שתף קטע נבחר

אין לקופים זכויות יוצרים

הצלם דיוויד סלייטר דורש זכויות יוצרים על סלפי שקופה צילמה במצלמה שלו. אולם אין ומעולם לא נוצרות זכויות יוצרים ביצירה שלא נוצרה על ידי אדם. אולי עדיף שינצל את הפרסום לטובתו (דעה)

צלם הטבע הבריטי דייוויד סלייטר יש בוודאי כמה סיפורים מרתקים ממסעות הצילום שלו ברחבי העולם, אבל אין ספק שאת מסע הצילום שלו לאינדונזיה ב-2011 הוא לא ישכח. במהלך יום צילום בג'ונגל שכח סלייטר מצלמה על הקרקע, וכאשר ניגש לקחת אותה ראה קופה סקרנית מרימה את המצלמה ולוחצת על כפתור הצילום.

 

כנראה שפעולת המצלמה ריתקה אותה והיא החלה ללחוץ על הכפתור פעמים רבות, כאשר באחת מהן היא מסתכלת לתוך העדשה בגיחוך. במילים אחרות, הקופה (הפוטוגנית, יש לציין) צילמה סלפי.

 

 

 

סוף מעשה במחשבה תחילה

כשסלייטר חזר הוא עשה את הטעות השניה שלו (אם סופרים את המצלמה ששכח) ורץ לספר לחבר'ה. התמונה וסלייטר זכו לפרסום רב, כי מי לא נהנה לראות סלפי של קוף, אבל אז גילה סלייטר את האמת המרה על התמונה שצילם: אין לו זכויות יוצרים בה.

 

הסיבה היא פשוטה. דיני זכויות היוצרים קובעים שהזכויות ביצירה שייכות למי שיצר אותה בפועל. במקרה הזה, הקופה היא שצילמה, ולא סלייטר. אמנם, היא עשתה שימוש בציוד של סלייטר, אבל מיליוני סופרים עושים שימוש בתוכנת word, וזה לא אומר שמיקרסופט היא בעלת הזכויות בספרים. זו הסיבה שדיני זכויות היוצרים מעניקים את הזכויות ליוצר, כי הוא אחראי ליצירתיות והביא את היצירה לחיים.

 

מה שקרה הוא שאתרים ברחבי העולם החלו לעשות שימוש בתמונה, וזאת מבלי שהם נדרשים לשלם לסלייטר דבר. סלייטר ניסה להילחם בזה, ופנה לקרן ויקימדיה (מפעילת ויקיפדיה) שמפרסמת את התמונה במאגר החופשי שלה, ולאתרים נוספים בדרישה שיסירו את התמונה. ויקימדיה סירבה, וכך גם אתרים נוספים, דוגמת techdirt שפירסם באתר תגובה שמסבירה בפירוט מדוע אין לסלייטר זכויות יוצרים בתמונה לפי דיני ארה"ב, אנגליה ואינדונזיה.

 

לצערו (או לשמחתו) של סלייטר, המקרה חזר לאחרונה לכותרות, עם פרסום דו"ח שקיפות של ויקימדיה שמתייחס למקרה, וכך זכתה התמונה וסלייטר לפרסום נוסף.

 

אז מה סלייטר היה יכול לעשות? אני הייתי ממליץ לו לשים סימן מים על התמונה, ולנסות למכור אותה במחיר ראשוני גבוה, מתוך הבנה שברגע שהתמונה תצא לאינטרנט יהיה מעט מאוד שבכוחו לעשות בכדי למנוע את הפצתה.

 

אבל למה שלא יעשה כסף מהתמונה?

בעצם השאלה יש היפוך של מה שקרוי 'נטל ההוכחה'. סלייטר הוא זה שנדרש להסביר מדוע ראוי שהוא כן ירוויח מהתמונה. זכויות יוצרים היו מהוות הסבר מצוין, שהרי הן קיימות בדיוק כדי לאפשר ליוצרים להרוויח מעבודתם, אבל לסלייטר אין זכויות יוצרים בתמונה.

 

סלייטר, שבראיון שנתן סיפר על כך שהוא עדיין מתכוון לתבוע את ויקימדיה, טען שמגיע לו כסף כיוון שמסע הצילום והציוד בו נעשה שימוש היו יקרים. אבל זו לא סיבה. סלייטר יצא לאינדונזיה מסיבותיו וקיבל תשלום שמצדיק את זה, אחרת לא היה נוסע. הצילום עצמו לא פגע בו מבחינה מקצועית או כלכלית בשום צורה. להיפך, הוא כמו כרטיס לוטו זוכה שהוא מצא בג'ונגל בזמן עבודה אחרת. זו היתה האחריות שלו לפדות את הזכיה בשכל, ואם הוא לא הצליח הוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו.

 

צריך גם לזכור שסלייטר קיבל פרסום רב מהמקרה, וסביר שהרבה אנשים נחשפו לעבודה שלו בזכותה. הטעות השלישית שלו היתה שבמקום לנסות וליהנות מהפרסום מבחינה מקצועית וכלכלית, הוא בוחר להילחם מלחמה משפטית שלא נראה שהוא ינצח בה.

 

אז מה סלייטר יכול לעשות? סלייטר יכל לבחור כל מיני דרכים יצירתיות לקשור את שמו עם התמונה המפורסמת. גם היום, אני בטוח שאם היה פונה לאתרים שמפרסמים את התמונה ומבקש שישימו לינק לאתר שלו, הם היו נענים בשמחה. במקום לשלוח מכתבים משפטיים, מהלך כזה היה יכול להניב לו תועלת נאה מהתמונה שנפלה לידיו.

 

אז זכויות היוצרים שייכות לקופה?

לא. דיני זכויות היוצרים בישראל וברחבי העולם מעניקים הגנה רק ליצירות של בני אדם. החוק האמריקאי, לדוגמה, מחריג מפורשות יצירות שלא נוצרו על ידי בני אדם. בחוק הישראלי ההחרגה טמונה בפרשנות המונח 'יצירתיות' הנדרשת לצורך יצירתן של זכויות יוצרים, והקביעה כי רק בני אדם מסוגלים ליצירתיות. המשמעות היא שאם קוף יצר את זה, זה לא נחשב יצירתי. באסה לקופים, אבל דיני זכויות היוצרים באו לקדם את היצירה האנושית, וספק אם מערכת התמריצים הכלכלית-חברתית שביסוד דיני זכויות היוצרים עובדת על בני דודינו הפחות מפותחים. כלל זה חל גם על יצירות של חיות אחרות, ואף על אמצעים אוטומטיים כמו תוכנות מחשב (אם כי כאן יש במקרים מסוימים טשטוש בין יצירת המתכנת ליצירת התוכנה).

 

לכן אין ומעולם לא נוצרות זכויות יוצרים ביצירה שלא נוצרה על ידי אדם. יצירות כאלה, כמו גם הסלפי-קופה שלנו, הן יצירות ב-'נחלת הכלל'. מדובר במושג שנשכח קצת בשנים האחרונות, בין היתר מכיוון שהארכות חוזרות ונשנות של זכויות הקניין הרוחני ביצירות (אחת כזו נידונה אצלנו בכנסת בימים אלה) מונעות מיצירות ותיקות מוכרות (דוגמת מיקי מאוס), וכמובן שכל יצירה צעירה מהן, מלעבור לנחלת הכלל. אבל האמינו לי, נחלת הכלל קיימת. יש יצירות שאין לאף אחד את זכויות היוצרים בהן. הן לשימוש חופשי, לתועלת החברה. סלפי של קופה היא יצירה כזו. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים