שתף קטע נבחר

השר פירון, גם לאחותי מגיע לגדל משפחה

האם ילדיה של אחותי צריכים להרגיש לא בנוח להזמין חברים לביתם כי שר החינוך חושב שהם לא משפחה? אולי צריך לגרש אותם מהארץ?

לאחותי יש שני ילדים מקסימים. הקטנה מבקשת רשות מאימא בכל פעם שסבתא מחביאה לה ביד שוקולד לפני האוכל, והצוציק עדיין זוחל על השמיכה בסלון בלי לעשות לעצמו הנחות. אחותי יצאה מהארון לפני קצת יותר מ-20 שנה וגם היא זחלה, בכתה ולא עשתה לעצמה הנחות. כמשקיף מהצד על התהליך שהיא ורבים כמוה עברו, אני יכול להעיד שהמעבר מהעולם המוכר לקהילה רשמית וחדשה משול לבריאה מחדש. האימא בוכה בלילות, האחים מנסים להתרגל למצב החדש והסבתא שואלת מתי היא כבר תמצא חתן נחמד. הכול זר, הכול שונה.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet

מלחמת שלום הבנים / רון בן ישי

הם חוקרים גם אוטיסטים / אביעד פרידמן

 

לפני כמה ימים התראיין שר החינוך שי פירון, נציג ממשלת ישראל, לעיתון "בשבע" של הציבור הדתי-לאומי. הוא נשאל על פשר קו החקיקה החילוני של מפלגתו והחליט להניח על השולחן את דוגמת ברית הזוגיות "קח למשל את ברית הזוגיות, והיו לי על זה הרבה שיחות עם הרב אלי בן דהן, אולי לשנות לזה את השם ל'ברית השותפים' או למשהו שלא יביא לידי ביטוי את המילה זוג או את המילה משפחה. אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד-מיניים שמחליטים לחיות את חייהם - זה לא משפחה".

 

בתור ילד, כשהייתי משתמש במילה "הומו" ליד אחותי כדי להקניט מישהו, זעמה היה גובר עליה ונהר של צרחות היה שוטף את אוזניי. המלחמה האלמותית של הקהילה הגאה כדי לקבלה כשווים בני שווים מתחיל קודם בבית של הפרט ולאחר מכן מתפשטת לשאר העולם. נגיף ההומופוביה הוא חלק בלתי נפרד מהחברה שבה אנו חיים. רובנו מאפשרים לו לפטרל בינינו בחופשיות וכלל לא מתרגשים כשמדי פעם הוא ניצב מולנו ומכניס לנו אגרוף בבטן. ההשלכות ההרסניות של הומופוביה הן מעבר לפגיעה ברגשות. רובן הגדול מתורגם לכדי פגיעה פיזית וסכנה ממשית לחייהם של בני אותו הזוג. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אילו אחותי ובת זוגה יילכו לשחק עם הילדים בגן ואנשים יבקשו מהן לעזוב את המקום כי הן לא "משפחה רגילה".

 

השר שי פירון, כעומד בראש מערכת החינוך, אתה ודאי יודע כי השיוך לקהילת הלהט"ב אינו תלוי חינוך. אדם לא מתעורר בבוקר ואומר לעצמו "היי, היום אני ארגיש משיכה מינית לבני מיני". הוא נולד ככה ולא ניתן לעשות דבר מלבד לקבלו. במערכת החינוך בישראל, שאחותי חלק ממנה, יש אינספור בני נוער שזהותם המינית ידועה להם ויש לא מעט המגלים אותה כעת. יש מנהלים, מורים ומדריכים השייכים לקהילה העצומה הזו שרק מבקשת לקבל את מה שמגיע לה.

 

במה בדיוק שונה המשפחה של אחותי ממשפחה רגילה? האם האוכל שונה? הרהיטים? סוג הרכב? יעדי החופשות? הבדיחות? האם ילדים להורים חד-מיניים לא חיים במשפחה? האם צריך לגרש אותם מהארץ? האם הם לא יהודים? האם ילדיה של אחותי צריכים להרגיש לא בנוח להזמין חברים לביתם כי שר החינוך חושב שהם לא משפחה?

 

ההשלכות של אמרה כה מקוממת מצד שר החינוך צריכות לעלות לדיון ציבורי נרחב. מעבר לפגיעה ברגשות הקהילה, יש פה תפישת עולם קלוקלת שאסור לה בכלל להיות חלק מדיון ציבורי לגיטימי. אדם שאינו מוכן לקבל קהילה שלמה עקב הנטיות המיניות שלה אינו יכול לשרת כנבחר ציבור וחזקה עליו, ועלינו, לאסור עליו לעמוד בראש המפעל החינוכי של מדינת ישראל. לאחותי ובת זוגה יש את מלוא הזכות הלגיטימית לבנות תא משפחתי כמו לכל זוג הטרוסקסואלי אחר. אני חושב שזכותה של מדינה יהודית, אולי אפילו חובתה, לומר לזוגות חד-מיניים שמחליטים לחיות את חייהם בדרכם: "אתם משפחה למופת".

 

הכותב הוא יועץ תקשורת

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: פלאש 90
השר שי פירון
צילום: פלאש 90
אלירן מלכי
מומלצים