שתף קטע נבחר

נוסעת לפטרה: עוף בדואי על גחלים

מיכל וקסמן ארזה את הבעל והילדים וירדה לטיול פסח בירדן, מוואדי רם ועד לעקבה כולל הסיור המתבקש בפטרה. יש גם מתכון לעוף בדואי בלתי נשכח על גחלים בשתי גרסאות

"מה אתה אומר על נסיעה לירדן בפסח?", שלפתי מול האיש שלי בטון הנונשלנטי ביותר שיכולתי לגייס. הוא לכסן אלי מבט של "מאיפה-לעזאזאל-הבאת-את-ירדן-עכשיו", שתק כמה שניות ובתום שיח פנימי מהיר משך בכתפיו וסינן "יאללה, למה לא?".

 

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

 

וכך היה. למחרת החג הראשון ארזנו ציודינו, מצאנו בייביסיטר ראויה לסלוקית ושמנו פעמינו אל המדבר הגדול, כי תכלס אין דרך אותנטית מזו לחגוג את יציאת אבותינו ממנו, זו שלשמה כולנו מסובין על מצותינו ומרורינו הרבים.

 

במעבר הגבול בעקבה חיכה לנו מוחמד, בדואי מקומי דובר אנגלית ראויה, שהעמיס אותנו על הג'יפ שלו ותוך פטפוט אינפורמטיבי דיבר את דרכו אל ליבנו וסחף אותנו איתו אל נופי המדבר היפים שראיתי בחיי.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

ואדי ראם. זה שגם לורנס איש ערב נפל שבי בקסמיו. מרחבים אינסופיים של אבני חול משובצות גרניט בגוני אדום חמרה. תצורות אבן שאין די מילים לתאר את עוצמתן וביניהן דיונות של חולות דקיקים, אדומים, רכים ובתוליים.

  

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

הילדים הלכו עד הסוף עם פנטזיית המדבר, ויחד עם האיש טיפסו על גבם של גמלים שנשאו אותם בנדנוד מערסל אל האופק. אני נשארתי בכפר הקטן לבדוק את דוכני הירקות והפלאפל המקומיים.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

את היום העברנו בנסיעה תוך עצירות לטיפוס, קיפוץ בין סלעים וקשתות אבן אדומות, ריצות במורד ובמעלה הדיונות שאי אפשר לסרב להן בשום גיל ולגימת תה בדואי בניחוח מרווה, הל וקינמון, מומתק כהלכה, מתבשל לאיטו על גבי מדורות. לקראת השעה 3 בצהריים היינו כולנו מורעבים ובשלים לארוחה.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

מוחמד הוביל אותנו אל פינת הסבה מאולתרת, בצילו של סלע ענק. יחד עם הילדים אסף עצים וגבעולים והבעיר בהם אש.

מציידנית גדולה שלף פיסות תרנגולות חופש צעירות ודקות גיזרה שגדלו עד אותו בוקר בחצר ביתו ותובלו מראש בהל, קינמון, פלפל שחור, לימון, שמן זית ולבנה נוזלית תוצרת בית. יחד עם עגבניות, בצלים ופלפלים חריפים שנקטפו בגינתו, הניח אותם על רשת להיצלות מעל המדורה.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

בינתיים חתכנו ביחד סלט טרי של ג'רג'יר (עלי רוקט צעירים), בצל ירוק, נענע ועגבניות שגם הם נקטפו בבוקר בגינה, מתובל בנדיבות בלימון ושמן זית.

 

מהציידנית נשלף גם חציל קלוי מתובל בלבנה וטחינה, וחומוס שהרתיחה וכתשה לפנות בוקר אמו. יחד עם פיתות דקות וטריות, שעזרו לנו לאסוף את כל אלה אל פינו, היתה זו אחת הארוחות הטעימות והקסומות שיצא לנו לאכול.

 

אולי היה זה אוויר המדבר ואולי האנרגיה שהוציאו בריצה, טיפוס ושאגות שמחה וחופש, אבל גם הילדים, שנוטים בדרך כלל לבררנות וחשדנות מסוימת כלפי מזונות לא לגמרי מוכרים, טרפו במרץ והשמיעו קולות של עונג גדול.

 

אחרי נסיעה לא קצרה, קפה, כנאפה סולת ועוואמה (כדורי בצק קטנים טבולים בסירופ סוכר בדרגת מתיקות בדיונית) במאפיה באחד הכפרים ומפגש עם סידרא, הגדי התינוק שיונק בלי למצמץ מעטיניה של אתון שמצידה שמחה לשמש לו מיינקת, הגענו לאכסנייה בכפר הבדואי הנטוש והמשוחזר - "דנה", שנמצא בלב ליבה של שמורת הטבע "דנה", הגדולה בשמורות הטבע בירדן. מבנה אבן משוחזר, מחולק לחדרים קטנים שלכל אחד מהם מרפסת שצופה אל מרחבים של נוף הררי, מכוסה בחלקו מרבדי ירק ומחורץ לרוחבו בוואדיות עמוקים רבי עוצמה.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

הנסיכה טיפסה אל מרומי מיטת קומותיים, שהיא בחודשיים האחרונים פסגת חלומותיה הנשגבים ביותר, ושקעה בכתיבת יומן מסע. המתבגר חיפש לשווא זווית שבה הרשת האלחוטית תראה סימני חיים, ואנחנו בהינו במרחבי הסלע הבלתי נגועים שהתחילו להיצבע לאיטם בכתום וסגול. אם רק היו מנהלי המקום קצת יותר אדיבים ובעלי נכונות לתרגל הכנסת אורחים, היתה חוויית הלילה ב"דנה" סוף נעים ורגוע ליום מושלם במדבר.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

כך או כך עשינו כיבוי אורות מוקדם ומחוסר באופציית פעילות מאתגרת יותר - שקענו בשינה עמוקה.

 

למחרת עשינו דרכינו, בהדרכתו של מוחמד, במורד שמורת דנה אל ואדי זרד שנקרא בפי המקומיים ואדי חיסה, אחד משלושה קניונים עמוקים, גדולים ומפותלים בהם זורמים מי מעיינות קרים וחמים כל השנה. צעדנו בערוץ הנחל השוצף, מימיו נעימים ומרעננים בחום הכבד. משני צידינו מזדקרים קירות תלולים, מפוסלים בתצורות דמיוניות וצבועים כמו ביד אמן בגוונים רכים של חומים, אפורים, לבנים וצהובים.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

  

הנסיעה אל הוואדיות באיזור ים המלח הירדני, בהם זורמים מי מעיינות חמים, הסתיימה באכזבה. מצאנו אותם מלוכלכים ומסבירי פנים כמו הכנרת אחרי המנגלים של יום העצמאות. העמסנו את עצמנו על הג'יפ, והפלגנו במעלה התלול של ואדי נמלה בואך פטרה. קשה לתאר כמה תצורות מדבר שונות עברנו ביומיים. נוף מתחלף בנוף, סלע מתחלף בסלע, צורות וצבעים שמביאים גם אפיקורסית מוחלטת למחשבות על כוח עליון.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

נפרדנו בצער ממוחמד, נעלנו נעלי הליכה ויצאנו בעקבות האגדות אל הסלע האדום. מה יכולה לכתוב על פטרה שעוד לא כתבו עליה? חברנו אל תיירי כל העולם וצעדנו איתם בנקיק האדום שבין קירותיו המזדקרים, גבוה מעל ראשינו, עוברת הדרך המסתורית והשמורה היטב אל העיר הנבטית האבודה.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

בין המוני מבקרים, רוכלים, גזלנים, סוסים, חמורים וגמלים אומללים ומוכי גורל וישבן צעדנו בשבילים המאובקים, וניסינו להבין ולהפנים את המלאכה הבלתי נתפסת של סיתות עיר שלמה באבן חול מתפרקת.

 

מפטרה המשכנו לעקבה, שכנתה מעבר לגבול של אילת. הילדים והאיש בילו על החוף, ואני עטיתי על עצמי גלביה תכולה (שהתגלתה כפריט אופנתי יעיל ביותר לשילוב בין חום מדברי כבד וצניעות שמכבדת את חוקי המקום), ויצאתי לשוטט בשוק האוכל המקומי.

 

עיר ערבית מבחינתי היא תמיד הבטחה להרפתקה תרבותית-קולינרית. לונה פארק של ריחות וטעמים מהולים בהכנסת אורחים גנטית. גם בעקבה מצאתי את התמהיל הקבוע של תבלינים, ירקות, מאפיות, חומוסיות, פלאפליות, דוכני בשמים מתמציות טבעיות, נרגילות מהם נפלט עשן מבושם בניחוח תפוחים מתקתק והמון כוסות תה/קפה מתובל בעוצמה בהל, אולי התבלין האהוב עלי מכולם.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

העיר עניה, לא נקייה במיוחד, מסבירת פנים במידה (בעיקר אם אתם לא מתל אביב) וניכר בה שתושביה חיים בדוחק ועובדים קשה למחייתם.

 

הבוקר האחרון שלנו בעקבה התחיל בסופת רוחות וחול, שאיימה לערבל את החוף על יושביו ושלחה את כולם לתפוס מחסה. לא כל כך נעים לראות חוף נטוש, חשבנו בעודנו אוספים את מיטלטלנו ונערכים ליציאת ירדן.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

עוף בדואי צלוי בנוסח מוחמד - 2 מתכונים, על גחלים וגם בתנור

את סודות הדיאטה הבדואית חשף בפנינו מוחמד בשני משפטים: אוכל טרי מאוד, שחלק גדול ממנו גדל בחצרות הבתים, וחצי ליטר חלב גמלים טרי לארוחת בוקר, כל בוקר. "הויאגרה הבדואית" מכנה מוחמד את החלב הזה, וגם חומר ניקוי יעיל ומהיר למערכת העיכול כולה.

 

השבוע, בבית, הבערתי גחלים בגריל הביתי הקטן, זה ששמור בדרך כלל לארוחות קוריאניות בהן נצלה הבשר בזמן אמיתי סמוך לשולחן. השריתי נתחי עוף טריים, ככל שיכולתי לרכוש, במשרה הסודי של מוחמד. קצצתי ירוקים מהגינה, שרפתי חציל שנח ישירות על הגחלים וניסיתי לשחזר את ארוחת הפלאים ההיא מוואדי רם. היה טעים על אף שהמרכיב הסודי - קסם המדבר - בלט בחסרונו.

 

שימו לב: במהלך הצלייה על הגריל, היזהרו מאש שתצרוב את העוף עד לחריכה מבחוץ ותשאיר אותו לא מספיק עשוי מבפנים. שלא כמו בשר בקר או טלה, עוף צריך להיות לגמרי וול דאן. לאכול אותו צמיגי או מדמם זה ממש לא טעים. כמה זמן צריך העוף להיצלות? קשה לומר בדיוק. זה תלוי במידת החום של הגריל ובגודל הנתחים. 15-20 דקות הם כיוון ראשוני טוב. בתוך זה תצטרכו להפעיל שיקול דעת. או לטעום.

 

אם אין לכם זמן ואנרגייה להבעיר פחמים, אפשר לצלות את העוף הזה בהצלחה גם בתנור.

 

 (צילום: מיכל וקסמן)
(צילום: מיכל וקסמן)

 

המרכיבים:

 

לעוף:

4 שוקיים קטנות

4 כנפיים, מחולקות לשני חלקים

4 ירכיים, חתוכות כל אחת עם העור והעצמות ל-4 נתחים בגודל ביס (אם צולים בתנור - אין צורך לחתוך את הירכיים לנתחים. על הגריל החיתוך מבטיח צליה מהירה ואחידה יותר).

 

למשרה:

4 תרמילים שלמים וירוקים של הל

1/4 כפית קינמון

1 כפית שטוחה מלח ים

5 גרגירים שלמים של פלפל שחור

1/3 כוס יוגורט עיזים או כבשים - אני השתמשתי ביוגורמה (לא חובה, אבל מוסיף המון)

2 כפות מיץ לימון סחוט טרי

1/4 כוס שמן זית

 

אופן ההכנה: 

  1. מבעירים את הפחמים או מחממים תנור לחום גבוה ביותר.
     (צילום: מיכל וקסמן)
    (צילום: מיכל וקסמן)
  2. מכינים את המשרה: בעלי ומכתש (או בעזרת תחתית של כוס זכוכית עבה) כותשים יחד הל, קינמון, פלפל שחור ומלח עד לקבלת אבקה חלקה ואחידה. חלק מקליפות ההל יישארו שלמות וזה בסדר. בקערית מערבבים יוגורט, מיץ לימון ותבלינים כתושים. מוסיפים שמן זית ומערבבים שוב. יוצקים את הרוטב על העוף ומערבבים היטב. עדיף כמה שעות לפני הצליה, על מנת שיעמוד ויספוג טעמים.
     (צילום: מיכל וקסמן)
    (צילום: מיכל וקסמן)
  3.  מכינים את הבשר: צלייה בתנור - מרפדים תבנית גדולה בנייר אפיה. מסדרים את נתחי העוף בתבנית. צולים בתחתית התנור במשך שעה, או עד שהנתחים שחומים מאוד והבשר רך. רצוי להרטיב את העוף מדי פעם במיצי הבישול שמצטברים בתבנית במהלך הצלייה.
  4. צלייה על הגריל - משמנים היטב את רשת הגריל על מנת שלא יידבקו אליה הנתחים ויופשטו מעורם. מפזרים את הנתחים על הרשת: העבים באזורים המרכזיים החמים יותר והדקים בצדדים. אפשר ורצוי לזרוק על הגריל גם כמה עגבניות ופלפלים חריפים. מניחים לעוף להיצלות עד להשחמה מבלי שמציקים לו או הופכים כל רגע לבדוק מה מצבו. כשהוא שחום ופריך בחלק שנוגע ברשת הגריל הוא נפרד ממנה בקלות, ומוכן להפיכה לשם השחמה בצידו השני. 

     (צילום: מיכל וקסמן)
    (צילום: מיכל וקסמן)
     

 

 

לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"

 

לכל הטורים של מיכל וקסמן

 

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מיכל וקסמן
בנוסח בדואי. עוף צלוי על הגריל
צילום: מיכל וקסמן
מומלצים