הבית של רובי
בעידן שבו נבחרי ציבור, רגולטורים ופקידי אוצר בכירים מתחרים על לבם של אוליגרכים ושרתיהם, הבחירה בריבלין מסמלת שיבה לערכים של ימים אחרים
אני אדם מאמין וככזה איני מוכן להתייאש ולוותר, גם לא לטרנד הביזה וה"חמוס ככל יכולתך" שמאפיין את האליטה הישראלית הנוכחית, טרנד שבו מנצלים כל קשר וכל הזדמנות כדי "לעשות לביתם", בדרך כלל על חשבון ביתנו המשותף. לכן כל כך שמחתי בבחירתו של ראובן (רובי) ריבלין לנשיאה העשירי של מדינת ישראל. אני בוחר להאמין שזו יכולה להיות נקודת מפנה ביחס להון ולראוותנות בקרב אותה אליטה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
בעל שליט וטוב לו / אירית רוזנבלום
לדבר על HIV דווקא בשבוע הגאווה / אדיר ינקו
אמת, אפשר כי זו שמחת עניים אבל בכל זאת משמח שנבחר אדם שגר בבניין דירות רגיל בירושלים. משמח לדעת שנבחר אדם שכבר הודיע שאם ייבחר לנשיאות יעדיף ככל האפשר להמשיך ולהתגורר בדירתו הפרטית ולהתייצב מדי בוקר לעבודה במשכן הנשיא. אדם שבתקופת כהונתו כיו"ר הכנסת הודיע על ביטול הנוהל שמתוקפו הועמדה לרשות יו"ר הכנסת דירת שרד, קבע שלא יוכל להשתמש עוד בדירתו הפרטית כדירת שרד כדי למנוע ערבוב בין רכוש פרטי לרכוש ציבורי ואף הכריז שהוצאות ניקיון ייעשו על חשבונו.
איפה הוא ואיפה שאר נבחרי הציבור שמרבים בתים (אחד לקיץ, אחד לחורף, אחד לסוף השבוע ואחד לימי חול) על חשבון הציבור, קונים נרות ריחניים באלפים, ממלאים בריכות שחייה סמוכות לחוף ומחברים פנטהאוזים בבניינים מפונפנים כשאת הוצאות הנקיון, הביטחון והשיפוץ משיתים לא פעם על חשבון הציבור. הכול כמובן לפי "דרישת השב"כ" ולפי ההרשאה שבחוקים אבל מי - אם לא הם - קבעו את החוקים שכה מיטיבים איתם?
גם הסירוב שלו כיו"ר כנסת להחליף את הרכב המשוריין מסוג וולבו 2002 בחדש בלט על רקע הרהבתנות, הראוותנות והרעבתנות של חבריו לאליטה שבמקום להתחבר לעם בחרו להתחבר לאוליגרכיית ההון והניהול הדורסנית שהתפתחה אצלנו בשני העשורים האחרונים.
לכן, יש להמשיך את המסורת של חשיפת הצהרות ההון ותחקירי רכוש שפורסמו על ועל-ידי המועמדים לנשיאות. הדרישה האחרונה לא נבעה משנאת עשירים - כמו שמיהרו להצהיר יחצ"ני אותם אוליגרכים ושרתיהם בשלטון - אלא מהרצון להכיר את המועמד ואת ערכיו כמו גם לדעת את מקורות ההון שלו. אם ההון נוצר בעבודת אמת, מכישרון נדיר, בשל המצאה או תגלית ואפילו בזכות מזל, אין ספק שבעליו ראוי לשבח. אבל אם ההון נוצר בשל ניצול קשרי הון שלטון או בשל השתלטות על נכסי ציבור - גם אם בדרך "חוקית" - הוא חייב להסב בושה לבעליו.
בעידן שבו נבחרי ציבור, רגולטורים ופקידי אוצר בכירים מתחרים על לבם של אוליגרכים ושרתיהם, הבחירה בריבלין יכולה לסמל שיבה לערכים של ימים אחרים, ימי הנשיא השני יצחק בן- צבי, סמל הצניעות והיושר האישי והציבורי.
כל מי שמתגורר בירושלים כמוני נאלץ לראות מדי יום את השיירות השועטות של נבחרינו ומשפחותיהם, כשהן חולפות בכבישים בזעקת צופרים (לא פעם כשהכביש פנוי לגמרי) ולהתקנא בסיפורי הנשיא בן צבי שצעד ברגל ברחובות ירושלים כאחד העם. אני רוצה לקוות שרובי ריבלין ימשיך לטייל עם הכלב ברחובות העיר ולא ייתן למאבטחים ול"דרישות התפקיד" להרחיק אותו מהעם.
אבל יותר מזה, צריך לקוות שהמתמודדים הבאים על משרות ציבוריות רמות ילמדו לקח מהבחירה בריבלין ולא ישתפו פעולה עם תאוות הבצע והביזה של חבריהם לאליטה ואלה שעדיין יבחרו לעשות כן בבחינת "לעשות לביתם" לא יתמודדו עוד על משרות ציבוריות. אם זה יהיה הלקח מפרשת בחירתו של הנשיא העשירי שלנו, יכול כבר היום ריבלין לזקוף לעצמו זכות גדולה לתיקון מה שכל כך התקלקל פה. יחי הנשיא העשירי.
הכותב הוא הדיקאן לפיתוח חברתי בקריה האקדמית אונו
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
