מספרים לאחות בת 4: גיל-עד לא יחזור

"אני עדיין בהלם. מחזיקה את התמונה, רואה את החיוך שלו". כך, כשהיא על סף דמעות, אמרה בראיון ל-CNN דודתו של הנרצח גיל-עד שער, שהתראיינה שעות ספורות לאחר מציאת שלוש גופות החטופים. משפחתה, כמו משפחות פרנקל ויפרח, הסתגרה בביתה בטלמון וביקשה שלא לקבל מבקרים כדי לחזק זה את זה ולעדכן את אחותו הקטנה של גיל-עד בת ה-4, לה הבטיחו שגיל-עד יחזור לביתו במהרה.

בראיון ב-CNN אמרה הדודה ליהי: "הייתה לי הרגשה רעה, בדיוק כמו שהייתה בזמן החטיפה. התקשרתי לאחי והוא אמר לי שהוא לא יכול לדבר. אני עדיין בהלם, מחזיקה את התמונה של גיל-עד ורואה את החיוך שלו. הוא היה כל כך תמים, כל החיים היו לפניו. זה פשוט עצוב מדי. אני מקווה שדבר כזה לא יקרה בשום מקום בעולם, שהטרור ייעלם מהעולם".  

תושבי טלמון נפגשו הלילה עם רב היישוב, רמי ברכיהו, ועם ועד היישוב כדי לעדכן את התושבים ולחזק האחד את השני. "אסור שהגבורה שנתגלתה ב-18 הימים האחרונים תתמוסס", אמר הרב. "משפחת שער תהיה זקוקה לעוצמות של הקהילה. כמו שהתייצבנו בימים האחרונים, כך נתייצב ונלווה את משפחת שער בהמשך ונקווה שהקב"ה יעזור לנו לגלות כוחות ועוצמות - לא מתוך ייסורים ולא מתוך מחלוקות, אלא מתוך לב טוב ודיבור טוב".

היום הייתה אמורה להיפתח חופשת החופש הגדול לילדי גוש טלמונים, אולם מועצת בנימין החליטה לפתוח את בתי הספר במתכונת חירום כדי לעזור לילדים להתמודד עם הבשורה הקשה. "בתי הספר נפתחים הבוקר בליווי צוותי ההוראה הקבועים, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים", סיפר אלי ימיני חבר משפחת שער. "תוכנית הקייטנות בגנים ובבתי הספר בוטלה וככל הנראה תופעל החל ממחר". בנוסף פתחה המועצה קו חירום בכדי לתמוך בתושבים, ובעיקר בבני נוער.

בבית משפחתו של אייל יפרח באלעד עדיין מתקשים לעכל את הבשורה שבנם, כמו שני החטופים האחרים, כבר לא בחיים. "במשך שבועיים וחצי הם חיו בתקווה ובאמונה שהחטופים בחיים והיום, לאחר שהודיעו להם על מציאת שלוש הגופות, הם קיבלו בהלם את הבשורה המרה", סיפר מקורב למשפחה. לדבריו, לבית הגיעו בני משפחה שהחלו לבכות, אך האב אורי אמר להם: "אתם לא צריכים לבכות, זה עדיין לא ודאי. עדיין אין זיהוי".

אפרת דרעי, מנהלת הרווחה בעיריית אלעד, שמלווה את המשפחה אמרה: "מהרגע הראשון ישבנו יחד כל אנשי המקצוע ובחנו את הצרכים של כל בני המשפחה על מנת לתת להם את המענה הראוי. בשבועיים וחצי האלה הם היו במצב של אובדן עמום - אובדן שנמצאים בו בין תקווה לטלטלה גדולה וחרדה כי המצב לא ברור. מאתמול האובדן לצערנו ברור ומדובר בסוג חדש של התמודדות, קושי מסוג אחר".

מתקשים להכיל את האובדן(צילום: אלכס קולומויסקי, "ידיעות אחרונות")

אווירה קשה שררה הבוקר גם בסמוך לבית משפחת פרנקל בנוף איילון. בני המשפחה הסתגרו בבית ורק קרובים וקציני משטרה נכנסו ובאו. תושבים ושכנים שחזרו מהתפילה עצרו להזדהות והמשיכו לביתם. גם היום הגיעו תושבים מבוגרים ובני נוער לאוהל הלימוד "להצלחת המבצע ולשובם של הבנים", אך הבוקר הם כבר למדו לזכרם של נפתלי, גיל-עד ואייל. "זה בכלל לא משנה מי בגילו ומי לא, זה פשוט כואב", אמר אחד מנערי היישוב. "היו פה אתמול ילדות שבכלל לא מכירות אותו, ובכו כאילו שזה אח שלהן".

בכניסה לבית משפחת פרנקל הניחו בימים האחרונים דוכן ועליו מחברת עבה, שבה ביקשו מהבאים לכתוב מסרים למשפחה שאינה יכולה לקבל באופן אישי את המבקרים הרבים. הבוקר התחלפו מילות החיזוק בדברי נחמה. "חיזקו ואמצו", כתב ראשון המנחמים, "והקדוש ברוך הוא ישלם לעושי הפשעים את שכרם". אחר כתב: "הם עברו מישיבה של מטה לישיבה של מעלה, עם תורתם ואהבתם". על הגדרות מסביב לבית נותרו שלטי התמיכה, הקוראים "ושבו בנים לגבולם" - תפילה שכבר לא תתממש.