עשרים שנה עברו מאז הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, עזב את ברוקלין ואת העולם, ועדיין, רבים בקהילת חב"ד המקומית והעולמית אומרים שהוא עדיין איתנו בצורה זו או אחרת. "ניו-יורק טיימס" מדווח כי יותר מ-50,000 איש עלו בשבוע האחרון לקברו של הרב בבית הקברות על שם משה מונטיפיורי בשכונת קמבריה הייטס בקווינס, לציון יום השנה העשרים לפטירתו ביום שלישי האחרון. הרב שניאורסון, שהיה האדמו"ר השביעי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, עמד בראש התנועה מ-1951 ועד לפטירתו ב-1994, ולאחריה לא מונה אדמו"ר חדש לתנועה החסידית שממשיכה לפעול לפי העקרונות אותם הציב הרבי במשך למעלה מארבעה עשורים. בשנותיו האחרונות קבוצה גדולה מחסידיו טיפחה את הרעיון שהרב הוא הוא המשיח לו מצפה עם ישראל. כשלושה חודשים לאחר פטירתו החליט הקונגרס האמריקאי להעניק לרבי את מדליית הזהב של הקונגרס, שהוא אחד משני העיטורים הגבוהים ביותר המוענקים בארצות הברית, ושהוענק בשבוע שעבר לנשיא שמעון פרס.

קברו של הרבי, המוקף באוהל מיוחד, הוא מוקד עליה לרגל הפתוח למבקרים כל השנה, ופוקדים אותו יהודים ופוליטיקאים (יהודים ולא יהודים) מכל העולם במטרה לבקש ברכה והצלחה. העולים לאתר הקבר נוהגים לרשום את בקשותיהם על דף נייר, קוראים את הבקשה ליד הקבר ולאחר מכן הם קורעים את הדף ומניחים את הקרעים במקום. בנוסף, מערכת פקס ודואר אלקטרוני מקבלת בקשות לברכות מכל רחבי העולם ואלו מועברות אל אתר הקבר מידי שנה בתאריך הפטירה העברי, המתנדנד בין חודש יוני ליולי.

(צילום: בנצי ששון)

"תנו לי עוד 20 דקות", צעק מנהל האירוע במגפון לאורחים הרבים בזמן שהעובדים ברחבת הקבר עדיין מילאו את המתחם. "אני מנסה להגיד לגויים שלי מה תפקידם בכח", כך מתאר כתב "ניו-יורק טיימס" את ההתרחשות ביום שלישי האחרון. מנהלי האירוע צפו כי יגיעו המוני אנשים, אבל הכמות הגדולה של האנשים שהתייצבו הייתה מעל ומעבר לכל דמיון, אפילו עבור עיר אשר מורגלת באירועי ענק, אלא שכאן לא חיכה לקהל הגדול איצטדיון בייסבול או היכל קונצרטים, רק קבר.

"זה המונדיאל שלנו", אמר אראל וליגורה אשר הגיע עם קבוצה של כ-200 איש מברזיל. וכראוי לאירוע בסדר גודל של מונדיאל, בכל האיזור שררה אבטחה כבדה של כוחות משטרה כמו גם של חברת אבטחה פרטית.

"רוב המבקרים הגיעו במכונית וחנו בכל פינה אפשרית ברחובות שמסביב לבית הקברות, מה שגרר תלונות מצד תושבי הסביבה", המשיך הכתב ותיאר. "אני חי פה! אני משלם משכנתא!" צעק אחד מדיירי הרחוב על אחד השוטרים אשר העביר אותו בדיקה ביטחונית לפני שנתן לו להמשיך בדרכו לביתו הסמוך לבית הקברות.

"זה מאוד מזכיר לי את מה שאנחנו עושים בכנסיה", אמר דבון סטרוגן, אחד העובדים במתחם. "אנשים באים ליום מיוחד, רבים מהם יהיו עצובים כשהיום הזה יגמר. אחדים ישתו קצת כדי לא לשקוע בעצב ובסך הכל מדובר באנשים אשר מקווים להחדיר בחייהם קצת יותר משמעות. "לכל דת יש את הדברים שלה אבל בסופו של יום הם נראים לי פחות או יותר אותו הדבר", הוא סיכם בחיוך.