שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך יישמע דני סנדרסון במזרחית?
    בפסטיבל "מדיטרנה" באשדוד יופיע דני סנדרסון על במה אחת עם התזמורת האנדלוסית, אשר תעניק לשיריו עיבודים ים תיכוניים. "למוזיקה הערבית ולרוקנ'רול יש הרבה במשותף", הוא אומר בראיון ל-ynet לקראת ההופעה

    לפני שמדברים עם דני סנדרסון על הפרויקטים העכשוויים שלו, קשה שלא לשאול אותו על הנחיתה חזרה לקרקע המציאות אחרי הקיץ שעבר, בו היה חלק מהאיחוד ההיסטורי (וככל הנראה האחרון) של להקתו "כוורת". הייתם מצפים שסנדרסון, שהיה אמון על ההפקה המוזיקלית של האיחוד ועל שלל שלוחותיו - ביניהם אלבום האוסף שיצא, ירגיש את הדאון שאחרי ההיי האדיר, אך מתברר שלא כך הדבר.  

     

    "קודם כל נורא שמחתי שזה נגמר", הוא מודה בפנינו בראיון לקראת הופעתו מחר (ד') עם התזמורת האנדלוסית בפסטיבל "מדיטרנה" באשדוד. "אפילו להיפך, זה היה דבר שגם היה בו הרבה לחץ, מוזיקלית ומסחרית כאחד. אם זה יצליח, לא יצליח וכו'. הייתי גם עמוק בהפקה שם וזה ניטרל אותי מלעשות דברים אחרים. ההפקה המוזיקלית של כל האירוע, גם על הבמה וגם מחוץ לה, היא הרבה עבודה. אישית, נורא שמחתי שזה היה ונורא שמחתי שזה נגמר".

     

    איך חוזרים לשגרה וליצירה אחרי דבר כזה?

     

    "קודם כל באושר רב, מכיוון שהיה לא מעט לחץ ועבודה וכמובן הרצון לא לאכזב באותה מידה. אז זה נגמר על הצד הכי טוב שיכולנו לדמיין, הרגשתי הקלה ושמחה, וזה נתן לי רוח גבית להמשיך ולהוציא. הוצאתי שני שירים לרדיו עכשיו, אני כבר עובד על אלבום חדש וכן הלאה. זה הפרה אותי יותר מכל דבר אחר".

     

    טוב שהיה וטוב שנגמר. האיחוד האחרון של כוורת

     

    אותה רוח גבית עומדת גם מאחורי הפרויקט הנוכחי של סנדרסון, שיפגיש אותו ואת להקתו עם התזמורת האנדלוסית אשדוד, לביצועים אוריינטלים לכמה מלהיטיו הגדולים לאורך השנים. עבור סנדרסון, שמזוהה אמנם עם רוקנ'רול וגיטרות, מדובר במהלך טבעי, מתבקש כמעט, שכן השילוב בין רוק ומוזיקה מזרחית הוא לא דבר זר עבור מי שכתב והלחין שירים כמו "מה הדאווין" כבר בשנות השמונים. מה שהפך בשנים האחרונות לטרנד פופולרי במוזיקת הרוק בזכות אמנים כמו ברי סחרוף, כנסיית השכל או אורי בראונר כינרות, מקבל כעת טיפול מאחד מחלוצי התחום בארץ, ששמח להעניק לשיריו את הטיפול האוריינטלי שכה התאים להם.

     

     איך נוצר החיבור שלך עם התזמורת האנדלוסית?

     

    "בעצם יש לי את הרומן הארוך הזה עם מוזיקה ים תיכונית-מזרחית-ערבית כבר שנים, זה התחיל בשנות השישים. בצעירותי הייתי באופן מוזר שומע גלי צה"ל, מסובב קצת ימינה לתחנה הבאה וזה תמיד היה 'קול רמאללה' או משהו כזה - אז יצא שהאזנתי לתחנות ערביות בילדותי. זה בא לידי ביטוי ב-1971, עוד לפני כוורת, בשיתוף פעולה עם תזמורת רשות השידור של זוזו מוסא. כתבתי למענם את הקטע המיוחד 'התמנון האיטר'. לאורך השנים גם היה לי קשר מאוד הדוק עם נגן קאנון בשם אברהם סלמאן שניגן בכל מני דברים שעשיתי, כולל 'מה הדאווין' כמובן. אז זה היה רק טבעי שאסגור את המעגל הזה".

     

     

    היום החיבור בין מוזיקה אוריינטלית ורוק כבר פופולרי, אבל אתה היית קודם.

     

    "למעשה, כמעט בכל אלבום שלי היה הומאז' מהסוג הזה. ב'לא נודע' יש את הקטע האינסטרומנטלי 'שובו של התמנון'. גם באלבום 'תולדות המים' עם יהודית רביץ ושלום חנוך אנחנו עושים את הקטע האינסטרומנטלי 'תולדות המים' - וגם אותו נבצע בהופעה".

     

    כלומר, לא נחתת מעולם אחד לאחר.

     

    "אני חייב להגיד שזה היה חיבור מאוד לא מאולץ, ואנחנו מרגישים שאנחנו מתאימים להם כמו כפפה ליד וההיפך כמובן - הוא מתאים לנו באותה המידה. זה מוזר, אבל אפילו בשירים כמו 'נתתי לה חיי' יש מוטיבים, פראזות וסולמות שמאוד תואמים את הסולמות שמנגנים האנדלוסית. לנו זה תענוג צרוף".

     

    מצאת איזשהן נקודות השקה בין הרוקנ'רול שלך לבין המוזיקה הערבית?

     

    "קודם כל במוזיקה הערבית הקלאסית יש זמרים כמו פאריד אל אטראש, ששר פראזה והתזמורת עונה לו. אז זה לא רחוק מהבלוזיסט ששר איזו פראזה ועונה לעצמו עם הגיטרה. שלא נדבר על זה שגם שם הנושאים הם תמיד כואבים, הבלוז הוא תמיד על איזו אהבה נכזבת, והרבה פעמים זה כך גם במוזיקה הערבית. כשכולם מנגנים את אותה הפראזה ביחד, זה גם משהו שקיים במוזיקה הערבית וברוקנ'רול. עוד דבר אחד - לפחות מבחינת תזמורת רשות השידור של אז - החבר'ה שם לא קראו תווים, הם ניגנו כמו להקת רוק - באת ולמדת את זה בעל פה. יש הרבה קווים משותפים, למרות שהם נשמעים רחוקים".

     

    "שובו של התמנון". גם זה יהיה שם

     

    יש משהו שהטיפול החדש בשירים גילה לך עליהם? צד אחר שלא הכרת?

     

    "אני חושב שזה משהו שידעתי אותו בלבי אך הופתעתי לא פחות שזה עבר מהלב לצד המעשי. אל תשכח שמדובר בשלושים נגנים. אתה מעובה בליינים מסוימים, זה מאוד מרגש, אין לי מילה אחרת. אנחנו נורא נהנים וזו תזמורת מצוינת - קיבוץ גלויות מטורף ומרתק. יש לך שם טורקים, רוסים, מרוקאים, גרוזינים. השעטנז הזה שיש בחלק מהשירים שאנחנו עושים נמצא גם

     בתזמורת עצמה. יש שם חבר'ה שבאים מרקע קלאסי בכלל.

     

    "אנחנו פותחים סולואים ונותנים לתזמורת עצמה ביטוי, ויש בה לא מעט נגנים וירטואוזים. למשל בחור בשם ארמונד שהוא עודיסט, נגן עוד - לוקח סולו יחסית מתפתל ומרתק. התברכנו גם במנצח שמוליק אלבז, שהוא לא רק מנצח אל גם נגן מנדולינה אחושילינג, מה שנקרא. הוא פשוט נגן מטריף, וגם הוא לוקח סולואים. התזמורת עצמה לא מתפקדת רק כתזמורת, אנחנו מנסים גם לשאוב מהכשרונות שיש שם ולתת להם ביטוי. אז בעצם אפשר להגיד שזו קופרודוקציה מכל הבחינות".

     

    זה משהו שיוביל אולי לאלבום משותף, או למופע שלם?

     

    "לא הייתי פוסל את זה. תראה, המופע כמו שהוא עכשיו הוא די מקיף - כלומר, חולש על לא מעט חומרים. יש לך דברים כמו 'הכיסא נמוך מדי' או 'שיר רועים', המון שירים שהנטייה הטבעית שלהם היא ים תיכונית. אז אין לנו בעיה בכלל, תיאורטית יש פה מספיק חומר לאלבום. אבל אתה יודע, בינתיים זה סתם לדבר. בוא לא נקדים את העוד לפני המגבר".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: דרור כץ
    דני סנדרסון. רוקנ'רול בניחוח מזרחי
    צילום: דרור כץ
    לאתר ההטבות
    מומלצים