העורף החשוף של גלעד ארדן
גלעד ארדן רוצה להתמקד בסגירת הערוץ הראשון וזונח את הטיפול החשוב במשרד להגנת העורף. אולי הוא ירוויח מכך את אהדת הציבור, אבל בסופו של דבר כולם יפסידו: אנחנו במלחמה הבאה, ארדן את הקרדיט לנתניהו
מי מרוויח ומי מפסיד מהחלטתו הדרמטית של גלעד ארדן לסגור את המשרד להגנת העורף ולהתרכז בחיסול הערוץ הראשון? כדי לחשב, צריך להיזכר במלחמת לבנון ב-2006, תחת חסותו של פיקוד העורף, אי שם בעשור שעבר, אי שם בגליל, כלומר ממטולה עד חדרה. כולל חיפה.
זוכרים? 44 אזרחים נהרגו, ואז התגלה, כמה מפתיע, שלצה"ל, לחייליו ולמשרד הביטחון אין את היכולת לדאוג למטרנה במקלטים בצפת, או למקלטים בצפת, או לחיתולים לבתי האבות המופגזים, או לכך שלא יפגיזו את בית החולים בנהריה, או למקלטים לילדי הכפרים הערבים והדרוזים ששילמו בחייהם. או לכך שבכרמיאל, מעוטרת בעשרות אלפי כדורי מתכת שנשפכו מקטיושות, יהיה בנק אחד פתוח.
עד היום אני מחזיקה בסלולרי הודעה של פיקוד העורף, שבשיא המלחמה התחיל לשחק במסרונים. "תושבי קיבוץ פרוד נא לרדת למקלטים עד להודעה חדשה", כתוב שם. לא הגיעה הודעה חדשה. אחרי המלחמה הוחלט להעביר את כל כאב הראש הזה לידיים אזרחיות, אבל ללא תקציבים או חזון, תוכניות עבודה רציניות או יכולת ביצוע כלשהי. בסבב התיקים האחרון זכה בו גלעד ארדן, שחוץ מנאמנותו המוכחת לביבי לא הביא עימו שום כישורים לתפקיד הזה דווקא, כמקובל בקרב שרי הממשלה בכלל.
ארדן זכה בעוד תיק, שגם הוא נוגע לכולנו. אבל, בניגוד ל"מלאי מזון וציוד לשעת חירום" ו"התגוננות אזרחית" המשעממים כל כך, קוראים לו תקשורת – ואפשר לצאת ממנו כוכבים. כמו משה כחלון, שהוזיל לנו את הסלולרי - ועל הדרך גרם לפיטורי אלפי עובדים ולשירות גרוע מאי פעם בתחום הטלפוניה. כחלון היה שר רווחה איום ונורא שקיבע את עוניים של הזקנים, הנכים והחלשים פעם אר פעם בהצבעות נ ג ד העלאת קצבאות, והכל כדי להמשיך ולשאת חן בעיני ביבי ולהתקדם. זה לא הסתייע. אבל הוא גיבור, כי חשבונית הנייד שלכם הצטמקה עד מאוד.
נתניהו למד את הלקח ממקרה כחלון
וביבי, מה הוא רוצה? רק את הפוטו-אופ עם הסופרטאנקר. לראש הממשלה אין כבר עניין אמיתי בערוץ הראשון כשופר תעמולה. הוא לא צריך את זה, כשבערוצים המסחריים נכנעים לתכתיבי לשכת ראש הממשלה ולא מצייצים על הימנעותו מעיתונאים באופן כללי. הוא יודע כמו כולנו שאת הערוץ הראשון, אחוזה עותמנית מפגרת ומלאה תככים מהגיהינום, כבר אי אפשר לנהל. אז שייסגר, ומאות השקלים שתחסכו כל שנה – יירשמו על שמו של ביבי, גיבור החיסול הממוקד.
לביבי אין שום כוונות להניח להישג הזה להישמט מידיו ולהירשם על שמו של מי שעמל וטרח. לקח כחלון נלמד היטב בלשכה. ארדן הוא שר אנונימי יחסית, ובחודשים הבאים, כשיישב על המדוכה ויבלע אספירינים לרוב – כי הערוץ הראשון הוא באמת כאב ראש – מי שיצהיר הצהרות ויכתיר את עצמו למחסל האגרה הנוראה והאיומה יהיה בנימין נתניהו. הוא ולא אחר.
כך שגלעד ארדן יפסיד, אין ספק. ואיתו נפסיד כולנו, והרבה יותר ממאות שקלים לשנה, עם פרוץ המלחמה הבאה: כולם מסכימים שזו תפגע בהרבה יותר אזרחים מן הקודמת, בה נהרגו – זוכרים? 44 אזרחים, בהם ילדים. והנה, שוב לא רוצים ליטול על חיינו אחריות ממשלתית מושכלת. שוב לא ייעשה דבר במחסנים הריקים, במקלטים המוצפים, בשירותי החירום המקרטעים עד שיהיה מאוחר מדי, ותואמי נוחי דנקנר יחלקו בנדיבות לבם מטרנה מוזלת תחת אש ותואמי ארקדי גאידמק יבנו כפר שעשועים לניצולי בתים הרוסים שהיו ועודם עניים מכדי להתפנות לבית מלון, ולמדינה – כהרגלה – לא היו תוכניות לעזור להם.
אבל מלחמה היא שמועה רחוקה, והאגרה – קרובה מתמיד. אולי לא תשלמו אותה בעתיד הקרוב ואולי תשלמו בחייכם מתישהו, בעתיד הקצת יותר רחוק. פוליטיקה, כולנו יודעים, מתרחשת בהווה בלבד, ביקום המקביל שבו גלעד ארדן, מתוך תחושת אחריות כבדה, מוסר את המפתחות להגנת כל אזרחי ישראל למי שלא יהיה, העיקר שלא יפריע למהלך פופוליסטי שבסופו המונים ישאגו: ביבי מלך ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
