בימים טרופים אלו, רובנו, הישראלים, נשארים מחוברים עד מחוברים מאוד לערוצי התקשורת ונחשפים למידע שמגיע משם ולמידע שמגיע ואינו מגיע לכאן. ברחבי העולם נערכו עצרות תמיכה ועצרות התנגדות רבות משתתפים, והשבוע גם אנחנו הצטרפנו ובגדול.

בשבוע שעבר החלו לצוץ ברשת, בפייסבוק ואפילו בבתי הכנסת הזמנות לתפילות משותפות, מחאות וירטואליות, עצרות והתכנסויות של אירגונים מוכרים וגם התארגנויות ספונטניות.

מארגנות האירוע אילת ורדי ואיב סטיגליץ

כשאילת ורדי, יזמית חברתית ועתונאית, חזרה מתפילה משותפת ערב אחד, כשהיא בקרה בפלטפורמות החברתיות בהן היא משתמשת היא חשה תסכול. "למדתי כאן תואר שני ביחסים בינלאומיים", היא מספרת, "וראיתי בפייסבוק פידים של חברים, גם חברים פלשתינים שלמדו איתי, וזה היה כל כך מתסכל לראות שהדיאלוג הוא רק עם אנשים שהם כמוהם. פתאום את מבינה ששחרור העובדות וההצהרות והתובנות עלול להתחיל ולהיגמר במעגלים שלנו, כל אחד רק בתוך המעגל שלו, נואם למשוכנעים".

על רקע ביטויי הביקורת, הכעס ואולי אפילו השנאה, הרגישה ורדי שיש לעשות דברים קצת יותר יצירתיים. "עליתי על צ'ט של כמה חברים פלשתינים. בהתחלה זכיתי לתגובות אגרסיביות מצידם ולאט לאט התחלתי לשאול אותם שאלות: למה הם לא אומרים כל מיני עובדות בסיסיות? למה הם לא פנו להנהגה שלהם? הם ענו שכשהורגים את המשפחה ואת הכבוד שלך זה כבר לא משנה. הסברתי בתגובה שגם בישראל אין משפחה בלי שכול ואובדן לסכסוך הזה וצריך לנסות ליצור עתיד ותקווה לאנשים, להשקיע בהשכלה בהעלאת רמת החיים שלהם ואז, כשיש להם חלומות, וחיים מעט נורמטיבים, גם אם הם איבדו אנשים קרובים ללבם, הם לא ממקדים את כל הכעס שלהם לנתיב השנאה".

אחרי שיחה סבוכה ולא פשוטה, אילת הרגישה שיש אור בקצה המנהרה ויש התחלה של דיאלוג, שחייבים להמשיך. "זו הייתה שיחה מאוד ארוכה שבסופה הבנתי שאולי אין פרטנר אבל אולי בכל זאת יש סיכוי לפרטנר. אפשר לעשות דברים. כתבתי לחברים שלי בפייסבוק ללכת ולנסות לייצר דיאלוג דווקא בערוצים הלא ברורים מאליו, פורומים כמוI Hate Israel ודברים בסגנון הזה".

בשנת 2006, בימי מלחמת לבנון השנייה, עבדה ורדי במחלקת ההסברה של הקונסוליה הישראלית בניו-יורק. זו הייתה תקופה בה המדיה החברתית החלה לפרוח, ופעם ראשונה בה הקונסוליה פתחה חמ"ל טוויטר על מנת לתקשר עם העולם. "היום אנחנו לא במצב יותר טוב בעולם הווירטואלי החברתי" היא מוסיפה‪.‬ "היהודים הם עם חכם, אבל אם דברים ברורים לנו, אנחנו משום מה לא מרגישים שצריך להסביר אותם לאחרים. יש עכשיו הרבה קבוצות שנקראות Free Gaza ו-I Hate Israel ורבים כאלו, ואם אחד מאיתנו היה כל יום כותב שם משהו, איזושהי עובדה, הערה, הארה, זה היה עושה משהו".

בנוסף, חיפשה ורדי דרך לעשות מעשה בעל תהודה, שיחזק את הציבור שתומך בפעולה הישראלית ויציג בפני הסביבה המקומית את הפרטים שטרם נחשפו כאן. "הרגשנו שצריכים לאחד כוחות וליצור אירוע שיאחד את כל כותבי הפוסטים לאירוע בו נביע תמיכה פומבית בזכותה של ישראלי להגן על עצמה. זה מדהים כי התארגנו קבוצה של בערך שישה אנשים, שלא ממש הכירו זה את זה קודם, אנשים כמו אווה סטיגליץ, אסף שילוני, שרי סינגר ונחי יבו, שהיה הראשון לפתוח עמוד עם הרעיון של אירגון הפגנה. מהר מאוד הצטרפו המון מתנדבים, כשכל אחד עשה מה שהוא יכול. במהלך ימים אחדים נוספו עוד ועוד תומכים, כאשר לעצרת עצמה הגיעו בסביבות 5,000 איש. אנשים זה כוח! כל אחד יכול לעשות משהו משמעותי. אנחנו לא משרד ואין שום גוף כזה או אחר העומד מאחורינו, ובכל זאת סיקרו את העצרת יותר מ-30 אירגוני תקשורת ואתרים שונים".

כל מי שנכח ביום ראשון האחרון בטיימס סקוור לא יכל להתעלם מהרחוב שדי התמלא בקהל של תומכי ישראל, עם רוב כמעט מוחלט של ישראלים מקומיים.

דגלי ישראל הונפו על ידי רבים מפוקדי העצרת, ששמעו עליה באמצעו מסרי פייסבוק ומחברים ומכרים. הקהל היה נרגש וחזר אחרי המנטרות שהפכו להימנון בשבועיים האחרונים: Free Gaza from Hamas! Israel Wants Peace, Hamas Wants War!.

נואמים שונים עלו לבמה לשאת דברים, חלקם נציגי גופים מוכרים, אחרים אזרחים מן השורה שהרגישו שיש להם משהו לומר. מעניין היה לראות דווקא את הפלשתיני מרמאללה, שבאופן ספונטני עלה לבמה והכריז שיש לקרוא לאחדות ולנסות ולעשות שלום. "זה היה מאוד משמעותי בעצרת", אומרת אילת. "לפני שהנואמים עלו לדבר, ניסיתי טיפה לדבר איתם על מה הולכים להגיד. הסברתי שזה לא הזמן לקריאות גנאי ודברים שמעוררים הדים אחרים". על תקן הנואמת המוכרת עלתה אשת התקשורת ורעית השר, ג'ודי שלום ניר מוזס, שבחרה לפתוח את דבריה בדקת דומיה לזכר 13 חיילי גולני, שנהרגו באותו היום בקרבות בעזה. על אף הנכונות של הקהל לכבד את המחווה בטיימס סקוור, היה זה דווקא נגן הגיטרה שליווה את העצרת לכל אורכה שהפר את הדומייה כשהחל לזמזם שיר ארץ ישראלי. אשת השר ביקשה בדבריה להביא את העמדה הישראלית מנקודת המבט של אמא הדורשת את הזכות להגן על ילדיה מפני אירגון טרור. הקהל הגיב לנאומה, כמו גם לכל הנואמים הרבים, בתשואות. נראה היה שהאירוע הצליח לחזק את מי שהגיעו בעצמם לחזק.

"אני לא יכול לתאר כמה שמחתי סוף-סוף להראות את הכוח של ישראל כשאני מרגיש כל כך רחוק כאן", אמר דניאל קצמן, שהגיע עם ילדיו לעצרת. "חשוב לי שהילדים שלי כאן רואים שעם ישראל אחד, שלא צריך ללכת בימים כאלו בראש שפוף, אלא לעמוד מאחורי המדינה שלנו, שכולנו יודעים שהצדק איתה. בארץ", המשיך דניאל בהתרגשות, "נלחמים בשביל שהמשפחות שלנו יוכלו לחיות בשלום ואנחנו כאן מוצאים את עצמנו צריכים להתנצל, להסביר. על מה? איזו מדינה הייתה נותנת למצב כזה להתקיים בכלל? ברור שגם לנו כואב על חפים מפשע בעזה, אבל הלב קודם כל עם הילדים שלנו".

אחת הנואמות בעצרת הייתה ישראלית שחיה בצרפת. היא ביקשה לספר על מה שקורה שם, על השנאה הגוברת ועל הפחד שמתחיל לחלחל. "זה גם מה שאני שומעת וזו אחת הסיבות שהיה חשוב לי להגיע", מספרת ויוי הוני, שהגיעה לעצרת אחרי שרק ערב קודם שמעה על קיומה. "כשדודה שלי הגיעה לכאן מצרפת, היא לא האמינה שאני עונדת מגן דוד ומסתובבת איתו עלי ככה. היא אמרה לי שבצרפת אי אפשר ללכת ככה בלי לפחד שמישהו יעשה משהו". כמו רבים מפוקדי העצרת, גם ויוי הגיעה בסערת רגשות אחרי הבשורה על מות החיילים בעזה ומספרת שהיא באה כדי לתמוך ולחזק. "עצוב על מתים בשני הצדדים, אבל באתי כדי שידעו שיש כאן רעים וטובים ואנחנו לא הרעים. אני לא מבינה למה זה קורה לנו. חיכיתי לאוטובוס בקווינס ופנו אלי שלושה פקיסטנים צעירים, הראו לי תמונה של תינוק בפרסומת ואמרו לי כאלה תינוקות אתם הורגים עכשיו. אמרתי להם שהעם שלהם משתמש בתינוקות האלו ולא מגן עליהם. אנשים לא מבינים את העובדות והכל מעוות".

משתתפי העצרת קצת הופתעו מכך שלא נתקלו בעצרת נגדית, אבל לא פספסו את את קבוצת נטורי קרטא, שעמדה בקצה ההתקהלות עם דגל פלשתין ודגל חמאס וקראו קריאות בגנות ישראל. "היינו בשוק", מספרת ויוי, "התחלנו לצעוק עליהם ואחד המפגינים הישראלים לקח מהם את הדגל ושבר אותו. הם פחדו וקראו לשוטר שרק ביקש מכולם להתפזר".

סוזן קון הסתובבה במלוא המרץ בין המוני הישראלים בעצרת וניסתה לקדם את היוזמה שהיא לקחה על עצמה. "מרגע שהבנתי שזה רע מול טוב, זה מה שעמד לנגד עיני. אנה פרנק אמרה שהיא עדיין מאמינה שאנשים טובים מטבעם ועם זה הלכתי קדימה". סוזן העלתה עמוד בפייסבוק עם פניות לאנשים מכל קצבי תבל ובו היא מבקשת "להחזיק ידיים", למען ישראל. הרעיון שלה הוא להרים מעין שרשרת אנשים וירטואלית, כאשר כל מי שמצטרף לדף, כאילו הושיט יד. "המטרה היא להגיע ל-6 מיליון אנשים, וכבר יש מעל ל-6,000 איש מ-124 מדינות ומכל הדתות שהצטרפו", אומרת לנו סוזן. "הרגשתי שנעשי דה-לגיטימציה לישראל, וזה רק הולך ומחמיר. כמו במאה הקודמת ששקרים הפכו אמת עבור כל כך הרבה אנשים, אני חוששת שההיסטוריה תחזור על עצמה. אני מפרסמת גם מאמרים ועובדות שכדאי לדעת ואני אשמח אם כולם ייכנסו לדף ויראו את זה". את דף הפייסבוק אפשר למצוא בחיפוש המילים Holding Hands for Israel.

אילת ומארגני העצרת מסכמים את האירוע כמוצלח במיוחד עם "אחווה מדהימה ואנרגיה מיוחדת באוויר". "אני יודעת שזה חיזק הרבה מאד אנשים, ורבים שואלים אותי עכשיו מה הם יכולים לעשות", אומרת ורדי. "כל יוזמה היא מבורכת, הרעיון הוא להיות אקטיביים. אנחנו לא מצפים לקבל אמפתיה רק מחברים. אנחנו באמת רוצים להשפיע ואנחנו כבר חושבים על הרבה רעיונות מעניינים ומזמינים את כולם לקחת חלק". המעוניינים מוזמנים ליצור קשר עם אילת ורדי בכתובת Ayelet@ayeletvardi.com

שירים ונאומים ב-92Y

באותו הערב התקיים אירוע סולידריות ותמיכה נוסף ב-92Y, אותו אירגנו אנשי IAC – Israeli-American Council בשיתוף עם הפדרציה היהודית ואירגון הגג של הקהילות היהודיות בעיר, JCRC.

הסנאטור צ'אק שומר מביע תמיכה וסולידריות. צילום: סטפאנו ג'יובאני, IAC

כאלף איש הגיעו למרכז התרבות היהודי הגדול באפר איסט סייד, לערב של נאומי תמיכה ושירים ישראלים. ״רצינו לערוך אירוע שיחבר בין היהודים והישראלים, אירוע שיחזק את כולנו", מספרת יהודית פיינשטיין, שהיא המנהלת האזורית של סניף IAC בניו-יורק רבתי. "בימים כאלו כולנו מחפשים מקום שיאחד את כולנו ויתן לנו להרגיש את הביחד שכל כך נחוץ״. לדבריה, בנוסף לאלף הישראלים והאמריקאים שמילאו את כל מושבי האולם הגדול, נותרו עוד מאות בחוץ בהיעדר מקום באולם. בין הנואמים על הבמה היו הסנאטור הבכיר של מדינת ניו-יורק, צ'אק שומר, חבר הקונגרס מניו-יורק, אליוט אנגל, הקונסול הישראלי עדו אהרוני, מייקל מילר העומד בראש אירגון JCRC, חשב העיר ניו-יורק, סקוט סטרינגר, יו"ר ועידת נשיאי האירגונים היהודים רוברט שוגרמן ורבים אחרים.

חבר הקונגרס אליוט אנגל תומך גם הוא. צילום: סטפאנו ג'יובאני, IAC

פיינשטיין אומרת כי IAC מתכנן לקיים ולקדם אירועי תמיכה נוספים ומזמינה את הציבור להתעדכן באתר www.israeliamerican.org/new-york