שתף קטע נבחר

"אני נלחם בהתמכרות כל יום מחדש"

איציק מונסנגו נקי מסמים כבר שנה וחצי. הוא מספר על ילדות קשה ומשפחה שלא תמכה בו אלא רק האשימה, פרט לאדם אחד - אמא שלו. היום הוא אומר שמשפחה שמתמודדת עם מכור בתוכה, צריכה לאפשר לו ליפול לתחתית כדי שיבקש עזרה. "אי אפשר לעזור למישהו עד שהוא רוצה בזה באמת". פרק בסדרה "יד על הלב"

האם המשפחה תורמת או מזיקה לטיפול בהתמכרויות? פרק נוסף על הנזק האדיר בהתמכרות, הוא הזדמנות להעלות לדיון את נושא המשפחה וההשפעה המכרעת שלה, לטובה ולרעה, בכל מיני תסמונות נפשיות.

 

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

 

הראשונה בהן היא ההתמכרות, בה התלות ההדדית בין המכור למשפחתו יכולה להיות מכרעת. עם זאת, קיימות תסמונות נוספות בהן למשפחה ולהתנהלותה השפעה מכרעת- כמו למשל במקרה של הפרעות אכילה.

 

אנסה להתמקד בזיהוי - איך נראית תלות הדדית, גם במקרים של התמכרות, אך לא רק. אני שוב מתנצל מראש על השטחיות, המאמר הבא מנסה למצות נושא רחב, בעצם, אחד מהסבוכים שיש.

 

היכנסו לעמוד הכתבות של יד על הלב  

  

הכתבות הקודמות בסדרה:

  • לעזוב או להישאר? החיים לצד מניה דיפרסיה
  • עילי בוטנר: 'הפסקתי להתבייש - אחי פגוע נפש'

     

    ראשית, באופן עקרוני, כל תלות הדדית בה אין גבולות היא לא טובה. כמובן שאין קשר בלי תלות, אך תלות צריכה להיות מוגבלת בגבולות ברורים, המכבדים את הכוח היכולת והעצמאות של כל אדם בנפרד.

     

    במקרה של התמכרות, מערכת יחסים של תלות שיתופית (codependency) פירושה מערכת יחסים בה אחד סובל מהתמכרות, ובן המשפחה שלו, מסיבותיו הוא, מתעסק ללא הפסקה בטיפול במכור. נניח בן מהמר, וההורים, המנסים להצילו, מנסים לכסות שוב ושוב את החובות, רק כדי שלא ישקע, הכל כדי להציל את המכור תוך כדי התמסרות בלתי פוסקת לטיפול בו.

     

    בוודאי תשאלו - מה רע בעצם? שהרי הם לא יעזבו אותו בלי לעזור לו! אתם צודקים, צריך לעזור לו. אך העזרה האמיתית היא בלהביא אותו למצב בו יעזור לעצמו, יכסה הוא את חובותיו וייקח אחריות על הנפילות שיש לו מידי פעם. כל עוד נתמסר אליו ללא גבולות, נכסה את חובותיו בכל צרה שתופיע, הוא עצמו יתקשה לקחת את האחריות על עצמו, וצפוי להמשיך ליפול.

     

    אני זוכר סיפור על בחורה שהיתה מאושפזת במחלקה להפרעות אכילה. האם, רצתה מאד לעזור לה שכן המשקל שלה היה נמוך, והאם חששה באמת לחייה של הבת. עם זאת הבת התחננה, בלא הפסק, שאמא לא תשאיר אותה לבד במחלקה בלי לעזור לה קצת.

     

    כך, האם מצאה את עצמה מגניבה משלשלים למחלקה, תחת אפם של המטפלים ("אבל רק קצת. מה יכולתי לעשות, לא יכולתי לראות אותה בוכה"). הדבר נעשה –באופן מדהים- יחד עם רצונה הכנה שהבת תחלים ותעלה במשקל. גם במקרה זה, הרצון לעזור ולהציל את בן המשפחה מנקודת השפל שלו, עשוי לפעמים לפגוע.

     

    מתי תדעו שעברתם את הגבול? מתי תדעו שמה שאתם עושים מחבל ולא עוזר? נתמקד בכמה נקודות מפתח.

      

    1. ריגול

    אם אתה מרגל אחרי בן המשפחה- נורה אדומה. למה שתרגלו אחרי בני הזוג או הילדים? אם אתם לא מאמינים להם. נושא חוסר האמון מצד אחד, וחוסר היכולת לשחרר ולתת לבן הזוג או לבן המשפחה את האחריות על עצמו הם מאפיינים של תלות שיתופית.

      

    2. מריבות תכופות

    פעמים רבות, הניסיונות לעזור או לרגל אחרי בן המשפחה, רק פוגעים בקשר ויוצרים חיכוכים, לפעמים כבדים. כך הבן מאיים במשהו נורא עם לא נעזור לו פעם אחרונה להמר או אם נגיד לו שהוא צריך לעזוב את הבית (בגיל 30).

      

    3. הימנעות

     פעמים רבות, בן המשפחה המקיים תלות הדדית מנסה להמנע מויכוחים ומקונפליקטים כדי לא לעורר התפרצויות זעם בהם חש מותקף או חסר אונים. כך בני משפחה, בהדרגה, מפסיקים לשים גבולות.

      

    4. שקרים

    לפעמים בני משפחה מוצאים את עצמם משקרים או מרמים עבור בן המשפחה, כדי שהוא לא יפגע, למרות שלא התכוונו לשקר או לעשות מניפולציות. הם לא היו עושים את זה בשביל עצמם, אבל ישקרו בשביל בן המשפחה הסובל. זו גם נורת אזהרה משמעותית- שקר ומניפולציה מחביאים את האמת מתחת לשטיח ולא מאפשרים לה לצאת החוצה ולקדם טיפול.

      

    5. בושה

    פעמים רבות אנשים מתביישים לספר על בן משפחתם שנמצא במצב לא טוב. הבושה משאירה את המצב שלו "בסוד" מפני כולם, גם מכיוון שהוא מבקש. הסוד לא מקדם יציאה ממעגל הסבל, ופעמים רבות רק מעמיק את הבור בו נמצאים.

      

    6. אחריות

    האם מצאתם את עצמכם בו בן המשפחה היקר הפך עול מכיוון שהוא מתקשה לעזור לעצמו? גם כאן, כנראה שהאחריות למצבו של אותו אדם עדיין לא עברה אליו. אין ספק שבן משפחה סובל הינו "עול" מסוים, אך בן משפחה סובל שלוקח אחריות על מצבו הוא בעיקר עול רגשי ולא תפקודי, כלכלי או חברתי- כלומר נרגיש צער אך לא נאלץ לשקר, לכסות חובות, לחפש לו עבודה ועוד.

      

    "המכורים" לבני המשפחה עם בעיות נפשיות משקיעים מאמצים בניסיונות ההצלה מתוך אמונה כי הריפוי תלוי בהם, ושיש להם את הכוח האמיתי להוציא אותו מזה. עם זאת, בפרספקטיבה של זמן, במצב כזה, אין סיכוי שהוא לא יפול שוב ולכן הם חווים תסכול, עצב ותחושת אשמה על ששוב לא הצליחו. פעמים רבות, כאשר מגיעים אלינו מקרים בהם בני המשפחה מחבלים בהתקדמות, אנו דורשים שגם שבני המשפחה יהיו בטיפול, אחרת זה פשוט לא עובד.

     

    לפעמים, בני משפחה של מכורים מגיעים לפניהם ולומדים לשנות את התנהגותם כך שבסופו של דבר הסובל מגיע מיוזמתו. היגש כזה אמנם חשוב, אבל הוא תחילת דרכו של הסובל לשיפור.

     

    אם קראתם וגיליתם שאתם במעגל כזה - בואו להדרכת הורים או ליעוץ.

     

    כל המשתתפים בסדרה אינם מטופלים של ד"ר אילן טל. רובם קשורים לעמותת אנוש, אשר בחרו לדבר במטרה לטפל בסטיגמה שיש למטופלי הנפש בישראל, כחלק מפרויקט "יד על הלב". קראו עוד על פעילות העמותה באתר הפרויקט "יד על הלב " ובאתר אנוש.

     





  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אבי חי, אורי דוידוביץ' ואסי כהן
    מנסה להישאר נקי בכל יום. איציק מונסונגו
    צילום: אבי חי, אורי דוידוביץ' ואסי כהן
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים