עלייתו של הרובוט עיתונאי
תוכנות מחשב מסוגלות לכתוב כתבות, מאמרים אקדמיים ואפילו ספרים. יש להדגיש כי כתבה זו לא נכתבה על ידי סקיינט ושרובו-עיתונאים לא חולמים על עורכים חשמליים
מהפכת המחשוב והרובוטיקה מלוות את האנושות בעשורים האחרונים בהצלחה. במסגרתה תהליכי אוטומציה משתלטים במהירות על תחומים רבים שהיו נחלת בני האנוש במשך תקופות ארוכות. אפשר לציין תעשיות כבדות, רפואה, אלקטרוניקה ואפילו צבא וביטחון. עד לא מכבר, מקצוע אחד נשאר עדיין נחלתם של בני אנוש עשויים דם, בשר ועצמות - עולם הכתיבה והיצירה. המילה הכתובה נחשבת בעיני היסטוריונים, ביולוגים והוגי דעות למה שמייחד את המין האנושי לעומת שאר היצורים החיים של כדור הארץ, וכמובן על פני המחשבים יצירי-ידינו.
ובכן, לפחות כך חשבנו. מחשבים ותוכנות נכנסים במהירות גם לעולם הכתיבה העיתונאי, הספרותית והאקדמית, בתחום המכונה "מדע נרטיבי" (Narrative Science). בשנים האחרונות, עשרות אלפי ספרים, כתבות ואפילו ערכי אנציקלופדיות נכתבו על ידי בוטים שתוכנתו למטרה זו. האם הטריטוריה האחרונה בשליטת בני האנוש עומדת להיכבש על ידי בני בריתנו ואולי יריבנו לעתיד, המחשבים? והאם משרותיהם של העוסקים במילה הכתובה, כגון עורכים, עורכי דין ועיתונאים, כגון כותב מילים אלו ממש, נמצאות בסכנה?
המלך של ויקיפדיה
דוגמא מאלפת ליכולת המילולית של תוכנות מחשב מגיעה מסקנדינביה, שם סברקר גו'הנסון, מלומד בעל תארים בהנדסה אזרחית, כלכלה ופיזיקת חלקיקים, יצר תוכנה בשם Lsjbot. התוכנה אחראית עד כה לכתיבה של מעל 2 מיליון ערכים במאגר הידע האנושי הגדול ביותר שקיים היום, ויקיפדיה. Lsjbot אוספת מידע על נושאים שונים, בעיקר מינים שונים של חיות ופרופילים של ערים, ומסדרת אותם לתוך ערכים, פעולה שהיא עושה בממוצע עשרת אלפים פעמים ביום. כמות לא בהכרח מעידה על איכות במקרה זה: חלק גדול המערכים האלו הינם פשוט "קצרמרים", כלומר ערכים הכתובים בקצרה, מכילים מידע בסיסי בלבד, וממתינים למתנדב ויקיפדיה חרוץ שימלא אותם. הערכים נכתבים בשלוש שפות שונות: שבדית ושני ניבים של פיליפינית (מוצא אשתו של ג'והנסון).
ראיון שנערך עם סברקר בוול סטריט גו'רנל מבליט את המתנגדים והתומכים בבוט הכתיבה הזריז שהמציא. המתנגדים, "טהרני" ויקיפדיה, טוענים כי התוכנה מגבילה את היצירתיות האנושית ואת הייחוד שבויקיפדיה. מאידך, ג'והנסון טוען כי יש ערך רב לפעולת האוטומציה של האנציקלופדיה הדיגיטלית. הוא טוען כי יום אחד ויקיפדיה צריכה להקיף את כל הידע האנושי, ולשם כך, לא ניתן להסתפק במתנדבים שכותבים ערכים בצורה ידנית על מה שמעניין אותם באופן אישי. "בויקיפדיה השבדית יש יותר מ-150 ערכים על שר הטבעות", הוא טוען, "אבל פחות מעשרה ערכים על מלחמת ווייטנאם. אין לי שום דבר נגד טולקין, ואני בקיא יותר בתולדות הקרב נגד סאורון מאשר מתקפת טט, אולם האם זו באמת אנציקלופדיה מאוזנת?".
כתיבה במהירות שיא
המתקפה הדיגיטלית על עולם הכתיבה לא נפסקת באנציקלופדיות. יותר ויותר עיתונים מובילים בעולם מתחילים להשתמש בתוכנות כתיבה עיתונאיות. כך למשל, בוט כתיבה עיתונאי ה"מועסק" בעיתון ה- LA Times, כתב באופן אוטומטי כתבה אודות רעידת אדמה שלוש דקות לאחר שהתרחשה. יצירה של רובו-עיתונאים אינה מורכבת במיוחד- מרבית הדיווחים העיתונאיים, כמו למשל דיווחים על אסונות או כתבות ספורט, כתובים באופן נוסחתי למדי, וכל מה שנותר לתוכנה הינו להזין את המידע לתוך נוסחאות מוכרות. כך למשל, העיתונאי שיצר את האלגוריתם ב- LA Times סיפר כי הוא התעורר מרעידת האדמה וראה שהדיווח עליה כבר מוכן וממתין לאישורו.
השימוש באלגוריתמי "דווחנות" עיתונאיים מתפשט במהירות למערכות עיתונים מהמובילים בעולם. כך למשל העיתון הכלכלי הנחשב פורבס משתמש בתוכנה שכזו ואף מצהיר על כך: לכל כתבה שנכתבת על ידי בוט מצורפת שורת הבהרה. מאידך, יתכן מאוד כי אתרי חדשות רבים מרחבי העולם אינם מצהירים באופן גלוי על שימוש בבוטי כתיבה.
סופר צללים דיגיטלי
גם המבצר האחרון של היצירתיות האנושית הולך ונכבש על ידי בינות מלאכותיות. אלגוריתם שנכתב על ידי פרופ' פיליפ פארק, מומחה לשיווק, נועד לכתיבה של ספרים מלאים וכתב עד היום אלפים מהם. האלגוריתם מסוגל לכתוב ספר אודות נושא מסוים בזמן ממוצע של 20 דקות. ואם נדמה שספרים מפי עטו של מחשב לא יהיו פופולאריים, תתפלאו לשמוע שהספרים שנכתבים על ידי התוכנה של פארק מכרו עד היום כ-700 אלף עותקים באמאזון. חשוב להדגיש, כי לא מדובר ב"מלחמה ושלום" או "מובי דיק", לפחות לא בשלב זה. הספרים שנכתבים על ידי התוכנה של פארק מכילים דוחות עסקיים, מילונים, סקירות אודות מחלות נדירות ואפילו ספרי תשבצים.
הייחוד של האלגוריתם של פארק, אשר בזכותו הוא הקים חברה המבוססת על פטנט זה, הינו בפשטות שלו. התוכנה נועדה לחקות את אופן המחשבה והכתיבה של סופר המומחה לתחום מסוים. בסופו של דבר, כל ספר מידע העוסק בנושא ספציפי, צריך להכיל את המידע הבסיסי בנושא, את ההיסטוריה של התחום, ומספר "תובנות" מאת הסופר. התוכנה מצליחה לעשות זאת על ידי "דחיסת" החומר לנוסחאות, וזאת מבלי ליפול לגניבה ספרותית. בעתיד, התוכנה לא תוגבל לספרי אינפורמציה יבשים- היעד הבא של פארק הינו כתיבה ממוכנת של רומנים.
מי שמעוניין לדעת יותר על התוכנה של פארק, מוזמן לצפות בסרטון הבא:
סטודנטים, הכירו את הרובו-בודק
תוכנות הכתיבה מגיעות במהרה גם לאקדמיה. EdX, ארגון שהוקם מטעם אוניברסיטת הרווארד, פיתח אלגוריתם שנועד לבצע בדיקה ממוכנת של מבחנים כתובים ובכך להוריד את נטל הבדיקה ממרצים, או ליתר דיוק ממתרגלים אומללים. לתוכנה יש גם תפקיד פדגוגי מעניין: סטודנטים יוכלו להשתמש בה גם לתרגול על ידי שליחת מאמרים לבדיקה, לקבל משוב מידי ובכך לשפר את יכולת הכתיבה האקדמית שלהם.
לאלגוריתמי הכתיבה האקדמיים יש גם צד שלילי. כך למשל, שני חוקרי מחשבים מצרפת גילו כי מאה ועשרים מאמרים שהוגשו במסגרת כנסים אקדמיים היו למעשה מסמכים מפוברקים שנכתבו על ידי תוכנות מחשב, והכילו ג'יבריש מוחלט. על מנת לעשות זאת, הם השתמשו בתוכנה לינגוויסטית אחרת, שנועדה לזהות מאמרים הנכתבים על ידי תוכנות ולא על ידי בני אנוש.
עלייתו של הרובו-עיתונאי
אז כיצד יראה עולם בו גם המילה הכתובה תעבור לשליטתן של בינות מלאכותיות? בשלב זה, עיתונאים מן השורה שתלויים בכתיבה למחייתם יכולים להירגע. כאמור, תוכנות הכתיבה מסוגלות לייצר רק דיווחים בסיסיים, ולא כתבות עומק, ראיונות או פרשנויות. יתרה מכך, אולי בטכנולוגיית המדע הנרטיבי טמון דווקא עתיד העיתונות: היכולת לנתח כמות גדולה של מידע יכולה דווקא להקל על עבודת העיתונאי, הסופר ואיש האקדמיה. כך במקום לעסוק בניתוח יבש של הנתונים, יכול הכותב להיעזר בתוכנות לכריית כמות גדולה של מידע וכך לפנות לעצמו זמן לניתוח מעמיק יותר של הנושא וליצירת תובנות חדשות ומפתיעות, שלא התאפשרו בעידן הכתיבה האנושית.
