לראות את גודל הרגע ולשנות את תמונת האזור

על שלוש רגליים נשען החמאס. הראשונה תקווה: החמאס בונה את נארטיב החזרה של צאצאי הפליטים לישראל, וכך מנציח את ארעיות קיומם ודוחה כל נסיון אמיתי להשתקע ולבנות עתיד. בצ'ילה, למשל, קהילת הפלסטינים היא המשגשגת שבקהילות.

רגל שנייה היא ארגון אונר"א שהוקם ב-1949 לתקופה קצרה לסיוע לפליטים, ומחזיק כיום אלפי עובדים, שלא משויכים ישירות לחמאס אבל למעשה נמצאים תחת שלטונו בעזה. אונר"א אף מספק את צורכי המזון של אינסוף משפחות התלויות בו לקיומן. בכל תחילת חודש מעבירה ישראל (שמשמשת כצינור לכספים אלה שמקורם בארה"ב) מיליוני דולרים במזומן לתוך שטחי עזה. הכסף הזה הוא דלק לפעילות חברתית-חינוכית שמשרתת את חמאס. אולי עכשיו ייפתח דף חדש.

רגל שלישית היא צבא החמאס אשר בנוי מעשרות אלפי מקבלי שכר - מי כשוטר, מי כלוחם, מי כשהיד, מי כלבלר, ללא הבדל. כולם מהווים צבא חמאסי מחויב, הם ובני ביתם.

ישנם עוד גורמים, אך הם פחות משמעותיים. כל אחד מגורמים אלה מצריך טיפול שונה בטווחים שונים. ברמה האסטרטגית נוצרה שותפות מעניינת ומאתגרת בין ישראל, מצרים, סעודיה ומדינות נאט"ו וכמובן אבו מאזן. ישראל יכולה להגיע למצב שיאפשר הסדר מדיני אשר יכלול את כל השטחים ויאפשר פריחה כלכלית לפלסטינים - מי ישירות ומי בעבודה יומיומית בישראל. כל הצמיחה הפלסטינית תיעשה דרך מצרים הגדולה, מלכת המזרח התיכון, אשר משוועת למקורות צמיחה ותרוויח את מעמדה ביושר.

הפלסטינים יקבלו ריבונות, הגדרה עצמית, ותוך כמה שנים מדינה עצמאית פורחת דמוקרטית ומשגשגת.

 סעודיה תקבל חיזוק משמעותי של הציר הסוני, הנכון לעמוד באתגרי העתיד (דאעש ודומיו). ישראל תקבל שקט ואפשרות אמיתית להשקיע בדברים החשובים באמת - צמצום פערים, לכידות חברתית וגבולות ברורים נטולי עימותים. וכמובן - צמיחה כלכלית בלתי רגילה הנגזרת מיחסים עם כל מדינות הציר הסוני. מדינות נאט"ו ירוויחו שקט אזורי באזור קריטי מבחינת גז ונפט, אשר מתחזק ייחודו עקב המצב עם רוסיה.

זו משימתה של ממשלת ישראל - לראות את גודל הרגע, להציב את הכיוון האסטרטגי ולהגיע לשם.