שתף קטע נבחר

העליון החליט: מי יקבל את רכבי בטר פלייס?

יותר משנה אחרי שהחלו הליכי הפירוק, נמשך הקרב על נכסיה של יזמית המכונית החשמלית. המשקיע ג'ונתן ג'אביט טען שהמכוניות שלו, אך נדחה

יותר משנה אחרי שהחלה בהליכי פירוק , טרם הסתיימה הסאגה סביב חברת "בטר פלייס ". לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לדון במאבק על שעסק בעתיד המכוניות שהיו בבעלות החברה. במוקד עמדה חברת "גרין EV אופוריישן", שהצעתה לרכוש את בטר פלייס נפלה כבר באוגוסט שעבר. משקיע שהלווה לה שני מיליון שקל תמורת שעבוד כלי הרכב שלה טען שהמכוניות שייכות לו, אבל בית המשפט חשב אחרת.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

 

ראשית הפרשה בתחילת הליך הפירוק ב-2013, שהביא לסופו – לפחות זמנית – את חלום המכונית החשמלית של שי אגסי. באותה תקופה הציעה "גרין" לרכוש את נכסי הקבוצה, בהם כלי הרכב. הצעת הרכישה שהגישה לבית המשפט המחוזי אושרה ביולי 2013, אך בהמשך כשלה גרין בניסיונה לעמוד בהתחייבויות ולא העבירה את כספי התמורה למנהלים המיוחדים שמונו לבטר פלייס.

 

בדיון שהתקיים בנושא העניק בית המשפט לגרין ארכה להשלמת התחייבויותיה בתנאי שתפקיד שני מיליון שקל בנאמנות. את הסכום לוותה גרין מהמשקיע גו'נתן ג'אביט, בתמורה לשעבוד חלק מרכבי בטר פלייס לטובתו. אבל בסופו של דבר גם הפעם כשלה גרין בניסיונותיה לעמוד בהתחייבויות ובאוגוסט בוטל הסכם הרכישה.

 

ג'אביט, שלא קיבל מאז את כספי ההלוואה שלו, ביקש מבית המשפט המחוזי להורות למנהלים המיוחדים של בטר פלייס להחזירם. הוא גם ביקש למנוע את מכירת כלי הרכב, שלטענתו שועבדו לטובתו, על מנת שיוכל לפרוע את החוב. המחוזי דחה את בקשתו ובינתיים נמכרו כלי הרכב לצד שלישי.

 

בערעור שהגיש ג'אביט לבית המשפט העליון הוא טען שהשעבוד קיבל תוקף עם אישור הצעת הרכישה של גרין, ולכן הבעלות על הרכבים שייכת לו. לחלופין הוא העלה את טענת "תקנת השוק", שלפיה אפילו אם גרין לא הייתה בעלת הרכבים במועד השעבוד, זכותו ברכבים גוברת על זכות החברה שרכשה אותם מהמנהלים, כיוון שפעל בתום לב.

 

לא ערך מספיק בדיקות

השופט ניל הנדל קבע שהשעבוד על רכבי בטר פלייס לא התגבש כיוון שבמועד אישור הצעת הרכישה גרין כלל לא הייתה בעלת הרכבים. לפי השופט, קריאה פשוטה של הצעת הרכישה מעלה שזכויות הבעלות ברכבים תעבור לגרין רק לאחר שתשלם את מלוא התמורה על העסקה, ודבר זה מעולם לא בוצע. מסקנה זו מתבקשת גם מכוח ההיגיון הפנימי בבסיס עסקאות עם חברות בפירוק שזקוקות לכספים בקופה: קודם הכסף ואחר כך הבעלות בנכסים.

 

לעניין "תקנת השוק" ציין השופט הנדל שג'אביט לא הצליח להוכיח שפעל בתום לב בהסכמתו שהבטוחה להלוואתו תהיה בדרך של שעבוד כלי הרכב. תום הלב הדרוש להוכחת "תקנת השוק", המאפשרת הוצאת נכס שרכש צד שלישי מחזקתו, מחייב שהמערער יוכיח שערך בדיקה רצינית לגבי מצב הזכויות בנכסים ששועבדו לטובתו.

 

על פי השופט הנדל, ג'אביט לא טרח לבדוק אם גרין עומדת בלוח התשלומים שלו התחייבה. לו עשה כן, היה נוכח לדעת שגרין לא העבירה כספים למנהלים ולכן המכוניות לא מהוות שעבוד מספיק להבטחת החזר ההלוואה. בדיקה של כלל המסמכים הייתה מעלה את הקשיים בהם נתקלה גרין במימוש הצעתה, ואת הסיכוי שלא תקבל את הזכויות הקנייניות ברכבים.

 

משכך, הערעור נדחה. ג'אביט ישלם הוצאות של 30 אלף שקל למשיבים: כונס הנכסים הרשמי, המנהלים המיוחדים והצד השלישי שרכש את הרכבים.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • עו"ד רויטל שדה-תמם עוסקת במשפט מסחרי ודיני תאגידים
  • הכותבת לא ייצגה בתיק
  • ב"כ המערער: עו"ד רון גזית, עו"ד שירין הרצוג, עו"ד יגאל קווה
  • ב"כ המשיבים: עו"ד שאול קוטלר, עו"ד אורית נהיר, עו"ד טובה פריש, עו"ד יוסי מנדלבאום

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים