30 לרצח שלי דדון: "הכול נתקע, אין קצה חוט"

עשרות מבני משפחתה של שלי דדון ז"ל עלו הבוקר לקברה בבית העלמין בעפולה במלאות 30 להירצחה. דדון נרצחה במגדל העמק לפני חודש, בעת שהייתה בדרכה לראיון עבודה. רוצחיה עדיין לא נתפסו. "אני מחכה עוד כל יום בדלת, שתיכנסי", מיררה בבכי האם אילנה כשרכנה על המצבה, "אני מתגעגעת לחיוך שלך". האב יעקב זעק "באיזה עולם אכזר אנחנו חיים".

בני המשפחה מחו על הארכת צו איסור הפרסום על החקירה. לדבריהם, בגלל היעדר מידע מופצות בעיר וברשת שמועות שונות שפוגעות במשפחה. "גם אם אין להם כלום, שיגידו שאין להם כלום ולא יסתתרו מאחורי הצו", אמרו בני המשפחה. ביום חמישי האריך בית המשפט בחודש נוסף את תוקפו של צו איסור הפרסום לבקשת היחידה המרכזית של המשטרה בצפון והשב"כ.‭‮

על קברה של שלי דדון (צילום: ג'ורג' גינסברג)

בת הדודה, אפרת, ספדה: "שלי שלנו, עוד בוקר, עוד שניות של געגועים. עבר חודש של מלחמה וכאב יומיומי, האור שהאיר את הבית כבה. הכול נקטע לנו בבוקר ארור אחד. בלי רשות של אף אחד לקחו לנו אותך. לא הספקנו לחבק אותך, לומר מילה אחרונה. את החור לא נוכל למלא אף פעם".

לאחר האזכרה אמר האב, כי בעוד בני המשפחה נקרעים, הרוצחים חופשיים. בהתייחסו להבטחות של השר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ', אמר האב: "נתנו לנו אופטימיות, אבל מאז הכול דעך. הכול נתקע. אין להם קצה חוט. המשפחה נקרעת והרוסה. אנחנו רוצים קצה חוט שיעודד אותנו. אנחנו לא יכולים להישאר ככה באוויר. הרוצחים מסתובבים חופשי ויש עוד ילדות בחוץ".

בן הדוד, אסף שריד, קרא למשטרה ולשב"כ להשקיע יותר משאבים ומאמצים באיתור הרוצחים. הוא הפנה אצבע מאשימה למחוקקים ולממשלה על היד הרכה כלפי רוצחים. "הקבר של הילדה הזו הוא בחסות הממשלה", אמר. "כשיש אנשים שקוראים לרצח ולא מואשמים בכלום, כשמתייחסים לרוצחים בכפפות של משי וכאשר דוחים חוקים שמחמירים עם הרוצחים, המשמעות היא עידוד לרצח".