מצרים בוחרת: "כמו סרט עם סוף ידוע מראש"
ארץ הנילוס שוב הולכת לקלפי, ורוב 54 מיליון בעלי זכות הבחירה צפויים להצביע לגנרל א-סיסי. אבל בשיחות עם ynet מעידים שורה של עיתונאים וצעירים על היעדר תקווה: "זאת הצגה מגוחכת, מחכה לנו הפיכה נוספת"
- עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
סביר להניח שהחזרה הגנרלית שהתקיימה בשבוע שעבר, וכללה את הצבעתם של האזרחים המתגוררים מחוץ למצרים, מהווה פרומו לתוצאות האמת: 296,628 מהמצביעים בחו"ל אמרו כן לא-סיסי לעומת 17,207 בלבד שהצביעו לסבאחי. במילים אחרות, ניצחון מוחץ צפוי לגנרל עם 94.5 אחוזים. כך או אחרת, משיחות שקיים ynet עם עיתונאים מצריים ואזרחים צעירים עולה ששככה לחלוטין ההתלהבות שאפיינה את הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו ב-2012 ושִלהבו עשרות מיליונים. האופציות לבחירה הצטמצמו, הרחובות שקטים יותר והתקווה לשינוי אמיתי גוועה. רבים מהם אפילו מצהירים בפה מלא: מדובר במשחק מכור ואין לנו כל כוונה להצביע.
מערכת בחירות בטלוויזיה
עיתונאי שבחר לא להיחשף בשמו מסביר בשיחה עם ynet שלא-סיסי לא מצפה תחרות אמיתית, ובכל מקרה רבים בעם מרגישים שההצבעה עבורו היא בחירה בין רע לרע יותר. "אין לו משהו פרט לאהבת הציבור", ממשיך העיתונאי. "הראייה שהוא מציג היא לא אישית שלו. הוא מייצג ראייה מוסדית, והוא בסך הכול עומד בראש המערכת".
בבחירות הקודמות הוא הצביע למורסי כי האמין ש"האחים המוסלמים" לא יגזלו את משאבי המדינה ולא יסחרו בפרנסה של העם. ולמה הוא מצפה מהעתיד תחת א-סיסי? "אני חושב שהמצב יתייצב באופן מסוים אחרי הבחירות, כי השמירה על משאבי המדינה - כגון תעלת סואץ - זה הנושא החשוב מבחינתו".
הוא מדגיש שמהראיונות של א-סיסי במהלך קמפיין הבחירות עולה שהוא עדיין לא מוכן לגמרי לתפקיד הנשיא, אבל יש לו לגיטימיות עממית: "מה שמוזר הוא שא-סיסי לא הציג שום מצע בחירות. כאילו הוא לא רוצה להתחייב על משהו. אבל ליריב שלו, סבאחי, אין שום קרקע יציבה להישען עליה, חוץ מתמיכה קטנה של צעירים מהפכניים וזרמים ליברליים שמחפשים פרסום. סבאחי הוא לא יותר משחקן".
איך התנהלה מערכת הבחירות הזאת בהשוואה לבחירות ב-2012?
"היא חלשה. ב-2012 השתתפו כל הזרמים הפוליטיים, אבל עכשיו, כשהאחים המוסלמים לא בזירה, הכול נראה אחרת. חוץ מכמה שלטי חוצות וסימפוזיונים בכיכרות, מערכת בחירות הנוכחית בנויה בעיקר על ראיונות טלוויזיוניים".
הציגו בקמפיין עמדה חדשה בנוגע לישראל?
"העמדה כלפי ישראל לא תשתנה. הסכם השלום יישאר על כנו אבל לא תהיה נורמליזציה מלאה והנושא הביטחוני ימשיך לשלוט ביחסים".
מה האתגר העיקרי של הנשיא הבא?
"ללא ספק הנושא הכלכלי, אבל הוא קשור ביסודו לנושא הביטחוני. מיליוני מצרים סבלו קשות בסוף עידן מובארק, ומאז מהפכת ה-25 בינואר הם חולמים על מצרים חזקה שיש בה מקומות עבודה, מפעלים וחקלאות".
הבחירות כסרט עם סוף ידוע מראש
היבה חמדי אבו סייף (27), תושבת העיר גיזה שלקחה חלק פעיל בהסברה של "מהפכת ה-30 ביוני", מספרת בשיחה עם ynet שבמצרים יש דווקא עניין ומעורבות בשכבות רבות בעם, אך היא מזהה הרבה קווי דמיון - ולא לטובה - בין הקמפיין הנוכחי לבין הבחירות ב-2012. "אני לא מתכוונת לנצל את הקול שלי. לא אבחר במישהו מהמועמדים כי הם לא מוצאים חן בעיניי", היא מסבירה.
"מדוע? בראש ובראשונה כי אני לא אוהבת סרטים משעממים, כאלה שאני יודעת את הסוף שלהם מהסצנה הראשונה. כאן אני פשוט יודעת מי הולך לנצח. בנוסף אני לא אוהבת להשתתף במחזה ללא עלילה. אמרתי בתחילת המהפכה שאני רוצה דם חדש, כלומר הזדמנות חדשה ומנטליות חדשה, אבל עדיין לא מצאתי כזאת".
בכך מוצאת אבו סייף דמיון מאכזב לבחירות 2012, שבהן היא נאלצה להחליט אם להצביע לאחמד שפיק - משרידי משטר מובארק השנוא - לבין מועמד האחים המוסלמים מורסי. "באותו זמן לא היה לנו מנוס מלהצביע לאחים המוסלמים", היא אומרת. "אמרנו 'ניתן להם צ'אנס ונראה'".
בקרוב: ההפיכה הבאה
ההחלטה של אבו סייף לא להצביע אינה חריגה בקרב בני גילה. מוחמד עבד אל-חלאם (26), בעל תואר בהנדסה שמתגורר במחוז סוהאג בדרום המדינה, אומר גם הוא בשיחה שהוא מחרים את הבחירות. "ההליך הזה מתסכל אותי", הוא אומר. "זאת הצגה מגוחכת שכולם יודעים את התוצאות שלה. האזרח המצרי הפשוט מתעניין רק בשיפור תנאי המחיה שלו, שהולכים ומידרדרים מדי יום".
לפני הבחירות הקודמות רבים במצרים נשמעו אחרת.
"ב-2012 הצבעתי למועמד האיסלאמיסט המתון, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח. אבל אז היו הרבה מועמדים. הייתה אווירה של תחרות ובנוסף היה טוהר כפיים. שכבות העם המצרי נטלו בהן חלק. בבחירות הנוכחיות האפשרויות מוגבלות מאוד ויש שני מועמדים שלא מבטאים את רוב העם המצרי".
"המצב יתייצב רק אם יהיה פיוס אמיתי בין הגורמים שנאבקים על השלטון ורק אם הגנרלים של הצבא יתרחקו לגמרי מהשלטון".
איש תקשורת מצרי נוסף מצטרף לדברים שאמרו הצעירים בשיחות עם ynet. גם הוא מרגיש שאין לו סיבה אמיתית לגשת לקלפי: "א-סיסי ייבחר בזכות התעמולה של כלי התקשורת שעשו ממנו גיבור-על. אזרח צריך להצביע כל ארבע שנים. אני כבר הצבעתי לפני שנתיים, אז לשם מה עוד פעם?"
הוא טוען שהעם המצרי מחולק לשלושה מחנות: "הראשון כולל את רוב האזרחים, המשולהבים על ידי התקשורת ומשוכנעים שא-סיסי, היורש של משטר מובארק, יוביל את המדינה לשלב החדש. החלק השני מורכב מפעילים חברתיים שרואים את מהפכת 25 בינואר מתמוססת מול עיניהם. החלק השלישי הוא תומכי האחים המוסלמים".
אתה לא נשמע אופטימי.
"דרושות חמש-שבע שנים לפחות כדי שהמצב ישתפר. אבל אני חושב שמחכה לנו עוד מהפכה או הפיכה צבאית. לדעתי הכלכלה גוססת".
לפנייה לכתב/ת 
