שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    1,001 כ"ס. די והותר לשני חותנים

    רם גלבוע לקח את אבא שלו לסיבוב במרצדס CLS AMG ואת אבא של אשתו במרצדס C AMG. אתם יודעים, חוק נהג מלווה וזה

    לנהיגה במרצדס CLS AMG אני מצרף את אבא שלי, לא חובב מכוניות, אבל אם מתגלגלת לפניו אחת במיליון שקל הוא לא יתנגד לראות על מה כל הרעש. לא אני ולא הוא הקהל הפוטנציאלי של המרצדס הזאת, אבל לו יש יותר סיכוי ולי יש יותר רצון. המראה החיצוני, ראוי לומר, לא הרשים אותו. "זה לאוליגרכים ולאנשים שאוהבים דאווין", הוא אמר. אולי לא בדיוק במילים האלה; בדיוק עברו כמה נערים ואני הייתי עסוק בלסובב את מחזיק המפתחות על האצבע.

     

     

    CLS AMG זה המון אותיות למכונית אחת. למרות שהמנוע שלה מכיל 5.5 ליטרים קוראים לה גם CLS 63 במחווה למנוע המקורי שלה, שבשביל להפוך את העניינים לעוד יותר ברורים מאליהם, היה בנפח 6.2 ליטרים. לעניין האותיות CLS, נבהיר כי הן שמה של סדרת מכוניות סלון שמרצדס מציבה בין ה-E ל-S הבכירה.

     

    אלה מכוניות קופה ארבע דלתות, ולפי מה שאני מבין הן נקראות קופה כי ככה קראו להן. לגבי החלק של ה-AMG אני יוצא מנקודת הנחה שאתם יודעים מה זה אומר, ושאין לכם אחת כזאת. אני מבסס אותה על זה שאתם קוראים מגזין רכב מבית מגזין גברים אז בטח הכרתם את ה-AMG עוד כשאני הייתי בשא"ש, ועל זה שבואו נודה בזה, אין לכם AMG.

     


    הכתבה התפרסמה במקור במגזין ספיד

     

    הדבר הכי מרשים ב-CLS AMG, פרט לכל דבר בה, הוא שהיא עוברת וחוזרת ללא תפרים ממכונית סלון למכונית טירוף, ושהיא לא מתפשרת באף אחד מהתפקידים האלה. הרושם נבנה כבר בחוץ, כשרק ארבעה אגזוזים שמנמנים וארבעה ג'נטים עבריינים מבדילים אותה מסתם CLS ב-700 אלף שקל.

     

    לאחר שהסברתי לאבא שלי מה זה AMG אנחנו נכנסים פנימה. חגורות הבטיחות ממשיכות למתוח את עצמן אחרינו עד הנקודה הנכונה. שני מושבים מקדימה, שניים מאחורה, מופרדים במרכז על ידי קונסולה עם שטחי אחסון ופתחי אוורור ובקרת אקלים. בהמשכה מקדימה נמצא מרכז הפיקוד של הנהג: ארבעה כפתורים עגולים, הראשון הוא חוגה שאפשר לסובב ממצב "נוחות" ל"ספורט", ל"ספורט פלוס" ול"משוגע תוריד את הרגל מהגז", שזה מצב אמיתי שהקיצור שלו באנגלית זה RS וכדי להפעיל אותו צריך לבצע ארבע פעולות מקדימות ואז לאשר פעמיים. הכפתור הבא שולט על קשיחות מתלי האוויר, השלישי על פעולת בקרות האחיזה, והרביעי הוא כפתור AMG, שכבר קראו לו OMG.

     

     

    ה-OMG מכייל את רוב האפשרויות למצב הקיצוני ביותר שלהן. עוד אגיע לזה, אבל לנהג זה נתפס כאפס זמן מעבר: אתה נוסע באופן מינהלתי ממועדון היאכטות למועדון הגולף, מזהה פנייה שמתחשק לך לתקל או מכונית לעקוף, מחליק יד לכפתור, גז, מתקדם במהירות האור קדימה ונותן לחיצה נוספת על הכפתור בחזרה לרצף חלל-זמן המקובל. לצד הבקרות האלה נמצא עוד ג'ויסטיק עגול וגדול מעט יותר ששולט על מערכת הקול ועל המסך המרכזי, וידית ההילוכים עם סמל AMG טבוע בעור השחור.

     

    "תראה", אני אומר כשאני מוציא את המכונית מהחניה. "בשביל להעביר לפארק כל מה שצריך זה ללחוץ כאן על הכפתור, וכדי לצאת אתה פשוט בוחר במשיכה אחת לאיזה הילוך אתה רוצה להיכנס. בעצם למה אני מוציא אותה מהחניה? היא יודעת לבד, תראה". כן, ל-CLS יש אופציה להיכנס ולצאת לבד מחניות. הנהג שולט רק בבלם, ואת כל השאר עושה מחשב המכונית באמצעות הגה אלקטרו-מכני ומערכת רדארים שהייתה מאתרת את המטוס המלזי ברגע.

     

    "רם", אבא שלי אומר לי, "תשים את הידיים על ההגה".

    "אבל הבנת שהיא חונה לבד?".

    "הבנתי, תשים את הידיים על ההגה".

     

    יש שעון אנלוגי מרובע במרכז ואני מצביע אליו. "ראית את השעון כאן?", אני שואל. "זה IWC שאפהאוזן".

    "אני בלי משקפיים, בערך חמש וחצי".

    "לא, ראית שהשעון כאן זה IWC שאפהאוזן?".

    "זה, הקטן פה?".

     

    הוא באמת די קטן, כאילו הורידו אותו למישהו מהיד ושמו במרצדס. אבל מצד שני, למה לנקר עיניים.

     

    עיסוי ותהייה

    אנחנו מתחילים במצב "נוחות". מתלי האוויר האקטיביים מכווננים למצב סיטרואן שנת דגם 2024, והמכונית מתחילה בנסיעה בהילוך שני, מתוך שבעה, ללא נגיעה בראשון. ה-5.5 ליטר, לא ציינתי, הוא מוגדש טורבו כפול, ונותן כ-100 קג"מ מומנט ו-550 כ"ס. היא יכולה גם להתחיל ברביעי.

     

     

    "אתה שומע את המנוע?", אני שואל את אבא שלי כשאנחנו מגיעים לרמזור הראשון.

    "כן".

    "כן?".

    "לא".

    "זה בגלל שהוא לא פועל. הוא כבה. כשהמנוע מספיק חם נכנס לפעולה מצב 'אקו' שמכבה אותו בכל עצירה מוחלטת. המזגן עכשיו פועל על מצבר מיוחד מאחורה".

    "ואם אתה רוצה עכשיו לנסוע?".

    "מורידים את הרגל מהברקס".

     

     

    אני מוריד את הרגל מהברקס ושומעים "ורווום" קל מתוך תא הנוסעים, וככל הנראה "ורווום" רציני מחוצה לו, כי האימא על המדרכה מרימה את הראש מעגלת התינוק בבהלה קלה לראות מי זה הגבר הרציני עם המנוע הגדול הזה. "זה חוסך דלק ככה", אני אומר.

     

    "זה בטח גם קריעת תחת להחזיק אותה".

    "מכל 80 ליטר פעם ביום-יומיים אם אתה נוהג כמו מישהו שלא משלם על הדלק. שותה רק 98".

     

    אבא שלי משמיע איזה קול. אני חושב שהמידע הזה עשה אותו מרוצה.

     

    "תראה איזה עוד דברים שמו פה. אתה רואה את הסימון המשולש במראת הצד? תראה, מגיעה עכשיו מכונית בנתיב המקביל. הוא ייהפך לצהוב אם אני אנסה לסטות אליה". אני מסובב את ההגה קלות, והסימון במראה נהפך לאדום והמכונית מצפצפת קלות.

     

    "הבנתי".

    "במקרה הכי גרוע ההגה גם היה קופץ בחזרה לנתיב".

    "אני מאמין, אל תנסה".

    "ברור שלא, אני רק מספר לך. אתה שומע?".

    "כן, נו, הוא מזהיר אותך. יפה מאוד".

    "לא רק זה, הם ממש לא רוצים שתרסק אותה. הוא גם מזהה תבניות נהיגה עייפות. יש כאן איזו מצלמה או חיישן מתחת, אני לא יודע. בכל מקרה, ההגה רוטט לי כשאני יורד לשוליים או נוסע על הקו הפרדה, אפילו אם הוא מקווקו".

     

     

    אבא שלי כבר לא כל כך מקשיב, אז אני אספר לכם שאם ממש תתעקשו להמשיך למרות האיתותים והצפצופים והקיר הממשמש ובא, ה-CLS תאט מעצמה, ואם התאונה בלתי נמנעת, החלונות והסאנרוף ייסגרו, המושבים יחליקו למצב ספיגה והיא תבלום במלוא העוצמה. אז אלא אם הנהג מעיף אותה מהכביש, אי אפשר להיכנס איתה במלוא המהירות אל תוך קיר. גם אם נורא מתאמצים.

     

    "עכשיו שים לב", אני אומר, "זה קטע נחמד".

    אני מפנה את ההגה שמאלה חזק. מושבי העור שלנו מתנפחים מיד בצד ימין.

    "הרגשת את זה? זה בשביל שלא תחליק מהמושב".

    "מה?".

    "לא הרגשת שהמושב שלך מתנפח? זה במקום שתשב במושב צמוד".

    "לא".

     

    גם מערכת ההרמן קרדון והרדיו שקולט תחנות FM מכאן ועד ירדן לא מרגשים את אבא שלי. רשת ב' קולטים גם מישראל. אני מחליט לעבור למצגת דינמית.

     

    יש נטייה בקרב היצרניות להוריד סמ"ק ולהוסיף טורבו במקום, לטובת צריכת הדלק ואיכות הסביבה. מחליפים למשל מנועי 1.8 אטמוספריים במנועי 1.4 טורבו. אז מרצדס נפרדו מה-​6.2 הקודם של ה-CLS, ושמו במקומו 5.5 V8 טורבו כפול. שוקל פחות, חזק יותר. גם במצב נוחות, שמשתהה בהעברת ההילוכים, כל האצה בכל מהירות פוקחת לך את העיניים אפילו שאתה יודע שהיא מגיעה ומותירה אותך בוהה לרגע בחלל.

     

    וכמה קל ללחוץ על הכפתור העגול לעולם אחר: המתלים מתעבים, הגלגול העדין מתאזן, וזה יום גשום ומכונית של 1,950 קילו אבל חוקי הפיזיקה לא פועלים בסביבתה, כאילו אנחנו נותנים גז אל תוך השנייה הראשונה ההיא של המפץ הגדול, וזה אדיר.

     

    "בסדר, הבנתי", אומר אבא שלי. "תאט".

    "כבר האטתי".

    "לכמה הגענו?".

    "מאה".

    "אל תעבור את זה".

     

    את פונקציית הרייס-סטארט אני שומר לעצמי. זה טריק שנהיה נפוץ יותר במכוניות ספורטיביות יוקרתיות; שמו הגנרי בתעשיית הרכב הוא "לונץ' קונטרול", ושמו בישראל זה פתיחוֹת. עד כה, כדי לזנק זינוק מהיר במיוחד היה נהוג להחזיק ברקס ברגל שמאל, לתת גז בימין ולשאוף לנקודה שבה מתקבל השילוב האופטימלי של כוח מול אחיזה מול דאווין לפני שמשחררים את שמאל.

     

    הרייס-סטארט היא מערכת שמנטרת את הסביבה ואת אחיזת הצמיגים ועושה את זה עבורך עם קצת פחות בלאי לצמיגים והרבה פחות סיכוי לגמור את תיבת ההילוכים. עכשיו, חשבתי שידעתי מה זה אפס למאה, אבל אני מרגיש כאילו איבדתי את בתוליי. זה כמו להסתכל אל האופק כשמאחוריך מגיחה רקטה במיאוצה. אי אפשר לצפות לזה. 550 כ"ס שיורדים כמעט בבת אחת אל צמיגי 285-30-19. 4.2 למאה ומשם היא רק ממשיכה. חסר כוח, אני מכבה את המזגן.

     

    עם כוח גדול באה כידוע אחריות גדולה, ואסור לאבד שני טון בעיקול כי יכול להיות שתצליח למצוא אותם רק בעמוד, אבל בינתיים נראה שאבא שלי ואני רחוקים ממנו. מערכות האחיזה האלקטרוניות לא מופעלות אפילו פעם אחת בכביש הרטוב, ההנדסה מספיקה. בחוץ סערה, בפנים צ'ייקובסקי. מדברים בנחת, המים לא נשפכים מהכוס במחזיק הכוסות. ה-CLS היא ספינה, ופרץ טמטום סביר יוביל לתת-היגוי, אבל בכל מובן אחר זה כמעט בלתי נתפס כמה אפשר להשאיר שני טון שועטים על הקו המדויק.

     

    בסיכומו של דבר, ה-CLS AMG יודעת לעשות הרבה. אבל זאת לא מכונית ספורט אלא גראנד-טורר, גומאת אוטובאנים מקצועית. ממחלף שער הגיא מאיר אור הפנסים הגבוהים שלה את השלטים עד תל אביב, וארבע מכוניות מלפנים מפנות לנו את הנתיב השמאלי. הכוח כאן הוא המשך ישיר של מכונית הסלון. כשלא מפעילים את האופציה אין תחושה כאילו ויתרתם על הנוחות של ה-CLS בשביל הרעיון של ה-AMG. אני מניח שהמתלים, גם בכיוונון הרך ביותר שלהם, נוקשים מהכיוונון של CLS רגילה עם אופציית מתלי אוויר, אבל גם אלה עדיין מתלים מלאים באוויר.

     

    יותר מזה: מצלמת סטריאו מזהה בורות ומכניסה אותם למצב ספיגה. זה נוח. אם בכלל, השאיפה לספיד מתבטאת רק בכך שה-CLS 63 מצטיינת עוד יותר בשיכוך פגמים באספלט של הכביש המהיר מאשר של הרחוב הראשי, אבל זהו. אני מראה לאבא שלי שהמספר בפסגת מד המהירות שלה הוא 160, למרות שאני עוד מצפה למהירות השיוט המדויקת בדואר.

     

    "שלא תיסע לי במהירויות האלה".

    "אה, הראיתי לך שיש כאן אופציה של מסאז'?".

    "כן? זה יודע לעשות מסאז'? תפעיל".

    "אלה מושבי מסאז' עם אוורור ועם חימום, תראה".

     

    אחרי דקה נהפך אבא שלי למעריץ של AMG. הוא אומר שזה לא זול, אבל שהוא מתחיל לשקול ברצינות לרכוש לעצמו מושב.

     

    מנוע תנוע

     

    לנהיגה במרצדס C AMG קופה אני מצרף את אבא של אשתי, חובב מכוניות, ואם מתגלגלת לפניו אחת עם 451 כוחות סוס - אה, לא משנה. הנה הוא כבר יושב פה.

     

    לחיצה על כפתור ההנעה, והמנוע נשמע כמו טיגריס מתעורר בחדר הסמוך: שואג חד ונמוך, ואפשר לראות את המהנדסים הגרמנים עם הטבלאות שכיוונו את הצליל הזה בדיוק כך. ה-C היא מה שקורה כשהגרמנים עושים מכונית שרירים, כלומר מוגזמת לחלוטין באיפוק רב. מנוע 6.2 ליטר V8 אטמוספרי הוא לב העניין - אני צריך לומר שיש כוח מתפרץ לכל אורך רצועת הסל"ד? - אבל הכיתוב על לוח המחוונים הוגזם מעלה ל-6.3 שלמים. ואני זוכר משפט כזה מפעם: אין תחליף לליטרים.

     

    טורבו זה מצוין, אבל אני לוקח את 451 הסוסים האלה על ה-550 של אתמול. היא איטית יותר על הנייר באיזה מצמוץ למרות 200 קילו פחות, אבל המנוע גורם לך להרגיש כאילו אתה אוחז במחבט ענקי שיכול לחבוט את המכונית הזאת לאן ולאיך שרק תרצו. בום אל תוך הפנייה, להעיף את התחת החוצה, איזה היגוי יתר נדיר ומבורך ואז מטרטר לו קדימה עם ההחלקה עד שמספיק, ובום לשעוט הלאה.

     

    "יפה, זה לא טורבו", אומר אבא של אשתי.

    "לא".

    "שומעים".

     

    אבא של אשתי דווקא מספר על דיימלר, ההוא מבנץ, ועל פטנט שלו למגדש טורבו מהמאה ה-19, "כך שבכל זאת יש להם ניסיון בעניין". הוא מרוצה מהסאנרוף הכפול ומהשמיים הבהירים מעל. אפשר לתת גז ולראות מה קורה. ההיגוי הוא כמו בן זוג ותיק לריקוד. גם כאן, כמו ב-CLS, יש חוגה שמחליפה בין מצבי הכוח, אבל המושבים עמוקים ועוטפים ובלי משחקים. מסאז' תעשה בבית, זאת באה להילחם. זה לא שאפשר לקרוא ל-C AMG ספרטנית; בכל זאת, המושבים ניתנים לחימום. אבל ביחס ל-CLS יש תחושה כזאת באוויר. קשיחות נוחה. ספרטניות של מפונקים. כמו לבוא להילחם בטרור ב-F-16.

     

    ומה שיש זה מנוע. מנוע ושלדה שהוא יכול לשחק איתה, או היא איתו, לא ברור. מה שבטוח שאתה באמצע האורגיה הזאת - מושחתת, אבל אי אפשר לומר מנוונת. להפך: הכל כל-כך מתוזמן, מיידי, חי. ואם כל השחיתות הזאת לא מספיקה, הבנתי שאפשר להזמין את ה-C (וגם את ה-CLS) עם חבילות שיפורים שנותנות בין היתר עוד כ-30 כ"ס. אבל זה כבר באמת רק אם עשיתם את הכסף שלכם בעסקי הנפט. אם קראתם עד כאן ואתם חושבים לעצמכם שהיי, נראה לי שהדבר הזה צריך יותר כוח, לא הבנתם את הרעיון.

     

    מה עוד? הגישה לידיות הפתיחה של הקונסולה המרכזית ב-C לא ממש נוחה. אולי זה מעניין אתכם. תראו, אפשר להסתדר נהדר עם המכוניות האלה ביומיום, בייחוד עם ה-CLS, ולנהוג בהן לאט ואולי אפילו לא לאבד את הרישיון. אבל אם ככה, למה לקנות אותן? לא יודע, אלה שאלות שנחסכות מרובנו. כל מה שאני יודע הוא שאחרי ארבעה ימים בשתי מכוניות עם 1,001 כוחות סוס ביניהן ומעט מאוד חשבון, העולם מרגיש איטי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ynet רכב בפייסבוק
    לוח winwin
    מומלצים