שכח את סוריה: "הכוח הרך" של אובמה
נשיא ארה"ב לא חידש דבר בנאומו בווסט פוינט: הוא הציג את 4 העקרונות שלו ואמר כי יסייע לתושבי מדינות שנפגעים מטרור, אבל לא פירט איזה סיוע ייתן למורדים באסד. הנאום המתנצל מבליט את הכישלון האמריקני בסוריה
נאומו של ברק אובמה בפני בוגרי האקדמיה הצבאית ווסט פוינט היה מאכזב. הוא לא חידש דבר ביחס למדיניות הביטחון והחוץ של ארה"ב, הוא היה אפולוגטי אבל לא שכנע שמדיניותו כנשיא אכן משיגה את היעדים שקבע לה. זה היה נאום פילוסופי שלא התאים למעמד ואולי זו הסיבה שהתשואות שזכה להן הנשיא היו קלושות יחסית.
עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
מעניין רק לציין שהנשיא זכה לתשואות סוערות רק בשני מקרים, כשאמר שבוגרי מחזור 2014 של ווסט פוינט יהיו המחזור הראשון מאז 2001 שלא יצטרכו לשרת בעיראק או באפגניסטן. המשפחות פרצו בתשואות רמות, הבוגרים מחאו כפיים בנימוס. הפעם השנייה שבה הריעו לאובמה הייתה כשהזכיר בשמותיהם בוגרי ובוגרות ווסט פוינט שנפגעו במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. מכאן אפשר להסיק שהציבור האמריקני הרחב מקבל את מדיניות הביטחון הלאומי של נשיאו, אבל אינו נלהב ממנה.
אובמה התווה למעשה את תפישת הביטחון הלאומי של ארה"ב, שאמורה להשאיר אותה בעמדה של המנהיגה המובילה בזירה הבינלאומית. תפישת הביטחון הזאת שאובמה דיבר עליה נעה בין שני קטבים: ההתערבות הצבאית כתרופה לכל בעיה בינלאומית מבית המדרש של קודמו הנשיא ג'ורג' בוש הבן לבין התפישה הבדלנית, הטוענת שארה"ב צריכה להתמקד רק בהגנה על ביטחונה וביטחון אזרחיה או האינטרסים הישירים שלה.
אובמה הבהיר שהתערבות צבאית כתרופה לכל משבר בינלאומי היא לא אופציה עבור ארה"ב, כשם שהבדלנות היא לא אופציה. אז מה כן? התשובה של אובמה היא ארבעה עקרונות שלפיהם יופעלו הכוחות המזוינים שהוא, הנשיא, הוא המפקד העליון שלהם. אפשר לכנות אותם תפישת הביטחון הלאומי של ארה"ב, ואלה ארבעת עקרונותיה:
ארה"ב תשתמש בכוחה הצבאי רק כשאיום ישיר יהיה על ביטחונה וביטחון אזרחיה, על אורח החיים האמריקני, על האינטרסים החיוניים של ארה"ב, ועל בעלי בריתה. רק במצב כזה תפעיל ארה"ב בצורה גורפת את כוחה הצבאי ותתערב.
בכל מקרה אחר, כשהאיום לא יהיה ישיר, מיידי ומוחשי, ארה"ב תשאף להימנע מהפעלת כוח צבאי ולהפעיל מה שמכונה "כוח רך", הווה אומר לבודד את הצד שכנגד בקהילייה הבינלאומית, להפעיל נגדו סנקציות כלכליות ולארגן נגדו פעולה בינלאומית רבת משתתפים, בין אם צבאית ובין אם כלכלית ודיפלומטית. זה המרשם של אובמה למשברים שאינם איום מוחשי ממשי ומיידי על ארה"ב ואזרחיה.
העיקרון השני הוא מלחמה בטרור, בעיקר בטרור האיסלאמי, באמצעות סיוע לתושבי המדינות הנפגעים מהטרור לסייע לעצמם. כלומר, מתן אימונים ונשק לבעלי בריתה של ארה"ב שמוכנים ורוצים להילחם בטרור.
הוא דיבר בהקשר זה על סוריה אבל אכזב לחלוטין את שומעיו שציפו לשמוע מהנשיא האמריקני מפרט איזה סיוע הוא עומד לתת למורדים המתונים והחילונים בסוריה כדי שיוכלו להתמודד הן עם בשאר אסד הדיקטטור והן עם המורדים המוסלמים הפנאטיים מהארגונים המסונפים לאל-קאעידה.
אובמה לא הבטיח למורדים המתונים נשק נגד מטוסים שהם מתחננים לקבלו וגם לא נשק נגד טנקים חדיש. הוא גם לא אמר באיזה היקף יהיו אימונים. הוא רק הבטיח תוכנית סיוע עולמית לאימון בעלי בריתה של ארה"ב בלוחמה נגד טרור בסך חמישה מיליארד דולר.
לעומת זאת, ארה"ב במסגרת הפעולה נגד טרור, תמשיך להפעיל מל"טים ולבצע פשיטות בכל מקרה שזה יעזור לפגוע בהנהגת הטרור, מבלי לפגוע באזרחים שאינם לוחמים. אובמה קרא גם לגלות הרבה יותר שקיפות ולהסביר מה ארה"ב עושה במסגרת איסוף המודיעין והמלחמה בטרור כדי לקבל לגיטימציה בבית ובעולם.
העיקרון השלישי בתפישת הביטחון של אובמה הוא לפתח ולטפח סדר עולמי חדש, כלומר להגביר את כוחם של המוסדות הבינלאומיים ושל הארגונים הבינלאומיים שפועלים ברוח ערכי הדמוקרטיה ובשיתוף פעולה עם ארה"ב. אובמה הביא כדוגמה את בלימת הרוסים מפני פלישה לאוקראינה באמצעות בידודו של פוטין בזירה הבינלאומית.
"עשינו זאת בלי לירות ירייה אחת", התפאר אובמה, ובאותה נשימה הזכיר גם את הסנקציות והבידוד הדיפלומטי שהביאו את איראן לשולחן המשא ומתן על תוכנית הגרעין שלה ויצרו סיכויים להסכם פורץ דרך שימנע נשק גרעיני מאיראן.
העיקרון הרביעי והאחרון הוא שארה"ב צריכה לפעול למען הכבוד האנושי והדמוקרטיה שהם מחזקים את המחנה האמריקני.
לדברי אובמה, המפתח להפעלת ה"כוח הרך" הוא בניית קואליציות בינלאומיות בכל מקרה ומקרה, כמו למשל נגד איראן או נגד רוסיה באוקראינה. אבל אובמה לא הסביר איך הוא מתכוון לבלום את סין, שמסתכסכת עם שכניה בים סין הדרומי ובעיקר הוא לא הסביר איך הוא מתכוון להגן על הכבוד האנושי והדמוקרטיה וזכויות האדם בסוריה המדממת במלחמה שנמשכת כבר שלוש שנים.
דווקא הנאום המתנצל של אובמה מבליט את הכישלון החמור של ארה"ב כשנמנעה מהפעלת כוח האש האווירי שלה נגד משטרו של אסד שעשה שימוש בנשק כימי נגד אזרחיו. הוא אמנם טען ובצדק שלא רצה להכניס חיילים אמריקנים ללחימה קרקעית בסוריה, אבל לא הסביר למה נמנע מפעולה אווירית שיכול והיה
צריך לעשות והשאיר בכך את הזירה לפוטין ולטהרן.
אפילו לא במקום הרביעי
לא במקרה לא הוזכר הסכסוך הישראלי-פלסטיני בין הבעיות העולמיות שארה"ב מתמודדת איתן. יש לכך שתי סיבות. ראשית, זו בעיה של מדיניות חוץ ולא בעיית ביטחון לאומי של ארה"ב. שנית, אובמה הבהיר שמבחינתו עד שהצדדים לא יבואו אליו הוא לא מתכוון להעלות את הנושא הזה למקום אפילו רביעי בסדר היום בינלאומי שלו.לסיכום, הנאום לא חידש מאום לגבי הנאום שאובמה נשא בעצרת האו"ם בספטמבר 2013. הוא רק חידד כמה נקודות והשאיר מנהיגים שמפחדים מסין באסיה או מנהיגים שמפחדים מרוסיה במזרח אירופה או מנהיגים שמפחדים מאיראן גרעינית במזרח התיכון עם סימני שאלה וחרדות קשות עוד יותר מאשר לפני שאובמה נשא את הנאום.
לפנייה לכתב/ת 
