קריאה מרגיעה: ספרים שיעזרו להסביר המצב

כשהחל מבצע "צוק איתן" ונשמעו האזעקות הראשונות באזור המרכז, יצאה דורית דור עם ילדיה למרחב המוגן בחדר המדרגות. דור, סופרת ומנחת שעות סיפור, לא התמהמה ומיהרה לכתוב סיפור על הילה, ילדה רגילה שהשגרה שלה ושל משפחתה מופרת בגלל אזעקות. הסיפור, המתאר את המפגש הקבוע עם השכנים בחדר המדרגות בעת האזעקה, ואת הדרך של הילה ואחותה להתמודד עם זמן ההמתנה, היה ראשון מתוך שלושה סיפורים. "גיל הרגיל" מתייחס לכניסה לתוך ממ"ד בבית, והסיפור "רומי ורם" מתאר תאומים הגרים באזור הדרום ונאלצים להתמודד עם אזעקות תכופות של צבע אדום. את כל הסיפורים עיטר בציוריו בנה של דור.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

מבצע "צוק איתן" - ההתמודדות עם הילדים:

מצב מלחמה: איך להסביר את המצב לילדים?

• להקל על הפחד: המלצות למשחקים שאפשר לקחת לממ"ד
  

"חשוב לי להתאים את המסר לילד ולא להעמיס מידע מיותר", מבהירה דור את ההחלטה לכתוב שלושה סיפורים דומים. "כל אחד משלושת הסיפורים מדבר על ילד רגיל שחי במציאות רגילה ועכשיו מתמודד עם מצב לא שגרתי. עם הזמן הילדים מתרגלים לאזעקות וזו הופכת לשגרה חדשה. אבל יש גם את אמא, שאומרת שעוד מעט המצב הזה יסתיים, כי חשוב לתת לילדים פרספקטיבה ופרופורציה".

דור מסבירה כי הסיפור מאפשר להורים להעלות את הנושא האקטואלי ולפתח שיחה גלויה עם הילדים. "דרך הסיפור הילד מקבל לגיטימציה לתחושות שלו", היא אומרת. "בסיפור ניסיתי להיכנס להלך החשיבה של הילדים, לחוות את הדרך שבה הם שומעים ורואים את המצב, ולהעביר זאת באופן שאינו מלחיץ".

הסיפורים נכתבו, אבל דור לוקחת בחשבון שההליך הארוך של ההוצאה לאור עלול להפוך אותם ללא רלוונטים. "פחות חשוב לי שהסיפורים יצאו כספר ויותר חשוב לי שיגיעו לכמה שיותר ילדים", היא מבהירה. לכן היא מפרסמת בינתיים את הסיפורים באמצעות האינטרנט ודרך הבלוג שלה.

בד בבד דור מקריאה את הסיפור בגני ילדים וזוכה לראות במו עיניה כיצד הוא מתקבל. "יש רמה גבוהה במיוחד של קשב וריכוז",

היא מתארת את המפגש עם הילדים. "ניכר שהם היו ממש צמאים להזדמנות לדבר קצת על האזעקות ועל המצב. שאלתי אותם אם שמו לב שבזמן האחרון יש משהו שונה מהרגיל, ומיד הם דיברו על האזעקות. שוחחנו על מה שונה בחיים שלהם עכשיו לעומת התקופה שלפני האזעקות, ורובם דיברו בעיקר על פחות בילויים ושהייה מחוץ לבית. הם כבר מאוד התרגלו לאופצייה של אזעקות, והתרשמתי שאינם מבינים שתחזור תקופה שקטה".

דור מספרת כי המפגש עם הילדים שינה מעט את הסיפור. "במקור רציתי שהסיפור של הילה ירחיק ילדים מתחושת פחד. מאחר והיו מעט אזעקות כשהסיפור נכתב, עוד בימים הראשונים של המבצע, רציתי שהוא יציע לילדים משקפיים שמסתכלות על המציאות בצורה מחוייכת וקלילה. אך ככל שעובר הזמן, מסתבר שהרצון הזה למבצע קצר שיסתיים מיד וישכח מהר פשוט כבר לא רלוונטי. אחרי שבועיים של חיים בצל האזעקות, התפתחו תחושות נוספות. ילדים דיברו על פחד, על אזעקה שהיא מבהילה.

בעקבות הדברים שלהם, שזרתי לסיפור של הילה גם את האפשרות לפחד. את העובדה שלפעמים זה לא נחמד לעמוד עם השכנים בחדר המדרגות, ואת החשיבות של להרגיש ולהביע את הרגשות".

לאמן את "שריר" החוסן של הילדים

כשהספר יצא לאור, מבצע "עופרת יצוקה" כבר הסתיים, אבל לדברי המחברת זה לא פגע ברלוונטיות של הסיפור. "הטכניקות המוצעות בספר לפיתוח חוסן אישי נכונות לכל עת, ולא רק להתמודדות עם עת לחימה", היא מבהירה. "ניתן לאמן את שריר החוסן ורצוי לעשות זאת בזמן רגיעה. זה בדיוק כמו שלא מתחילים להתאמן בדיוק לפני תחרות ריצה, אלא הרבה קודם".

עם זאת, עופרי מודה כי מאז תחילת "צוק איתן" עלו מכירות הספר, ואיתן התגובות שמחממות את הלב על האופן שבו הוא מסייע לילדים גם בעת הזו לשמור על התנהגות רגועה.

-מה יהיה אם בעקבות הלחימה כעת נצליח להגיע למצב שבו לא ישוגרו יותר רקטות ולא יהיו עוד אזעקות?

"הלוואי שלא יהיו עוד אזעקות", מחייכת עופרי. "כתבתי את הספר למען ילדי ישראל, ובמיוחד למען הילדים באזור הדרום. לצערי כבר אמרו לי פעם שהספר לא רלוונטי, ואמרתי אז שלא צריך מבצע מיוחד בשביל שהוא יהיה רלוונטי, בגלל שהוא עוסק בחוסן, שנכון לכל התחומים. אני מוכנה לא למכור יותר אפילו ספר אחד כדי שלא יהיו יותר אזעקות".

(איור: כריסטינה קדמון)

"במהלך השנים ובמסגרת עבודתי היו לי הרבה שיחות עם אנשים על הפחדים של הילדים והנכדים שלהם", מספרת אילון על הליך כתיבת הספר, "במשך הזמן שמעתי הרבה אמירות שנכנסו אליי ללב, ואותן אמירות מצאו את דרכן לתוך הספר".

אילון מדגישה כי כתבה את הספר כתרומה לילדי עוטף עזה. את הסכום הדרוש להוצאת הספר אספה דרך אתר מימון המונים. "בתקופה בה הספר נכתב אנחנו, כתושבי הדרום, לא הרגשנו סולידריות מתושבי המרכז", היא מסבירה את הבחירה, "ולכן היה לי חשוב לגייס כסף דרך אתר גיוס, כדי שגם אנשים מהמרכז יוכלו לתרום ובכך להביע סולידריות".

אחרי שנאסף הסכום הדרוש, העבירה אילון את כולו להוצאת הספרים ובתמורה קיבלה 1,500 עותקים לחלוקה חינם לילדי עוטף עזה, במקביל לתחילת מכירת הספר בחנויות. גם כעת היא מוותרת על התמלוגים מהספר ומעדיפה להמיר אותם בעותקים נוספים לילדים הזקוקים לכך.

בד בבד עם צאת ספרה לאור, יצרה אילון ביחד עם מרכז חוסן והמחלקה לגיל הרך סדנה מיוחדת, במטרה להעביר לגננות כלים מקצועיים כדי שיוכלו להיעזר ב"מטפחד של ירדן" ככלי טיפולי.

-יש שינוי בתגובות הילדים לספר בימים אלו לעומת תקופות רגועות יותר?

"כרגע, בזמן אמת, הסיפור ישיר מדי לילדי עוטף עזה, שחווים את הלחימה על בשרם ולכן פחות נכון עבורם. הספר שירת אותם טוב לפני הלחימה וישרת אותם מצוין אחרי. אני חושבת שהספר מתאים כרגע יותר לילדי המרכז, ובאמת שמעתי שבגן של הנכדה שלי באבן יהודה הגננת נעזרה בספר וכל הילדים יצרו מטפחד לפי הסיפור".

-את מאמינה שיבוא יום והספר לא יהיה רלוונטי?

"לא, בגלל שהטראומה לא מסתיימת ביום שבו משתתקים התותחים, היא נמשכת לאורך שנים כשכל טריקת דלת הופכת לרעש מפחיד וכל תזוזה פתאומית מלחיצה. הטראומה שם ונמשכת שנים אחרי".

אילון מבהירה כי ניתן להשיג את הספר בחנויות הספרים, וממליצה להורים להיעזרבמכתב הדרכה לקריאה שנכתב במסגרת הסדנה שיצרה.

הקראת ספרים: סוג של טיפול רגשי

"היתרון בספרות המדברת על המצב הוא הבהירות שלה, אי ההליכה סחור סחור", אומרת ד"ר ניצה דורי, ראש החוג לגיל הרך במכללת שאנן. "ילדים אוהבים דברים ברורים, דברים שהם יכולים להתחבר אליהם בשעת אמת ולא כאשר הפחד לא רלוונטי. סיפורים שנכתבו לסייע לילד להתמודד עם גירושי הורים, למשל, לא יהיו רלוונטיים לילד שהנושא לא מדובר כלל בבית או שהוא חי במשפחה נורמטיבית עם שני הורים. סיפורים שנכתבו להתגבר על פחד נטישה בימים הראשונים בגן, אינם רלוונטיים לילד במחצית השנה בגן, כאשר הוא כבר נפרד מהוריו ברצון בבוקר. לכן צריך להתאים את הסיפור למצוקה של הילד ושיהיה כמה שיותר רלוונטי לזמן בו הוא חווה את המצוקה".

"אני בהחלט ממליצה להשתמש בספר ככלי מרגיע,", מוסיפה דורי. "הקרבה שהילד חווה כאשר מבוגר יושב לידו, מניח יד כל כתפו ומספר לו - זו תמצית הביבליותרפיה, טיפול בקשיים רגשיים בעזרת ספרים, על רגל אחת".

לדברי דורי, ספר מהווה מעין חיבוק פסיכולוגי המרגיע פחדי ילדים, לאו דווקא בעת מלחמה, אלא בכל אחד מפחדיו האחרים. "הספר עוזר במספר בחינות", היא מדגישה. "ראשית, קיימת השלכה - זה לא אני, זה הילד בסיפור. ההשלכה הזו עוזרת לילד להתמודד טוב יותר עם פחדים שהוא מתבייש להודות בהם לפעמים.

"ההתמודדות של הילד בסיפור עם פחדיו מסייעת לילד המציאותי במתן פתרונות לפחדיו שלו. הוא קורא על דמות אחרת עם פחדים זהים לשלו, מזדהה עמו, חווה פורקן רגשי בראותו שהוא לא לבד עם רגשותיו המציקים ואחר כך גם מעבד לעצמו את הפתרונות לפחד. הוא מנסה להתגבר על הפחד בדרך שהתגבר הגיבור בסיפור, או חושב ומאמץ לעצמו פתרונות אחרים. בכל מקרה - הספר נותן לו תקווה למצב".

-כיצד מומלץ לתווך את הסיפור לילד ולדובב אותו לשיחה?

"הדרך לדובב את הילד היא הדרך העקיפה. לא לשאול 'האם גם אתה מרגיש כך?', אלא: 'האם אתה מכיר עוד ילדים שפוחדים מפני אזעקות?', 'מדוע לדעתך פחד הילד בסיפור?', 'אם היית פוגש את הילד בסיפור, מה היית מציע לו כדי להתגבר על הפחד?'.

"שאלות ישירות חוסמות את הילד והוא מבין שסיפרנו לו את הסיפור כדי לדובב אותו.

הישירות הזו גורמת לו לחשוש לספר על עצמו. ייתכן שהחשש נובע מכך כי נלעג לו או נבטל את פחדיו, או שהוא תופס פחד כחולשה. דרך נוספת היא לספר על עצמנו ולומר 'אתה יודע, גם אני פוחדת לפעמים מאזעקות'. כאשר הילד רואה שגם המבוגר פוחד ולא חושש לשתף בפחדיו, סביר להניח שייפתח לדבר על עצמו"

-מה בכל זאת אנחנו צריכים לבדוק כשאנחנו בוחרים ספר אקטואלי עבור ילדינו?

"התאמה לגיל הילד מבחינת שפה, סגנון, איורים ואורך הסיפור. על ההורים לקרוא את הסיפור לפני שמקריאים לילד, לזהות נקודות בהן הוא עלול להרגיש לא בנוח עם משפט או מילה מסויימת בסיפור ולדלג עליה. אלו כלים חשובים לא רק בתקופות מתח וחרדה, אלא להתאמת סיפור לילד באופן כללי. לגבי סיפורים שתפקידם לפוגג מתח וחרדה, חשוב לזהות בדיוק ממה הילד פוחד ולספר סיפור המתאים כמה שיותר לפחד הספיציפי. למשל, אם ילד פוחד מאזעקה, לספר סיפור בו ילד פוחד מאזעקה".