נכשלו: מחזור הדראפט הגרוע אי פעם ב-NBA?
הפלופ הכי גדול בבחירה מספר 1, כישרונות מבוזבזים ושחקנים בינוניים מינוס. הכיתה של 2013 הציבה מספרים מאכזבים ולא הביאה שום בשורה. אבל האם זו אשמתה, או אשמת השיטה? דירוג העוצמה מנתח ובוחר: 5 מחזורי הדראפט המרשימים בהיסטוריה. גם דורון שפר שם
אנו מתנצלים. הכותרת שמופיעה כאן למעלה חוטאת לאמת. שלא תבינו לא נכון, היא אינה שגויה או תלושה מהמציאות, חס וחלילה, אבל נכון לאפריל 2014, היא בלתי אפשרית להכרזה (ומכאן סימן השאלה). אין, נכון לעכשיו, שום דרך אמפירית להכריע כי כבר עכשיו, מחזור הדראפט ב-NBA של 2013, החלש בהיסטוריה.
אבל כן אפשר להתבונן במציאות. לראות את בחירת הדראפט הראשונה הכי תמוהה אי פעם (אנתוני בנט), לראות שחקנים שנחשבו להבטחה קורסים (אלכס לן, אוטו פורטר), כישרונות אדירים כמו מייקל קרטר וויליאמס מסגלים תכונות שליליות ותכונות של לוזרים, ואפשר לספור בקושי על כף יד אחת את מספר השחקנים הסבירים בשנתם הראשונה שמתרוצצים על הפרקט (ויקטור אולאדיפו, טריי בורק, ה-"גריק פריק" ממילווקי).
שימו לב להבדל המדהים בנתונים בין העשירייה הראשונה של מחזור 2013, לנתוני השנה הראשונה של מחזור 2012. מחזור טוב, לא רע בכלל, אבל לא כזה שיסופר עליו בשיעורי ההיסטוריה על ידי המורים. מחזור סולידי. הפערים עם 2013? תהומיים.
| בחירה | 2013 | ממוצעים | 2012 | ממוצעים |
| 1 | אנתוני בנט (קליבלנד) | 4.1 נק', 2.9 ריב', 0.3 אס', 12.7 דק' | אנתוני דייויס (ניו אורלינס) | 13.5 נק', 8.2 ריב', 1 אס', 28.8 דק' |
| 2 | ויקטור אולאדיפו (אורלנדו) | 14.2 נק', 4.2 ריב', 4.2 אס', 31.8 דק' | מייקל קיד-גילכריסט (שארלוט) | 9 נק', 5.8 ריב', 1.5 אס', 26 דק' |
| 3 | אוטו פורטר (וושינגטון) | 1.8 נק', 1.3 ריב', 0.3 אס', 8.2 דק' | בראדלי ביל (וושינגטון) | 13.9 נק', 3.8 ריב', 2.4 אס', 31.2 דק' |
| 4 | קודי זלר (שארלוט) | 5.9 נק', 4.4 ריב', 1.2 אס', 17.2 דק' | דיון וייטרס (קליבלנד) | 14.7 נק', 2.4 ריב', 3 אס', 28.8 דק' |
| 5 | אלכס לן (פיניקס) | 2.2 נק', 2.4 ריב', 0.1 אס', 8.6 דק' | תומאס רובינסון (סקרמנטו) | 4.8 נק', 4.5 ריב', 0.7 אס', 15.1 דק' |
| 6 | נרלנס נואל (פילדלפיה) | לא שיחק | דמיאן ליליארד (פורטלנד) | 19 נק', 3.1 ריב', 6.5 אס', 38.6 דק' |
| 7 | בן מקלמור (סקרמנטו) | 8.2 נק', 2.8 ריב', 0.9 אס', 26 דק' | האריסון בארנס (גולדן סטייט) | 9.2 נק', 4.1 ריב', 1.2 אס', 25.4 דק' |
| 8 | קלדוול פופ (דטרויט) | 5.7 נק', 1.9 ריב', 0.7 אס', 19.5 דק' | טרנס רוס (טורונטו) | 6.4 נק', 2 ריב', 0.7 אס', 17 דק' |
| 9 | טריי בורק (יוטה) | 12.6 נק', 3 ריב', 5.5 אס', 31.8 דק' | אנדרה דראמונד (דטרויט) | 7.9 נק', 7.6 ריב', 0.5 אס', 20.7 דק' |
| 10 | סי. ג'יי מקאלום (פורטלנד) | 5.1 נק', 1.2 ריב', 0.7 אס', 12.4 דק' | אוסטין ריברסס (ניו אורלינס) | 6.2 נק', 1.8 ריב', 2.1 אס', 23.2 דק' |
| ממוצע כללי | 6.6 נק', 2.6 ריב', 1.5 אס', 18.6 דק' | 10.4 נק', 4.2 ריב', 1.9 אס', 25.5 דק' |
הזמנים השתנו
אז למה זה קורה? יכול להיות שזו אלילת המזל ושכנתה, פיית המקרה, שכינסו לשנה אחת דוגמאות לא ממש מוצלחות למושג "שחקן כדורסל". אפשרי. אולי זה פירוק ברית המועצות או יוגוסלביה בתחילת שנות ה-90 שהעיבה על מצב הרוח של ההורים, והביאה לעולם ילדים שיצאו פחות מוכשרים.
או שאולי זו המציאות. מציאות בה ילדים בני 19, גג 20, מחליטים לעזוב את לימוד יסודות הכדורסל ולהצטרף מהר אל הליגה של הגדולים. יש כמובן הצלחות כמו קווין דוראנט שבא מוקדם מהמכללות, או לברון ג'יימס, קובי בראיינט וקווין גארנט שהגיעו ישר מהתיכון, אבל הכלל מראה שייקח שנים עד ששחקנים שויתרו על שנים ארוכות במכללות, יממשו את הפוטנציאל שלהם. כי כמה דוראנט ולברון כבר יש?
קחו למשל את ג'בארי פארקר ואנדרו וויגינס, שני המועמדים המובילים להיבחר במקומות 1 ו-2 בדראפט הכה מדובר של 2014, אשר כבר עכשיו נחשב לאחד הכי איכותיים בהיסטוריה (על פי מה?). פארקר, פרשמן השנה וכוכב מכללת דיוק, שיחק משחק אחד של "מאני טיים" בטורניר המכללות, הפסיד בסיבוב הראשון 78:71 למרסר הקטנה, כשהוא מאכזב עם 14 נק' (4 מ-14 מהשדה), 7 ריב', 0 אס' ו-4 איבודים. אבל הוא בטוח שהוא מוכן ל-NBA. וויגינס איכזב עם 4 נק' בלבד ו-4 איב' בהפסד של קנזס לסטנפורד, גם הוא בסיבוב הראשון. אבל הוא בטוח שהוא מוכן.
כי אלה זמנים שונים. קחו למשל את ראלף סמפסון – הסנטר הענק שנחשב לאחד משלושת שחקני המכללות הגדולים בכל הזמנים, שהיה במשך שנתיים ברציפות שחקן המכללות של השנה בין 81 ל-82. הוא כבר היה מוכן, הרבה יותר מוויגינס ופארקר. אבל הוא העדיף להישאר עוד עונה במכללות, ללמוד עוד כמה יסודות של כדורסל קבוצתי, לזכות שוב בשחקן השנה ורק אז להיבחר במקום ה-1 בדראפט של 1983. כבר בעונתו השנייה הוא היה בחמישייה השנייה של הליגה ובעונתו השלישית הוביל את היוסטון רוקטס (יחד עם האקים) לגמר ה-NBA, כשהוא חולף על הלייקרס הגדולה של מג'יק-ג'אבר.
כיום, לאחר תקופה של שנים בה שחקנים ויתרו בכלל על המכללות, נוצר החוק הלא מאוד הגיוני, אשר מציב מגבלת גיל של 19, מה שאומר - שנה אחת חובה במכללות. אדם סילבר, הקומישנר החדש, כבר מדבר על הגדלת גיל המינימום בשנתיים, אולי עם אופציה לשלוש.
עד אז, אנחנו נמשיך לקבל ליגה של יותר ילדים, של שחקני כדורסל פחות טובים, של פרק זמן ארוך יותר עד שיתפתחו, של כיתות דרפאט פחות טובות. מצד שני, הן לא יכולות להיות פחות טובות מזו של 2013.
חמשת הדראפטים הגדולים בהיסטוריה
אם יש דבר אחד טוב שעשה הדראפט החלש של 2013, זו העובדה שהוא גרם לנו להיזכר בכמה מהכיתות המשובחות בהיסטוריה. חוץ מזו של בברלי הילס 1993, כמובן.
מקום 5: 1985 – סיינט פטריק
העשירייה הראשונה: 1. פטריק יואינג (ניקס), 2. ווימאן טיסדייל (אינדיאנה), 3. בנואה בנג'מין (קליפרס), 4. קסבייר מקדניאל (סיאטל), 5. ג'ו קונאק (אטלנטה), 6. ג'ו קייני (סקרמנטו), 7. כריס מאלין (גולדן סטייט), 8. דאטלף שרמפף (דאלאס), 9. צ'ארלס אוקלי (קליבלנד), 10. אד פינקני (פיניקס).
הסוכריות: בחירה 13 קארל מאלון, 18 ג'ו דומארס, 23 איי. סי. גרין, 24 טרי פורטר, 87 ספאד ווב.
ההפתעה הגדולה: מקום 77 – ארווידאס סאבוניס. כן, כן, הסנטר האירופי, ככל הנראה הכי גדול בכל הזמנים, נדחק עד למקום ה-77, כי מי האמין אז שאירופאים יכולים להשתלב ב-NBA? ולא, שרמפף שגדל בארה"ב, לא נחשב עבורם לאירופי. הוא יגיע לליגה רק ב-96, אבל יהפוך גם שם ללהיט וייכנס ברבות הימים להיכל התהילה.
תארים אישיים: 5 שחקני היכל תהילה, 11 שחקני אולסטאר, פעמיים שחקן העונה (מאלון).
בקצרה: הדראפט הראשון שהביא לעולם את הלוטרי ובו זכתה ניו יורק, יחד עם הפרס הגדול – פטריק יואינג. אחד מהסנטרים הגדולים בהיסטוריה, יחד עם גרמני-אמריקאי נפלא, אחד השחקנים הכי קשוחים אי פעם (אוקלי), הדוור והמרכיב החשוב באליפויות של דטרויט (דומארס). רק כמה חבל ששנה אחת לפני נבחר אחד שהפריע להם לזכות בקצת יותר אליפויות.
הבחירה מספר 1 ב-1985
מקום 4: דראפט 1987 – כבוד האדמירל
העשירייה הראשונה: 1. דייויד רובינסון (ספרס), 2. ארמון גיליאם (פיניקס), 3. דניס הופסון (ניו ג'רזי), 4. רג'י וויליאמס (קליפרס), 5. סקוטי פיפן (סיאטל, הועבר לשיקגו), 6. קני סמית' (קינגס), קווין ג'ונסון (קליבלנד), 8. אולדן פולוניס (שיקגו, הועבר לסיאטל), 9. דריק מקיי (סיאטל), 10. הוראס גראנט (שיקגו).
הסוכריות: 11 רג'י מילר, 12 מאגסי בוגס, 18 מארק ג'קסון, 22 רג'י לואיס.
ההפתעה הגדולה: 127 – שרונאס מארצ'ילוניס. הליטאי המדהים נבחר על ידי גולן סטייט, וכמו סאבוניס לפניו, ירד עד לסיבוב ה-6 (!) והפך למרכיב חשוב של הווריורס המלהיבים בתחילת הניינטז. מה שנקרא דראפט בחינם.
תארים אישיים: 3 שחקני היכל תהילה, 7 שחקני אולסטאר, MVP של העונה (רובינסון).
בקצרה: אחד הסנטרים הכי גדולים בהיסטוריה (רובינסון), יד ימינו של אלוהים (פיפן), שלושה רכזים מדהימים (קווין ג'ונסון, מארק ג'קסון, קני סמית') והקלע הכי מהיר בליגה (מילר). מגוון עשיר של שחקנים שחלקם ישלטו על הליגה בעשור שיבוא.
סקוטי פיפן נבחר רק במקום ה-5
מקום 3: דראפט 2003 – מיאמי היט
העשירייה הראשונה: 1. לברון ג'יימס (קליבלנד), 2. דרקו מיליצ'יץ' (דטרויט), 3. כרמלו אנתוני (דנבר), 4. כריס בוש (טורונטו), 5. דוויין ווייד (מיאמי), 6. כריס קיימן (קליפרס), 7. קירק היינריך (שיקגו), 8. טי ג'יי פורד (מילווקי), 9. מייקל סוויטני (ניקס), 10. ג'ארביס הייז (וושינגטון).
הסוכריות: 18. דייויד ווסט, 21. בוריס דיאו, 29. ג'וש הווארד, 47. מו וויליאמס.
ההפתעה הגדולה: 34 – סופוקליס שחורציאניטיס. הפתעה הכי גדולה שיש. רק כמה חבל שבייבי שאק היווני העדיף לוותר על ה-NBA.
תארים אישיים: ככל הנראה 4 שחקני היכל תהילה, 8 שחקני אולסטאר, 4 פעמים שחקן השנה (לברון).
בקצרה: שלושה מתוך החמישייה הכי איכותית אי פעם החליטו לשתף פעולה בקבוצה אחת, והפכו אותה אולי לאחת הטובות אי פעם (אם יזכו גם השנה באליפות). אליהם הצטרפו לא מעט שמות של שחקנים טובים וסולידיים לעשור שיבוא. וזה עוד לא נגמר.
בחירת הדראפט הראשונה הכי קלה בהיסטוריה
מקום 2: 1996 – או מיי גאד, דורון
העשירייה הראשונה: אלן אייברסון (פילדךפיה), 2. מרקוס קמבי (טורונטו), 3. שאריף עבדור ראחים (ונקובר), 4. סטפון מארברי (מילווקי, הועבר למינסוטה), 5. ריי אלן (מינסוטה, הועבר למילווקי), 6. אנתוני ווקר (בוסטון), 7. לורנזן רייט (קליפרס), 8. קרי קיטלס (נטס), סמאקי ווקר (דאלאס), אריק דמפיר (אינדיאנה).
הסוכריות: 13. קובי בראיינט, 14. פז'ה סטויאקוביץ', 15. סטיב נאש, 17. ג'רמיין אוניל, 20. זידרונאס אילגאוסקאס, 24. דריק פישר.
ההפתעה הגדולה: 36 – דורון שפר (קליפרס). שמישהו לעזאזל יסביר לנו למה הוא לא חתם על חוזה. גאד דאם!
תארים אישיים: ככל הנראה 4 שחקני היכל תהילה עתידיים, לפחות 10 שחקני אולסטאר, 4 פעמים MVP של העונה (קובי, אייברסון, נאש פעמיים).
בקצרה: 3 מ-15 השוטינג גארדס הכי טובים בהיסטוריה (אייברסן, אלן, קובי), קלע אירופי אדיר (פז'ה), רכז מהטובים אי פעם (נאש) ועוד ישראלי שהעדיף את הקבוצה של המדינה. כמות השחקנים האיכותיים בעשירייה השנייה פשוט בלתי רגילה.
מי זה הבחור הזה שנבחר במקום ה-13 על ידי שארלוט?
מקום 1: 1984 – הכי הכי בהיסטוריה
העשירייה הראשונה: 1. האקים אולאג'ואן (יוסטון), 2. סם בואי (פורטלנד), 3. מייקל ג'ורדן (שיקגו), 4. סם פרקינס (דאלאס), 5. צ'ארלס בארקלי (פילדלפיה), 6. מלווין ת'ורפ (וושינגטון), 7. אלווין רוברטסון (ספרס), 8. לאנקסטר גורדון (קליפרס), 9. אוטיס ת'ורפ (קינגס), לאון ווד (פילדלפיה).
הסוכריות: 11. קווין וויליס, 16. ג'ון סטוקטון, 27. רון אנדרסון.
ההפתעה הגדולה: 131 – אוסקר שמידט. מתי בפעם האחרונה ראיתם שחקן היכל תהילה ואחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה נבחר בסיבוב השישי? לצערו של הברזילאי, העידן היה שונה והמחשבה אחרת לגמרי.
תארים אישיים: 5 שחקני היכל תהילה (כולל שמידט), 7 שחקני אולסטאר, 7 פעמים שחקן השנה (5 ג'ורדן, 1 האקים, בארקלי 1).
בקצרה: אם השחקן הכי גדול בהיסטוריה לא נבחר במקום הראשון, זה כנראה אומר משהו על הדראפט. לא מעט אנשים היו יכולים להרכיב את החמישייה הגדולה אי פעם, עם 4 שחקנים לפחות ב-4 עמדות שונות. אמנם מתחת למקום 16 קשה למצוא שמות מעניינים, אבל כמות הכישרון בהתחלה מעניקה לשנה הזו את הניצחון.
הטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הדראפט?
- למעקב, דיון ותמונות המחזור בקציר רחובות – הטוויטר של שרון דוידוביץ'
