שתף קטע נבחר

איך תדעו שהזוגיות שלכם היא פשרה?

אפשר לחיות שנים עם תחושת פחד מבן/בת-הזוג, עם חשדנות, עם סקס טכני, עם ביקורת בלתי פוסקת, בלי חברות, בלי יכולת להיות אני, בלי אמון, בלי מחמאה או פרגון – ועדיין לא להרגיש פשרה. מתי תדעו אם כן שהתפשרתם? הכל טמון בהשוואה

בכל זוגיות צריך להתפשר, אבל איך יודעים מתי הפשרה יקרה מידי? התשובה תמיד נמצאת בהשוואה. פרופ' אהרון בן-זאב מגדיר פשרה ביחסים כוויתור על ערך רומנטי שהיה יכול להיות לך למען ערך גבוה יותר מנושא הפשרה (בהקרבה, אדם מוותר לא על מה שהיה יכול להיות לו אלא על מה שיש לו). איך אתה יודע מה היה יכול להיות לך? על-ידי השוואה לאחרים בעלי רקע דומה לשלך. לכן, ההשוואה עלולה להיות המקור לתחושה של פשרה. ובכל זאת, לא לכל השוואה יש את הכוח לייצר חוויה של פשרה.

 

 

עוד בנושא:

 

שלושה תנאים הופכים את ההשוואה למקור המייצר חוויה של פשרה: התנאי הראשון הוא כי תהיה אפשרות לחלופה. לבר רפאלי למשל, אין דאגה כזו. התנאי השני הוא כי החלופה תהיה אמיתית ולא פנטזיה הגזורה מאידיאל האהבה הרומנטית (ברבי וקן), והתנאי השלישי הוא כי החלופה תהיה ברת השגה (לא שחקן קולנוע שהוא אומנם ממשי ואמיתי אך לא בר השגה).

 

 

בהחלפת זוגות – שלושת התנאים הללו מתקיימים, ובתוכנית "עד סוף העולם" ראינו את הדינאמיקה הפנימית המתרחשת בעקבות ההשוואה. למשל דניאל, שרגיל לבת-זוג יותר נסמכת מאשר שותפה, קיבל למשימת הברווזונים את הילה ואמר: "סוף סוף פרטנרית שרצה קדימה, שאפשר לקחת איתה בכל הכוח".

 

אלי, שרגיל לקבל התנגדויות מיסמין, התלהב מהזרימה של זהבה ויסמין התלהבה מהשקט שבו התנהלה המשימה עם צחי במקום הדיבורים הבלתי פוסקים של אלי.

 

בהחלפת זוגות דו-סטרית או במקרה של בגידה חד-צדדית מתרחש תהליך דומה. כל אחד משווה את החוויה החדשה למה שהוא מכיר מהבית. באם החוויה החדשה הייתה גרועה יותר – אתה מעריך יותר את בת-הזוג שלך. באם החוויה החדשה הייתה טובה יותר – אתה מגלה את החסך שבו אתה חי.

 

עם זאת, אפשר לחיות שנים "בתנאים גרועים" מבלי לחוות בהם פשרה. אפשר לחיות שנים עם תחושת פחד מבן/בת-הזוג, עם חשדנות המצריכה המון אנרגיות להצלבת נתונים, עם סקס טכני, עם ביקורת בלתי פוסקת, בלי חברות, בלי היכולת להיות אני, בלי אמון, בלי מחמאה או פרגון – ועדיין לא להרגיש פשרה.

 

"ככה זה כשחיים יחד הרבה שנים", אתה אומר לעצמך. אתה מסתכל ימינה ורואה שגם החבר שלך פוחד מאשתו. מסתכל שמאלה ורואה שגם החבר השני זוכה לסקס טכני פעם בחודש. מסתכל מסביב ורואה שבכל מקום יש מריבות או בגידות או שניהם. ברור שאתה נצמד למזלך הטוב ומונה את הדברים הטובים שיש בזוגיות שלך. ואז מגיעה מידה של אינטימיות עם בן/בת-זוג אחר/ת, כמו ניהול משימה יחד, ואתה חווה לראשונה שאפשר גם אחרת. אפשר להתנהל יחד בשוויוניות, בשותפות, בחלוקת אחריות, בשקט, בכבוד, בפרגון, ברגישות. כל אחד ישים לב למשהו אחר.

 

 

רק כשניסיתי מישהו אחר הבנתי מה אני מפסידה (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
רק כשניסיתי מישהו אחר הבנתי מה אני מפסידה(צילום: shutterstock)

הזוגיות החדשה

דניאל דיבר על השותפות בחלוקת האחריות. זה מה שחסר לו עם זואי וזה מה שבלט לו עם הילה. צחי, לעומתו, דיבר על האווירה הרגועה שבה התנהלה המשימה. זה מה שחסר לו עם הילה וזה מה שבלט לו עם יסמין. יסמין התלהבה מאוד מההצלחה במשימה ללא ההוראות של אלי - "אני, בלי אלי, תותחית". כל אחד שם לב "בזוגיות החדשה" למה שחסר לו בזוגיות שלו. ההשוואה היא המקור לתחושת הפער והפשרה. בנקודות האלה מתרחש המהפך הרגשי, והחסך, שעד כה היה רדום, מתעורר רָעֵב ומכרסם בך.

 

אם למשל, חסר לך הערכה מהבעל – את תתחילי לשים לב לכל מחמאה שמישהו אומר לאשתו בחבר'ה. שנים שלא שמת לב לכינויי החיבה בין הזוגות בחבורה שלכם. היום, כל "יפה שלי" מהדהד לך באוזן כאילו זה נאמר במגפון. ויותר גרוע – היא בכלל מכוערת. אין בכלל מה להשוות בינה לביני. ובכל זאת, בעלה קורה לה "יפה שלי" ובעלי – שותק (במקרה הטוב, כשהוא לא מסנן איזו עקיצה או ביקורת). את תתאמצי להצליח יותר ואת תתאכזבי מהתגובות שלו יותר ויותר. האכזבה תתגלגל לכעס והכעס עלול להתגלגל לשטנה. משם, הדרך לגירושין קצרה.

 

הפרדוקס הוא, שאם דניאל יתחתן עם הילה, הוא אומנם יזכה להוריד מהכתפיים שלו חצי מנטל האחריות - אך את המקום הפנוי לא יתפוס שקט ושלווה אלא לחץ, תחרותיות ומתח. כך שגם אז הוא לא יגיע אל הנחלה שלו. לכן, רצוי להבחין בין פשרות "טובות" לבין פשרות הרסניות. פשרות הרסניות הן אלה הגורמות לך לפגוע בצרכים הבסיסיים שלך: וויתור על הביטחון שלך זוהי פשרה הרסנית. וויתור על העצמאות שלך זוהי פשרה הרסנית. וויתור על הכבוד שלך, על הערך העצמי שלך, על מרחב הביטוי שלך, על האותנטיות שלך. אלה דוגמאות לוויתור על צרכים בסיסיים לאדם, שהיום, בתרבות המערבית, אינם כבר חלק מהנורמה.

 

 

פשרות טובות הן אותם וויתורים החיוניים לחיים משותפים אך לא מבטלים את "העצמי" (מי יקנה מה, גיל בן/בת-הזוג, ילדים מנישואים קודמים וכו'). אז אם את/ה מרגיש למשל פחד בבית שלך מהתגובות שלו/ה כמו פחד ממצבי הרוח שלו/ה, מהביקורת שלו/ה, מההתנהגות שלו/ה לאורחים שלי וכו' – זוהי פשרה הרסנית.

 

במוקדם או במאוחר הפשרה הזו תצוף ותציף את היחסים שלכם בכעס, במרירות, בעלבון ובהחמצה. ההשוואה לאלטרנטיבה ריאלית וברת-השגה, יכולה להוות גורם מאיץ להתעוררות הביטול העצמי. זו הסכנה/הברכה הטמונה בהשוואה האינטימית. סכנה – מפני שההשוואה מובילה למשבר וברכה – מפני שגילוי ומודעות למקור החסך יכולים להוביל לשינוי בריא בתוך הזוגיות הקיימת.

 

 

 

ד"ר אורלי בלומברג- מזרחי, Ph.D בתחום הפשרות בנישואים, חוקרת ומרצה, מתמחה בזיהוי הפוטנציאל בזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
ידעתי שאני מתפשרת אבל לא ידעתי עד כמה
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים