שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    מכדור הארץ לירח ובחזרה
    לפני 45 שנים הניח לראשונה אדם את רגלו על הירח - והשפעות האירוע מהדהדות עד היום. מי תכנן להשתמש בירח כבסיס צבאי, מי חושב שמדובר בקונספירציה אחת גדולה ומה הקשר בין המחשב של אפולו למיקרוגל ביתי?

    החודש ציינו אזרחים אמריקנים, מדענים, חובבי מדע וחולי ירח מכל העולם 45 שנים לנחיתה האנושית הראשונה על הירח, שהתקיימה ב-20 ליולי, 1969. 

     

    הנחיתה על הירח    (צילום: NASA)

    הנחיתה על הירח    (צילום: NASA)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    נשיא ארה"ב ברק אובמה נפגש עם הצוות המקורי של הנחיתה על הירח, אדווין "באז" אלדרין, מייקל קולינס וקרול אמסטרונג, שייצגה את בעלה ניל ארמסטרונג המנוח. אלדרין, אחד הדוברים הבולטים ביותר כיום בעד האצת חקר החלל, ביקר גם במהלך האירועים בנושאת המטוסים הוותיקה שהוסבה למוזיאון, USS-HORNET, אשר השתתפה בחילוץ משתתפי משימת "אפולו 11" לאחר נחיתתם באוקיינוס. אלדרין ציין כי לדעתו התאריך צריך לציין יריית פתיחה מחודשת של המאמץ לכיבוש החלל. "המטרה שלנו היא לא להגיע לשם ולהסתכל סביב. המטרה היא למסד נוכחות אנושית מתמשכת מחוץ לכדור הארץ".

     

     

    בחלוף השנים קל לשכוח כי המירוץ לחלל לא התחיל כמאמץ מדעי גרידא, אלא כחלק מהתנגשות פוליטית וחילופי מהלומות בין מעצמות ואידיאולוגיות במהלך המלחמה הקרה. מהלומת הפתיחה הגיעה בדמותו של שיגור הלווין הראשון "ספוטניק" על ידי הסובייטים ב-1957, אירוע שהכניס את האומה האמריקנית לסחרור והלם של ממש. החשש מפני עליונות טכנולוגית של המעצמה האדומה הביא לשינוי החשיבה האסטרטגית האמריקנית לגבי המאבק הטכנולוגי, להקמת NASA, להאצת מחקר ופיתוח של טילים בין יבשתיים ולמעשה לפתיחת "המירוץ לחלל". "תכנית אפולו" הושקה עוד בתקופתו של הנשיא אייזנהאור בתחילת שנות ה-60, אולם זכתה לתנופה אמיתית על זכות תמיכתו של הנשיא ג'ון קנדי, שהכריז על חשיבות התכנית בנאום "איש על הירח" המפורסם. השיא, ומהלומת הנגד המוחצת של ארה"ב במהלך העימות, הגיעו כמובן בנחיתה של "אפולו 11" באזור שכונה "ים השלווה" על הירח והצילומים המפורסמים שהגיעו בעקבותיו. סיומו הרשמי של המירוץ הגיע ב- 15 ליולי 1975, עם פרויקט רוסי-אמריקני משותף, "אפולו-סויוז", במסגרתו חללית אמריקנית וחללית סובייטית שוגרו במקביל ונפגשו בחלל.

     

     

    "כוכב המוות": עוד הרבה לפני דארת' ווידר

    מסמכים מסווגים שנחשפו לא מכבר לציון יום הנחיתה, חושפים כי לממשל האמריקני היו תכניות רחבות ומעניינות בהרבה עבור הירח ,מאשר הצבת דגל ולקיחת דגימות מדעיות בלבד. התכניות השאפתניות בוטלו בשלב מסוים, בעיקר בשל העלויות האסטרונומיות שלהן. כך למשל, מחקר שכונה "פרויקט אופק" (Project Horizon) שנערך ב-1959 על ידי קבוצת מדענים וחוקרים מהסוכנות לטילים בליסטיים של צבא ארה"ב נועד לבדוק את הסבירות של שימוש בירח לצרכים צבאיים. מטרת התכנית היתה להגיע לבסיס ירח מתפקד ומאויש על ידי תריסר אנשים עד 1965. הסובייטים הכינו תכנית משלהם לחימוש הירח, שכונתה "תכנית זבזדה" (כוכב).

      

    התכניות האמריקניות היו מפורטות: בשלב ראשון, התכנית המליצה על ניצחון במירוץ ההגעה המאוישת לירח. לאחר מכן, על האסטרונאוטים תוטל המשימה של בניית בסיס באמצעות רכבי בנייה ייחודיים שיותאמו לפני הירח. לפי התכנית, האנרגיה למתקן הצבאי השאפתני הזה תגיע מתחנת כוח גרעינית שתיבנה על פני הירח - על ידי האסטרונאוטים רבי-התושייה. לאחר מכן תחל הקמה של מתקנים שיאפשרו קיום בסיסי של חיים, כגון מתקנים לזיקוק מים משתן ופסולת, חוות הידרופוניות לגידול ירקות ואפילו חוות ובריכות לגידול חיות משק ודגי מאכל. ברגע שהמתקנים הבסיסיים לקיום אנושי יופעלו כראוי, יתחיל בסיס הירח לתפקד כתחנה לניטור ואיסוף מודיעין משטח פני כדור הארץ.

     

     (צילום: NASA) (צילום: NASA)
    (צילום: NASA)

    מחקרים נפרדים שנערכו בארה"ב באותה תקופה ייעדו לירח תפקידים קטלניים בהרבה מאיסוף מודיעין בלבד. כך למשל מחקר שנערך על ידי חיל האוויר האמריקני תכנן להפוך את הירח לבסיס טילים של ממש, שיוכל להפציץ את אויבי המעצמה האמריקנית בבטחה מהחלל. תכנית שלישית, שנערכה על ידי המכון למחקר טכנולוגי באילינוי, תכננה להשתמש בירח כשדה לניסויים בנשק גרעיני, כחלק ממאמץ כולל להרתיע את ברית המועצות. אחד מהמדענים המעורבים במחקר היה לא אחר מהאסטרונום האגדי קארל סייגן.


     (צילום: NASA) (צילום: NASA)
    (צילום: NASA)

    לנווט בחלל באמצעות מחשבון כיס

    גם בפרספקטיבה של 45 שנים, קשה עדיין להעריך את מימדי ההשפעה של האירוע הטיטאני על ההיסטוריה הקצרה יחסית של המין האנושי. ללא ספק אחת ההשפעות המשמעותיות של המירוץ לחלל בכלל והמירוץ לחלל בפרט היא ההתפתחות הטכנולוגית. פרויקט אפולו האיץ משמעותית פיתוחים טכנולוגיים שונים ואחראי באופן ישיר או עקיף לאינספור המצאות, החל ממערכות למחזור פסולת, חליפות חסינות אש לכבאים, גלאי עשן, מתקני כושר, נעלי ריצה, אוכל משומר ועוד המצאות רבות ומגוונות.

     

     (צילום: NASA) (צילום: NASA)
    (צילום: NASA)

     

    יתכן כי הפריצה המשמעותית ביותר שהביאה תכנית החלל הינה ההתקדמות בעולם המחשבים. חלק גדול ממערכות החומרה והתוכנה בהם השתמשו מהנדסי נאסא הינם הבסיס לעולם המיחשוב המודרני. בבחינה ראשונית, המחשבים ששימשו את משימות האפולו היו פרימיטיביים להפליא. במונחים של היום, מחשבים אלו היו בעלי עצמה המשתווה בערך למחשבון כיס, ולמרות זאת, הם הצליחו להנחות בבטחה את האסטרונאוטים למרחק של 356 אלף קילומטרים, ולהשיב אותם בשלום. כך למשל, מערכת המחשוב ששלטה בהיגוי האפולו היתה יותר בסיסית ממיקרוגל הניתן לתיכנות של ימינו, ופעלה באמצעות הזנה של פקודות בסיסיות של תווי אותיות. למערכת היה זיכרון של 64 קילובייט ומעבד ששווה ערך לעוצמה של 0.043 מגה-הרץ. התוכנה שרצה על מחשב זה כונתה Luminary, וקוד התוכנה הוזן לתוכה באמצעות כרטיסיות ניקוב. למרות שהתוכנה היתה אמורה להיות כמעט חסינה מבעיות, זמן קצר לפני הנחיתה היא הציגה פלט של "1202 Error ". למרות זאת, מרכז שליטת המשימה נתן הנחיה להמשיך, ולאחר מספר שניות נחתה האפולו בבטחה.

     

     

    2001: אודיסיאה בין תיאוריות קשר

    החל מראשית שנות ה-70 החלו לצוץ תיאוריות קשר שונות בנוגע לאמיתות הנחיתה על הירח. בין השאר נטען כי הנחיתה זויפה על ידי נאסא בסיוע ה-CIA, כחלק ממאמץ הסברתי ופוליטי במסגרת המאבק בברית המועצות. התיאוריה המפורסמת ביותר גורסת כי הנחיתה כולה בוימה באולפן סרטים בכדור הארץ, ולפי אחת מהגרסאות על הפקת ובימוי הסרט הופקד לא אחר מהבמאי סטנלי קובריק. הטענות של תומכי תיאוריות הקשר רבות, מגוונות ולעיתים אף סותרות אחת את השנייה. כך למשל נטען כי התמונות נראות טוב מדי מכדי להיות אותנטיות, ולמעשה מדובר בתמונות משופצות, הצל בתמונות מעיד על תאורה של אולפן, הקרינה בחלל לא תאפשר לאסטרונאוטים לשרוד את הטיסה עד הירח ועוד. הפופולריות של התיאוריה זינקה פלאים לאחר תכנית תעודה ששודרה ב-2001 ברשת פוקס האמריקנית שכותרתה היתה: "תיאורית קשר: האם נחתנו על הירח?"

     

     (צילום: NASA) (צילום: NASA)
    (צילום: NASA)

     

    למרבה הצער של חובבי הקונספירציות, טיעוני "הנחיתה המבוימת" הופרכו בקלות. ראשית, הטיעונים עצמם פשוט שגויים: התמונות לא היו משופצות, אלא העיתונות פשוט בחרה את התמונות האיכותיות ביותר ממבחר גדול; אופי הצל בתמונות תואם למקורות האור שעל הירח (השמש, כדור הארץ ואבק הירח); הטיסה לירח לא עברה זמן רב באזור מוכה קרינה ועוד. יתרה מכך ,קיימים על הירח ממצאים אמפיריים עד עצם היום הזה שמוכיחים את הנחיתה, כגון צילומים של פני הירח שמראים את עקבות האפולו ואפילו צעדי האסטרונאוטים, או ניטור באמצעות לייזר טלסקופי של המיכשור למדידת מרחק שהניחו משתתפי המשימה על פני הירח. אולם יותר מכל, הראייה המשכנעת ביותר, כפי שמוכיח יוצר הסרטים ס.ג קולניס, הינה שהציוד הקולנועי שנדרש לזייף את הנחיתה על הירח פשוט לא היה קיים בשנות ה-60. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים