שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הכחול הגדול: קרפאטוס
    טברנות סוערות עם אוכל מצוין, אנשים שמחים ואדיבים, שקט ושלווה בשפע וכל זה בטיסה ישירה, כשיש מסביב רק 120 ישראלים בכל זמן נתון. אלכסנדרה לוקש הגיעה אל האי היפהפה קרפאטוס וחזרה שזופה מהמקום הכי כחול בים האגאי
    (צלם: עמוס פרידלין)    ( )

    (צלם: עמוס פרידלין)    ( )

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    (צילום ועריכה: עמוס פרידלין)
     

    האי קרפאטוס ממוקם בין רודוס לכרתים ושוכן בלב הים הקרפאטי. בשל מיקומו המבודד והשנים הרבות בהן חיו בני המקום בבדידות, נשתמרו בו מנהגים מסורתיים כבעבר ונדמה כי במקומות מסויימים, בעיקר אלו ההרריים, הזמן כאילו עצר מלכת.  

     

    עוד טיולים בערוץ התיירות:

     

    כיום, חיים באי כ-6,500 תושבים המתפרנסים בעיקר מתיירות. עם זאת, גם בשיאה של העונה האי אינו צפוף בדומה לאיים אחרים כמו רודוס וכרתים, ויכול לשמש אלטרנטיבה לאלו המחפשים חופשה רגועה עם אווירה ים תיכונית: מעט תיירים, נוף פראי, כפרים קטנים, ים בגווני טורקיז וטברנות מקומיות. ומה בנוגע לתיירים הישראלים? גם בהם לא תתקלו פעמים רבות במהלך החופשה - בכל רגע נתון יכולים לשהות באי 120 ישראלים ולא יותר, מאחר והמטוס הישיר לאי מכיל 120 מקומות בלבד ופועל רק פעמיים בשבוע.

     

    עיר הבירה ועיר הנמל המרכזית היא פיגאדיה, ששוכנת במפרץ מוקף הרים, כשלחופיו כמה בתי מלון מסבירי פנים. וזאת נקודה שראוי לציינה - בניגוד לנימוס אירופאי, נותני השירות בקארפטוס(כמו גם תושביו) עדיין לא נכוו או מאסו בתיירים, ובדרך כלל רוצים באמת ובתמים שתצאו עם תחושה טובה וחמימה.

     

    מלבד תיירות, האי לא מספק מקורות פרנסה למכביר עבור תושבי פיגאדיה ושלל הכפרים המפוזרים לאורך ולרוחב האי. המשבר הכלכלי שפקד את האזור לאחר מלחמת העולם השנייה גרם לגל הגירה מסיבי, בעיקר לצפון אמריקה. כשאלה חזרו, הם הביאו עמם כספים שתרמו לכלכלה המקומית, גם מבלי לפתח משק עצמאי ומוסדות ציבוריים.

     

     (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    (צילום: אלכסנדרה לוקש)

     

    כנראה שהודות לכך קרפאטוס לא ספגה מהלומה רצינית עם בוא המשבר הכלכלי ליוון - הלא אם אין את מי לפטר, אזי שאין ממה לקצץ. ארצות הברית וקנדה גם משלמות את כספי הפנסיה של רבים מתושבי האי, כך שהם יכולים להרשות לעצמם ליהנות ממנעמי האי, בלי דאגות מיותרות. החיים ללא טרדות מקרינים על היחס לתיירים של מעט יותר מששת אלפים תושבי האי.

     

    באי ישנם מעט מלונות. אלימונדה מארה הוא הנחשב שבהם, מלון 5 כוכבים שהאטרקציה המרכזית בו היא בריכה שכמו מתמזגת לים. כבר בדקות הראשונות לשהותי שם זיהיתי את העניין, רבע שעה אחרי כבר עלתה תמונה ראשונה בפייסבוק. רוב חבריי חשבו שזאת תמונת אילוסטרציה עמוסת אפקטים: בי נשבעתי – לא נגעתי (התמונה מצורפת בפינה לשיפוטכם).

     

     (צילום: אוסף פרטי)
    (צילום: אוסף פרטי)

     

    עוד בחידושי המלון: טלוויזיה בתוך המראה. תצטרכו לאטום את החלונות עם מאסקנטייפ כדי לראות משהו, אבל במילא לא באתם לשם כדי לצפות בחדשות (ובנוסף - זה פיתוח עם פוטנציאל לעוד תמונה מעוררת הדים. הפעם באינסטגרם. אין להיתמם, לייקים הם חלק אינטגרלי בחופשה מודל 2014).

     

    אם אתם מחפשים משהו פשוט יותר, תוכלו להשתכן במלון מדיטרניאן ששוכן גם הוא על חוף ים ומוגדר כ-4 כוכבים. עוד מוצעות באי ארבע דירות מאובזרות לעילא שמאוגדות בקומפלקס, ומהוות אופציה טובה למשפחות. אגב משפחות - זה נכון שאין צוות הווי פיקוד קרפאטוס בבריכה במלונות, אך חופשה כאן מגלמת בתוכה הזדמנות מצוינת לדבר עם הילדים שלכם, לבלות עמם, ולהוכיח להם שחופשה יכולה להיראות אחרת.

     

    אז מה עושים? אחד מימי החופשה תוכלו להקדיש לבלו דיי (Blue Day), שש שעות שיט שלאחריהן גם אתם לא תוכלו להימנע מהקשר ההדוק שבין קרפאטוס לגווני הכחול. הקפטן של היאכטה ישיט אתכם לחופים נבחרים בהם תוכלו לעצור, לטבול ואפילו לצלול עם שנורקלים. אחד מהחופים האלה הואApella , גן עדן לאוהבי חופים מבודדים, שלא יאומן שהצבעים בו, שעד אז ראיתי רק בתמונות, מקבלים חיים.

     

    מקום נוסף בו תעגנו הוא הקירה פנאיה (Kyra Panagia), שהכיפה האדומה בראש הכנסייה בה זורקת צבע אדום בין כחול הים וירוקת ההרים, והופכת את המקום לציורי ומופלא עוד יותר. אחת הפעילויות היותר אתגריות שמתקיימות שם היא טיפוס מצוקים, למי מכם שהבטלה והתאווה לעיניים אינן מספיקות.

     

     (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    (צילום: אלכסנדרה לוקש)

     

    ואם נגענו בכנסיות- מהן יש בקארפטוס בשפע. באחד הימים נסענו לאולימפוס (לעתים נכתב אולימבוס), כפר בצפון האי אליו נסענו ברכב, אך ניתן להגיע אליו גם דרך הים. על אולימפוס אומרים, ולא בכדי, שהזמן בו עצר מלכת. בניגוד לפיגאדיה, שתכתיבי המערב "לכדו" אותה, הכפר שנמצא על רכס הררי ומשקיף לים הוא תצרף של חברה איכרית, תלבושות מסורתיות וכולל בעיקר "מאמות" יווניות. באולימפוס כמעט שאין גברים, אלה שבים רק עם תחילת עונת התיירות כדי לסייע למין היפה.

     

     

     (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    (צילום: אלכסנדרה לוקש)

     

    מי שמופקד על הכלכלה המקומית הן נשים חזקות שאמונות על משקי הבית - סוחבות, מבשלות ואופות בתנור שמשותף לכמה בתים ביחד. כנסייה, לעומת זאת, וכאן אנחנו מתחברים לתחילת הפסקה, יש שם לכל משפחה. עניין של סדר עדיפויות. כמו בכל מקום כזה, גם כאן ישמחו בני המקום שתרכשו מהם כמה סובינירים: צלחות צבעוניות, מטפחות מסורתיות או - המלצת המערכת - תיקים איכותיים שיוצר איש העורות המקומי יאניס. בתל אביב זה יעלה לכם הרבה יותר.

     

    בערבים חפשו את הטברנות. מה שכן - היזהרו. כפי שלא כל מי שכותב שירים הוא משורר, לא כל מקום שכולל נגן בוזוקי ומגיש אוזו הוא טברנה ראויה. לפעמים הוא סתם מלכודת תיירים. חפשו את הטברנות שהתושבים המקומיים פוקדים, אלה שלחופי הים ושבהן אפשר להריח את האותנטיות הלא מרמה שלהן, או להבדיל התייעצו עם המדריכים במקום.

      

    הנמל של פיגאדיה מספק גם הוא מסעדות ואף ברים שהתרגלו לתיירים האירופאים אך עוד לא ידעו מהם שובע. האלכוהול נעים שם לחיך וגם לכיס, ובכלל, המחירים אמנם לא "מצחיקים", אך לא מזכירים את אלה בארץ בדרך כלל. אז תזמינו בקבוק אוזו, תעשו יאמאס, ושיהיה לכם חלום כחול.

     

     (צילום: אלכסנדרה לוקש)
    (צילום: אלכסנדרה לוקש)
     

     

    לסיכון: אם אגדו (דו דו), הכל כלול וזארה הם המדדים לחופשה אידאלית מבחינתכם, שבלעדיהם החצייה את גבולות הארץ אינה שווה מאום - חופשה באי הכחול היא לא בשבילכם. במידה שאתם תרים דווקא אחרי רוגע ומפגש בלתי אמצעי עם מקום יפיפה שעדיין לא התגלה במלואו על ידי תיירי העולם, קרפאטוס, על כפריו שבהם הזמן עצר מלכתם, החופים התכולים והטברנות השמחות בערבים - עשוי להוות אופציה ראויה ומענגת.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים