שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    "אל תתנו לדרוזים להרגיש פראיירים שלכם"

    עדי עדואן הוא הבמאי העלילתי הדרוזי הראשון, אך יציאת סרטו "ערבאני" גוררת חשדנות כלפיו מצד בני העדה החוששים מחשיפה וביקורת. בראיון הוא מספר על הצורך בדיון פנימי בקהילה, וטוען לקיפוח מצד החברה הישראלית: "אתם מדברים על ברית דמים עם הדרוזים, אבל מה עם ברית חיים?"

    "ערבאני" הוא סרט קולנוע יוצא דופן בנוף הישראלי. הסיבה העיקרית לכך הוא שמדובר בסרט הקולנוע העלילתי הראשון באורך מלא של יוצר דרוזי, שדן במתרחש בתוך תוכי העדה הדרוזית עצמה - קהילה שלא מרבה להיחשף בציבור. והנה, הסרט יוצא מחר (ה') לאקרנים - כמעט שנה אחרי שפתח את פסטיבל קולנוע דרום, בהקרנת בכורה מרגשת. "זה קרה יום אחרי יום ההולדת שלי, וזה היה מדהים" הוא מספר בראיון ל-ynet, "שם אמרתי לעצמי שהחלום שלי לעשות סרטים התגשם".

     

    הוריו של עדואן בפתיחת פסטיבל קולנוע דרום. מרגש (צילום: דורון גרינוולג) (צילום: דורון גרינוולג)
    הוריו של עדואן בפתיחת פסטיבל קולנוע דרום. מרגש(צילום: דורון גרינוולג)
     

     

    עדואן בן ה-35, נשוי ואב לשתיים, נולד ומתגורר עד היום בדליית אל כרמל, ומחלק את זמנו בין הכפר לבין תל אביב. הוא צבר ניסיון כקולנוען כשיצר סרטי תעודה רבים בין היתר בהפקת ערוץ אלג'זירה, בהפקת הטלוויזיה הבריטית ועבור הטלוויזיה הפלסטינית, אך "עראבני" הוא סרטו הראשון העלילתי באורך מלא. עוד לפניו הוא כבר הספיק לעסוק בנושא אחר שנחשב כטאבו, במחזה "לא בא לי" שעסק בהומואים ולסביות במגזר הערבי. המחזה זכה בציון לשבח בפסטיבל מסרחיד ב-2011.

     

    "ערבאני" (שמשמעותו שילוב של המילים "ערבית" ו"עברית") מחזיר את יוסף (איאד שיתי) לכפר הדרוזי אותו עזב כשהתחתן עם אישה יהודיה. עכשיו כשהוא פרוד ממנה, הוא חוזר לבית אמו (זוהיירה סבאג) מלווה בשני ילדיו המתבגרים, אלי (תום קרליך) וסמדר (דניאלה נידם) שמפתחת קשר עם אחד מהנערים המקומיים (שאדי מרעי מ"בית לחם"). כיתוב שמופיע בתחילת הסרט מבהיר למי שלא מכיר את העדה, שאין אפשרות של המרת דת לדרוזי, ורק מי שגם אביו וגם אימו דרוזים - ייחשב לכזה.  

     

    הטריילר של "ערבאני"

    הטריילר של "ערבאני"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    המתח בין יוסף החילוני וילדיו דוברי העברית שאינם נחשבים לדרוזים, לבין הכפר על המסורת ואנשי הדת שבו, ניכר ונבנה לאורך כל הסרט. ואם זה לא מספיק, צפים ועולים רגשותיו כלפי בת הכפר יוסרא (לוסי אהריש), שהיום נשואה לחבר שלו. כיוצר הסרט, נראה שעדואן לא מבקש לקחת צד לטובת המסורת או לטובת האדם החילוני, אלא לתת תמונת מצב שמגיעה מתוך העדה הדרוזית. לספר סיפור בדיוני על מציאות קיימת של מגזר שעד עכשיו לא נשמע בקולנוע הישראלי, לא בקולו שלו בכל אופן.

     

    "הרבה אנשים בארץ מכירים דרוזים רק ממג"ב ומהאוכל, וזה מאוד מצער. בסרט יש חשיפה נוספת, מי הם הדרוזים? למרות שזו לא המטרה היחידה שלו" הוא מספר, "לצערי אנחנו מצטיירים בתקשורת הישראלית באופן מאוד שלילי, נתפסים כברברים וכמי שבונים באופן לא חוקי. רק לפני כמה ימים שמעתי עיתונאית בכירה שאמרה שאנחנו בסך הכול שכירי חרב שאף אחד לא רוצה אותם ולכן הם מתגייסים לצה"ל.

     

    "זה לא נכון - יש לנו מלומדים ותרבות משלנו. לצערי יש לנו בעיה רצינית בזהות שנמשכת מאז קום המדינה, אבל זה לא אומר שאין גם דברים טובים. צריך לשנות את הדעה הקדומה והתדמית של העדה הסגורה הזו".

     

    הצורך בדיון פנימי של חילוניות מול מסורתיות. "ערבאני" (צילום: זיו ברקוביץ') (צילום: זיו ברקוביץ')
    הצורך בדיון פנימי של חילוניות מול מסורתיות. "ערבאני"(צילום: זיו ברקוביץ')
     

    בנוסף לאופן שבו הסרט יכול לשפוך אור כלפי חוץ, "ערבאני" נוצר גם במטרה לעודד דיון פנים-דרוזי. "צריך לפתח דיאלוג", מסביר עדואן, "יש פער גדול בין אנשי הדת לחילוניים: מצד אחד, בניגוד לדתות אחרות, אצל הדרוזים האב יכול להיות איש דת, בניו יכולים להיות חילוניים וכולם יחיו באותו בית בשלום. מצד שני, בגלל אופי הדת, שהיא מאוד סודית, יש קושי לתקשר. אני חילוני, אבל אני מאוד מעריך ומכבד את המסורת שלנו. דווקא כדי שהחברה הדרוזית תשתמר וגם תתקדם עם הזמן, אנחנו חייבים לדבר בתוך עצמנו כחברה".

     

    המקרה שמתואר בסרט הוא בדיוני, אך עדואן מספר שזוגות מעורבים של דרוזים ויהודים פנו אליו לאחר הצפייה בו. "הם יודעים שהם לא יוכלו לחיות בכפר דרוזי. זה לא כמו בתל אביב, כשאת חיה עם עצמך ולאף אחד לא אכפת למעט המשפחה האישית שלך. זו חברה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. מבחינה חברתית לזוג מעורב יהיה קשה מאוד".

     

    איאד שיתי ותום קרליך ב"ערבאני" (צילום: זיו ברקוביץ') (צילום: זיו ברקוביץ')
    איאד שיתי ותום קרליך ב"ערבאני"(צילום: זיו ברקוביץ')

     

    אך הקושי לדבריו לא נמצא רק אצל זוגות מעורבים מול המגזר, אלא אצל כלל הדרוזים וההגדרה העצמית שלהם בתוך ישראל מול האוכלוסיות האחרות. "הדרוזים היום נמצאים באמצע, לא מרגישים שייכים לא לפה ולא לפה. מהצד הערבי הפלסטיני חברתית וגם דתית - אנחנו ישראלים שהולכים לצבא. ומהצד השני, הישראלים היהודים רואים אותנו כדרוזים. ואחרי השחרור מהצבא התיוג של ערבי תמיד יהיה. גם לנו יש אשמה בכך, אבל זו המציאות".

     

    איך ניתן לשנות את המצב הקיים לדעתך?

     

    "השינוי יצטרך לבוא קודם כל מבפנים, ורק אז מבחוץ. יש הרבה מה לשנות גם שם: הרוב המוחץ של הדרוזים מחשיבים את עצמם כדרוזים ישראלים, וזה טוב ויפה, אבל השאלה היא האם הישראלים היהודים רואים אותנו כישראלים. כשחבר יהודי מדבר על החברים הישראלים שלו אני תוהה אם גם אני נחשב בעיניו ככזה. צריך כאן טיפול שורש. 66 שנה אנחנו חיים במדינת ישראל והמצב שלנו עדיין מאוד עגום.

     

    עדי עדואן. רוצה להרגיש שייך ()
    עדי עדואן. רוצה להרגיש שייך
     

    "זה בא לידי ביטוי גם בסרט, יש בו הרבה שקט. למי שלא מכיר את התרבות, השקט יכול להיתפס רק כהחלטה אמנותית, אבל אצלנו לא מדברים הרבה. גם כשצריך, נוטים לשמור על זכות השתיקה. גם מבחינה פוליטית, שותקים, וגם מבחינה חברתית. כשמגיע רגע האמת, גם כשצריך לפתוח דיון ציבורי חברתי מקומי - זה לא קורה, ואת זה היה לי חשוב להדגיש יותר מכל בסרט, עד כמה אנחנו שותקים".

     

    מה דעתך על נושא הגיוס לצה"ל בקהילה הדרוזית?

     

    "אין לי בעיה עקרונית עם הצבא, גם אני התגייסתי ושירתתי, אבל זה לא אומר שאני צריך לגלות כשאשתחרר שבזבזתי שלוש שנים - וזו ההרגשה הרווחת אצל הרבה צעירים דרוזים.
    הם היו מורעלים ומלאי מוטיבציה, יש אצלנו אחוז גיוס מאוד גבוה. אבל המצב הקיים צריך להשתנות מבחינת זכויות. הולכים לשפוט אנשי דת דרוזים כי הם הלכו לבקר בסוריה במקומות קדושים לדרוזים. זאת למרות שהם האנשים הכי נאמנים במדינה. זה יעשה הרבה בלגן. למה איש דת מוסלמי יכול ללכת למכה להתפלל, ודרוזי דתי לא יכול ללכת לקברי קדושים?".

     

    בנוסף הוא מעלה את היעדר תכנון הבניה בכפרים הדרוזים, שגורם להקהילה להיראות סוררת. "אל תתנו לנו להרגיש פרייארים כמו שהמדינה גורמת לנו להרגיש עכשיו. דרוזי שהוא קצין בצבא עדיין יכול לא לעבור סלקציה במועדון. אנחנו מיעוט, אבל רק שומעים דיבורים על כמה אנחנו נאמנים, מדברים על ברית דמים, מה עם ברית חיים? חוץ מדיבורים אין לנו כלום. תנו לנו הרגשה שאנחנו שייכים".

     

    שקט! מצלמים. עדי עדואן על הסט בעין אל אסד ()
    שקט! מצלמים. עדי עדואן על הסט בעין אל אסד
     

    הסרט צולם בעין אל אסד, הכפר הדרוזי הקטן ביותר בישראל (כאלף תושבים) הממוקם בנוף הררי סמוך לצפת. "האווירה על הסט היתה מדהימה ושיתפו איתנו פעולה. אמנם בהתחלה קיבלו אותנו בחשדנות והיו כמה התנגדויות, אבל בהיותי דרוזי היה לי קל יותר לדבר עם האנשים בסביבה. היו גם כאלה שתמכו ועזרו. אחד הדברים היפים בעדה זו הכנסת האורחים. כשאתה אורח, עושים הכול בשביל לארח אותך, למרות התהייה על אופי הסרט ועצם העשייה שלו".

     

    האם קיבלת תגובות מהקהילה הדרוזית על הסרט?

     

    "כשהוא ייצא לקולנוע יהיו כאלו שיקבלו אותו, אני בטוח, ויהיו גם כאלו שמבלי לראות אותו עלולים לתייג אותו. אני מקווה שבכל זאת יבואו לראות אותו - גם מי שלא מכיר, וגם מהאוכלוסיה הדרוזית. שיבואו לראות בלי לקטלג ובלי לשפוט מראש כפי שלצערי כבר קורה. כבר ראיתי שכתבו כל מיני דברים בפייסבוק. שפטו את הסרט בלי לראות את כולו, ועוד ישפטו אותו. רוצים לגונן על העדה בלי להתחשב בכך שגם לי יש אינטרס לשמור עליה, אבל יש דברים שחייבים לדבר עליהם. אני לא בא להרוס או להגיד שאנחנו פרימיטיביים, כואב לי שככה חלק מהאנשים רואים אותנו.

     

    עדה סגורה. נשים מסורתיות ב"ערבאני" (צילום: זיו ברקוביץ') (צילום: זיו ברקוביץ')
    עדה סגורה. נשים מסורתיות ב"ערבאני"(צילום: זיו ברקוביץ')
      

    "אולי הסרט יפתח אפיק חדש. לקח לנו 66 שנים לעשות סרט דרוזי עלילתי ראשון בארץ. אולי עכשיו זו תהיה התחלה לא רק בשבילי, אלא בשביל עוד אנשים מוכשרים וטובים שלא יפחדו לדבר. בואו נעשה סרטים על מה שיש לנו בפנים, חברתית ולא רק להתעסק כל הזמן כלפי חוץ או על כיבוש. יש סרטים שלא עוסקים בפוליטיקה, אלא בחברה ובבן אדם כבן אדם. אלו נושאים שצריך לדבר עליהם כדי שנוכל להשתנות מהשורש, ואז אחר כך אולי נוכל לעשות סרט אקשן דרוזי, או קומדיה רומנטית דרוזית. הגיע הזמן".

     

    התעסקת בעוד נושאים שנחשבים לטאבו במחזה "לא בא לי" שעוסק בקהילה ההומולוסבית במגזר הערבי. האם אתה במודע בוחר נושאים שפחות דנים בהם?

     

    "בדיעבד זה לגמרי בכוונה. לפעמים אני עושה דברים בלי מודעות מה יהיו ההשלכות. רק אחרי שסיימתי את המחזה שאלתי את עצמי למה עשיתי את זה? כי זה דבר שלא מדברים עליו, והוא קיים. אני רוצה להתעסק בדברים שהם טאבו בחברה, לא כדי לחשוף אותם באופן שלילי, אלא בשביל שנוכל לפתוח אותם לדיון ולהיות יותר מציאותיים לגביהם".

     

    תרבות שקטה. "ערבאני" (צילום: זיו ברקוביץ') (צילום: זיו ברקוביץ')
    תרבות שקטה. "ערבאני"(צילום: זיו ברקוביץ')
      

    עדואן משאיר את עצמו עסוק. הוא כבר בשלבי סיום של סרט תיעודי בשם "חוראני" על הדרוזים שהגיעו לישראל ב-1948 כחיילי אויב ונשארו לחיות כאן. הוא גם עובד על פיצ'ר נוסף, תחת השם "ואדי חמאם". הוא מספר: "זה יהיה סרט על ילד בן 11 שחולם לעוף, שהוא בעצם אני. בעבר, כשסיפרתי לאבא שלי שאני רוצה להיות במאי קולנוע ולעשות סרטים, הוא צחק עלי. אמר לי, איזה סרטים תעשה כבר? אבל אני תמיד חלמתי לעוף, וזה יהיה סעיד מהסרט".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים