרים אחרים שמוצגים בתערוכה, מציגים מנעד רחב של טכניקות, סגנונות ומבעים אמנותיים, שיש הטוענים כי ראו אור נוכח שינויים בתפיסות תרבותיות בישראל. סער מציין כדוגמה את הספר "זה מה שאני חושב. מה דעתך?" של מאיה חנוך ונטלי פודלוב כספר, שלא היה יכול לצאת לאור בארץ בעבר, "אפילו לא לפני חמש שנים. האיורים הנפלאים של פודלוב שמוצגים בו רחוקים מלהיות איורים ש"מתאימים" לילדים. זו אמנם דוגמה יוצאת דופן, אבל אני חושב שהיא מבטאת את ההתבגרות של שוק ספרי הילדים בישראל, שבאה לידי ביטוי בדור החדש של העורכות בהוצאות הספרים, בחשיפה למתרחש בתחום ברחבי העולם, ובהבנה שהתרומה של מאייר טוב ליצירה הסופית, שוות ערך לזו של הסופר".

     

    האם באמת יש פתיחות בישראל לסגנונות איור חדשים?

     

    עמית: "בהחלט. האיור התפתח מאוד בארץ בשנים האחרונות, וכתוצאה מכך גם בקרב הוצאות ספרים התפתחה היכולת להתבונן ולדעת להעריך איור טוב. יש יותר מבחר, ויש יותר חשיפה למבחר. לכן בלתי נמנע שהעין תתרגל והראש יפתח. מצד שני יש את השיקולים המסחריים והבלתי ניתנים להתעלמות, אין מה לעשות. ומבחינת פתיחות יש עוד הרבה עבודה לעשות על קהל היעד. ואני מתכוונת כמובן להורים, לא לילדים, כי אין ולא יהיה ראש פתוח יותר מראש של ילד".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    איור: עינת בנזימן
    מתוך הספר "אמיליה" שאיירה נעמה בנזימן. דור של מאיירים צעירים
    איור: עינת בנזימן
    לאתר ההטבות
    מומלצים