קורה שעם השנים והמרחק, ישראל מתייפה בזכרון. היא נהיית אוטופיה של ים וחום ומשפחה, שם, כשמישהו אומר ״בואו ניפגש״, לא צריך לשבור את הראש כדי להבין האם הוא באמת מתכוון לכך. אבל אל דאגה, אם אתם מתחילים לתהות למה בדיוק עזבתם, מספיק להשתתף במה שאנחנו הישראלים מכנים ״דיון תרבותי״ כדי להיזכר.

ביום חמישי שעבר, מועצה מקומית ניו-יורק, השואפת להיות אירגון הגג של הקהילה הישראלית בניו-יורק רבתי, קיימה מפגש בבניין ה-UJA במנהטן, שכלל דיון בשיתוף הקהל תחת השם ״ארה״ב–ישראל–ארה״ב״. הנושא המיועד לדיון היה מעמדה והשפעתה של הקהילה הישראלית-אמריקאית בעיצוב מערכת היחסים בין מדינת ישראל וארצות הברית וכן במורכבויות של מערכת היחסים הזו. סגנית יו״ר המועצה, איה שכטר, הנחתה את הפאנל. חברי הכנסת הישראלים נחמן שי ואיציק שמולי ממפלגת העבודה וחברת הכנסת מיכל רוזין ממר״צ ישבו לשולחן הדיון וכשלושים ישראלים-אמריקאים נכחו בקהל. ראוי לצין שהאירוע הוגדר בהזמנה כ״שיחה פתוחה בעברית״, הגדרה שהתגלתה, בדיעבד, כטעות אסטרטגית. 

סגנית יו״ר המועצה, איה שכטר, וחברי הכנסת נחמן שי, איציק שמולי ומיכל רוזין. צילום: גילי גץ

שלושת חברי הכנסת חברים בשדולה ליחסי ישראל-יהדות ארה״ב בכנסת, שהוקמה ב-2012 ביוזמת קרן משפחת רודרמן במטרה לקדם את ההבנה ולחזק את הקשר בין ישראל ויהדות ארה"ב, שבה נכללת כמובן גם הקהילה הישראלית-אמריקאית. השלושה השתתפו לא מזמן בכנס המנהיגות הישראלית העולמית בלונדון, שם נפגשו מנהיגי קהילות ישראליות מרחבי העולם, ובדבריהם התייחסו לסוגיות היסוד שמעסיקות את התפוצה הישראלית העולמית, סוגיות ״שרק עכשיו הבנו עד כמה אנחנו לא מבינים״, אמר חבר הכנסת נחמן שי. 

העולם השתנה, הוסיף שי, ובימים אלו של כפר גלובלי ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה עוד להפנות גב לישראלים שבוחרים לחיות מחוץ לתחומה. ״באנו כדי לפתוח איתכם בשיח כנה ואמיתי. אנחנו רוצים לשמוע את הצד שלכם״, אמר. טעות שניה. 

אחת מסוגיות המפתח שהועלו בדיון היה היחס בין ישראליות ויהדות בתפוצות. "ההתחדשות היהודית היא לא בישראל, אלא כאן, בארה״ב״, אמרה הח״כית מיכל רוזין. בתפוצות, הסבירה, ריבוי הזרמים והפלורליזים הדתי מאפשרים לכל יהודי להזדהות כיהודי, בלי קשר למידת הדתיות שלו. בישראל, לעומת זאת, תחת סמכותה המונוליטית של הרבנות הראשית האורתודוכסית, הזדהות עם היהדות הפכה לעניין ששמור לדתיים. רוזין תיארה איך בתה, שלומדת בבית ספר חילוני, חזרה הביתה משיעור מיוחד לפסח בהנחיית מורה דתי וסיפרה לאמה באריכות איך ש״הם היהודים״ חוגגים סדר פסח. ״למה ׳הם׳? גם אנחנו יהודים, גם את יהודיה״, ענתה לה רוזין. ״לא, נו, אני מתכוונת ליהודים האמיתיים״, הבהירה הילדה.  

רוזין הוסיפה שהיא הייתה שמחה להקנות לבתה ערכים ומורשת יהודיים מהסוג שיהדות הרפורמית מציעה. ״כשאני מסתכלת על האפשרויות שיש לכם כאן, אני מקנאה״, אמרה. היא הוסיפה כי ישראלים אמריקאים, כלומר אנחנו, שמכירים את שתי התרבויות ופעילים בשתיהן יכולים למלא תפקיד חשוב בשינוי הססטוס-קוו.

עוד נושא שעלה בדיון הוא המצב הכלכלי-חברתי בישראל, שהביא ישראלים רבים לעזוב את הארץ. רוזין ציינה שבעוד שמחירי הדיור בישראל עלו בעשור האחרון ב-80% בממוצע, המשכורות עלו בפחות מ-5%. איציק שמולי, לשעבר יו״ר התאחדות הסטודנטים הארצית ואחד ממנהיגי ״המהפכה החברתית״ בארץ, אישר שסוגיות כלכליות וחברתיות הן שדוחפות צעירים רבים לעזוב את הארץ. לכן, הסביר, גורמים בממשלה, כמו שר האוצר יאיר לפיד, לא יכולים עוד להוקיע את מי שבוחר לחיות בחו״ל מבלי להתייחס לקשיים שאילצו אותו לעזוב.  

דוברי הפאנל דנו בחשיבותה של הקהילה הישראלית-אמריקאית במאבק בתנועת החרמות. צילום: גילי גץ

בידיעה שכל הנוכחים בדיון היו ישראלים ושלכן לא היה צורך ללכת על קצות האצבעות, הח״כים הרשו לעצמם לדבר על ישראל בפתיחות שאולי לא היו מרשים לעצמם עם קהל אמריקאי. זו הייתה הטעות השלישית. 

מילמולים החלו לעלות מהקהל כבר כשרוזין הזכירה את הרבנות בישראל. אך כשדיברה על התופעה הקוראת להטיל חרמות או סנקציות על ישראל בשל מדיניותה ויחסה לפלשתינאים, והעירה כי הבעיה צפויה להחריף אם ישראל לא תעשה מאמץ כנה במשא ומתן מול הפלשתינאים, מישהי בקהל החליטה שהיא שמעה מספיק: ״סליחה, אבל לא באנו לפה כדי לשמוע אתכם מלכלכים על ישראל״, קטעה אותה גברת מבוגרת בשורה הראשונה.

לרגע אחד, דממה נדהמת נפלה על החדר. נחמן שי התעשת ראשון ונזף בגברת על ההתפרצות הגסה. הגברת נזפה בו בחזרה על כך שהוא מבזבז את זמנה, ועוד ״על חשבון משלמי המיסים״. ״התחלנו!?״ הזדעק שי והסביר בשצף שהנסיעה לארה״ב לא כוסתה על ידי משלמי המיסים, ״ואת בטח שלא שילמת״, הוסיף. ״אבל מה שאתם מדברים זה לא מעניין״, התגוננה הגברת. ״לא מעניין אותנו שזה לא מעניין אותך, תני לדוברים לדבר!״ צעק מישהו מהצד השני של החדר. ״אמרתם שזו ׳שיחה פתוחה׳, שאתם רוצים לשמוע את הצד שלנו, אבל לנו אתם לא נותנים לדבר!״ התרעם גבר מבוגר. ״זאת לא צורה״, התלוננה מישהי בירכתי החדר, כשכולם התחילו לדבר יחד. ״מה את רוצה? ישראלים״, גיחך האיש בכיסא לידה.

הרוחות נרגעו לאחר שמנחת הפאנל הבטיחה למשתתפים כי אחרי שחברי הפאנל יסיימו את דבריהם, כולם יוכלו לדבר ולשאול שאלות. הרוחות נסערו מחדש כמה דקות מאוחר יותר, כששי ציין שהשדולה ליחסי ישראל-יהדות ארה״ב פועלת כדי לאפשר ל״יורדים זמניים״ – סטודנטים, או אנשים בשליחות ממקום עבודם – להשתתף בבחירות לכנסת מבלי שיצטרכו להיות נוכחים פיזית בישראל בזמן הבחירות, אבל שנכון לעכשיו הזכות הזו לא תוענק למי שבחר לחיות מחוץ לישראל באופן קבוע. ״כלומר, את לא״, הטיח הח״כ, שבסופו של יום גם הוא ישראלי, בגברת שהפריעה לו קודם.

״מה זאת אומרת ׳את לא׳?!״ נעלבה זו. ״רגע, למה הם כן ואנחנו לא?״ שאלה אשה שישבה מאחוריה. שאלה זו נגעה לרבים בקהל, שהרגישו שאם קבוצה קטנה של מפריעים זוכה לדבר שלא בתורם אז גם להם מגיע. בזה אחר זה, וגם ביחד, אנשים בקהל החלו לספר בקול מה הם חושבים בנושא זכותם או היעדר זכותם של ״יורדים קבועים״ להשתתף בבחירות הישראליות מכאן, ועל איך שבארץ מתייחסים ליורדים לא יפה, ואיך שפעם היו גובים מהם אגרה רק כדי להיכנס לארץ, ואיך שזה לא בסדר ומספיק ותנו לח״כים לדבר, יא חסרי תרבות! 

המצב הכלכלי-חברתי הביא ישראלים רבים לעזוב. ח"כ איציק שמולי. צילום: גילי גץ

דוברי הפאנל העלו נושאים מהותיים. הם דנו בחשיבותה של הקהילה הישראלית-אמריקאית במאבק בתנועת החרמות והסנקציות נגד ישראל. הם הסבירו כיצד ניתן לענות לקבוצות שקוראות להחרים את ישראל מבלי לנקוט עמדה התומכת או מצדיקה את הכיבוש, וכיצד סטודנטים ישראלים יכולים להוות גשר לדור הצעיר של יהודים ליברלים, שבגלל הבעיות ההומניטריות בישראל מאבדים את הזיקה שלהם לארץ וליהדות. הם התייחסו למורכבויות ולניואנסים שבמערכת היחסים בין הישראלים והיהודים בארה״ב. אבל הדיון החשוב הזה התנהל ברובו בין הפרעה להפרעה, וכל הסוגיות התגמדו מול זו סוגיית תרבות הדיבור והמנטליות הישראלית. 

״האירוע היה פתוח לקהל הרחב. לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט במי שמגיע ואיך הוא מתנהג״, הסבירה מאוחר יותר פזית לויתן, חברת הנהגת המועצה. היא הוסיפה למחרת שרבים ממשתפי האירוע שלחו לח״כים מכתבי התנצלות על התנהגות עמיתיהם. ״המועצה תלמד מהאירוע ותפיק לקחים לעתיד״, אמרה. בעתיד ישקלו להימנע מפורמט של ׳שיחה פתוחה׳, או לכל הפחות לאכוף כללים נוקשים יותר במתן זכות הדיבור. 

אולי זה יעזור. אבל כל עוד אנחנו מי שאנחנו, קשה להאמין שהבעיה תיפתר באמת. כמו שציין בתבונה ההוא מהקהל: ״מה את רוצה? ישראלים״.