שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מסע בלילה ניו-יורקי

    אלון נחושתן חיפש הרפתקאה מוזיקלית ומצא אותה בחיבור בין הקליזמר המזרח-אירופאי למוזיקה בגוון ספרדי, כשהכל עטוף באוונגארד היחודי לו

    ביום שישי בערב ישיק אלון נחושתן את תקליטו החדש, Venture Bound, במועדון Nu Blue שעל אווניו C באיסט וילאג'. על אף שהופיע עם המוזיקה של ההרכב כבר בכל רחבי ארצות הברית, הוא מתרגש מההופעה בה ינגן עם כמה מטובי המוזיקאים בעיר: ארי הוניג בתופים, דוני מק'קסלין בסקסופון, פרנסואה מוטאיין בבס, סאם סדיגורסקי בקלרינט וסקסופון, וכן הופעת אורח של דוויין יובנקס בחצוצרה.  

     

    הדיסק החדש יוצא בהוצאת הלייבל האירופי הנחשב "אנייה", ואלון אומר עליו שהוא: “ללא ספק אלבומי האישי ביותר עד כה... מסע בלילה ניו-יורקי בחיפוש אחר הרפתקאה... הרפתקאה אליה לקחתי את העניין שלי ב(מוזיקה) יהודית/אשכנזית/קלייזמר מזרח אירופאית... ביחד עם גוון ספרדי”.

     

     

    בניגוד להרבה מוזיקאים, אצל אלון הנגינה כמקצוע היא משהו שהגיע מאוחר יחסית בחייו. הלחנה, לעומת זאת, היא תחום בו הוא עוסק עוד מילדות, ואת היצירות הפשוטות הראשונות שלו הוא כתב בגיל שש או שבע, כך הוא מספר.

     

    נחושתן גדל בראשון לציון, שם אמו עבדה כמורה למוזיקה בקונסרבטוריון העירוני. הוא נזכר שכאשר לא הייתה מוצאת לו שמרטף היא הייתה לוקחת אותו איתה לשיעורים. היה לה תמיד איתה פטיפון נישא עם מקלדת של אורגנית, ואלון היה נהנה לשחק ולנגן בכלי המשונה בזמן שאמו לימדה. גם אם לא הבין הרבה מתאורית המוזיקה שהיא לימדה, הוא מאמין שמשהו נספג בו. “תמיד נהנתי כשהיא סחבה אותי איתה", הוא מספר. לעומת זאת, “פחות נהניתי כשהיא סחבה אותי ללמוד פסנתר. הייתי מזיז את המחוגים קדימה בשעון כדי שהשעה של השיעור תיגמר כבר. לא אהבתי להתאמן, פשוט לא אהבתי לנגן את אותו דבר פעמיים”.


     

    גם אם הוא לא הבין את משמעות הדברים אז, הדחף לאלתר היה אצלו חזק בהרבה מהרצון לבצע יצירות בצורה "מושלמת", ואז הוא עוד לא ידע האם וכיצד ימצא דרך לשלב את האלתור עם ההלחנה, שתמיד הייתה קרובה לליבו. “רק כשהתחלתי לפגוש מורים לג'אז שלימדו אלתור, התחלתי להתעניין יותר בנגינה, הבנתי שאפשר לנגן כל פעם משהו אחר. תמיד עבדתי על הלחנה, והמשכתי גם לנגן, אבל לא שקדתי לנגן יצירות כתובות, כמו למשל סונטות של מוצרט. לא עניין אותי להתעכב על כל צ'ופצ'יק".

     

    כנער למד נחושתן גם נגינה בגיטרה, כמו הרבה נערים אחרים. אבל שלא כמו נערים אחרים הוא היה נוסע בכל שבוע באוטובוס לירושלים כדי ללמוד הלחנה. מכיוון שגם את שירותו הצבאי עשה בירושלים, הצליח נחושתן לקבל אישור בשנת השירות האחרונה להתחיל ללמוד במחלקה לקומפוזיציה קלאסית באקדמיה למוזיקה.

     

     

    יום אחד שמע שמועה שהסקסופוניסט הידוע פול ווינטר עומד להופיע בדרום הארץ, ושאולי אחינועם ניני תצטרף להופעה. בסוף היום בצבא הוא רץ לתחנה

    המרכזית ולקח אוטובוס לבאר שבע, ומשם בטרמפים הגיע לניצנה, שם מצא את עצמו על גבעה מרוחקת עליה התקיימה ההופעה. המסע לא היה לשווא. זו הייתה אחת החוויות המוזיקליות המשפיעות ביותר שהוא חווה בחייו: “ראיתי כמה שיתוף הפעולה בין שני אנשים מתרבויות שונות ושפות שונות יכול להיות מדהים במוזיקה. הם שילבו בין מוזיקת עולם למוזיקה תימנית, בין שירת לוויתנים, שהיום היא אולי נשמעת קיטשית אבל לפני 25 שנים הייתה חדשנית, לבין צלילי סקסופון, ואני לא הבנתי איך הם נפגשים ככה, בלי תווים כתובים מראש".

     

    ההפרדה, באקדמיה למוזיקה, בין המחלקה לקומפוזיציה קלאסית לבין המחלקה לג'אז – כל מחלקה בקומה שונה וללא קורסים משותפים – הפריעה לו. על כן, כשהתקבל למחלקה לאלתור עכשווי בבית הספר הנחשב, "ניו אינגלנד קונסרבטורי", הוא ידע שזה המקום בשבילו. הוא מספר ששם אין הפרדה בין מוזיקאים של ג'אז לקלאסיים, כולם לומדים ביחד את ההיסטוריה ואת הטכניקות של כל הזרמים. לראשונה בחייו הוא התחיל לבצע יצירות ולא רק לעמוד מהצד בתור המלחין המתבונן והמאזין.

     

    עוד שינוי שחל ביצירתו היה מושפע מראש המחלקה בה למד: הקלרניטן הנודע הנקוס נטסקי, מייסד ה"קלייזמר קונסרבטורי באנד", שנתן לאלון השראה להתחיל להתעניין במוזיקה המגיעה ממקורות יהודיים: “בתור ישראלי בארץ לא הייתי עסוק בלחפש את הזהות שלי, רק כשהייתי קצת מחוצה לה התחלתי לחפש את מה שחסר ולשאול שאלות. ההורים שלי ממזרח אירופה, אבל בבית לא שמענו מוזיקה יהודית, רק מוזיקה קלאסית ומעט ג'אז. מעולם לא הייתי בפסטיבל הקלייזמר בצפת, ורק בבוסטון התחיל לעניין אותי ליצור מוזיקה שתשקף את הזהות היהודית שלי ללא שימוש במילים, ללא שימוש בעברית. התחלתי לשלב סולמות יהודיים ומקצבי פריילעך ביצירות שכתבתי וביצעתי". הכיוון החדש הזה הביא לאחד ההישגים הכי מרשימים בקריירה שלו עד היום: לפני כמה שנים הוא קיבל טלפון ממייסד הז'אנר של מוזיקה יהודית אקספרימנטלית והאבא הרוחני של סצינת האוונגארד העולמית, הלא הוא ג'ון זורן. “הוא אמר לי שהוא אוהב מאוד את המוזיקה שלי והזמין אותי להקליט אלבום בלייבל הנודע שלו, שנקרא 'צדיק'".

     

    בעשור האחרון, מאז שהגיע לניו-יורק, הספיק נחושתן להקליט ולהוציא שישה אלבומים בתור מבצע, ועוד מספר דומה בתור מלחין, כשאלבומיו נעים בין אוונגרד מוחלט למוזיקה בעלת צליל מובנה ומוכר יותר. ההספק שלו עצום, במיוחד בעידן של דעיכת (שלא לומר מות) הדיסק כמוצר קשיח ובר מכירה, והוא אומר: "בתרבות המוזיקה של היום המתעדכנת ומשתנה ללא הרף להוציא דיסק זה כמעט התאבדות, אבל אני דבק ועושה משהו שמעניין אותי ושאני אוהב, גם אם אין בו שום הגיון כלכלי. בכלל, שום דבר לא נשאר סטאטי בעיר, הכל זורם משינוי לשינוי. אפילו המועדונים שאני מנגן בהם. יום אחד אתה מופיע במועדון מיתולוגי כמו 'טוניק' או CBGB ולמחרת בולדוזר הורס אותו ובונים במקומו גורד שחקים, כי שום דבר בעיר הזו אינו נשאר לנצח והאמן לא ניצב במרכז העניינים, אלא היזם והקבלן. אבל למדתי להיות שמח ממה שאני עושה וליהנות מחיי המוזיקאי, על אף שזו בחירה לא קלה".

     

    www.musicalon.com/events

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קליזמר מזרח-אירופאי ומוזיקה בגוון ספרדי. אלון נחושתן
    מומלצים