האהבה לא צריכה חתונה
הגיעה השעה שהאוכלוסיה החילונית הליברלית תביט בעצמה ותשאל: מדוע אנו בכלל רוצים להינשא? מדוע מי שאינו דתי צריך להתחפש לכזה?
המדינה סוערת בגלל חתונה בין מוסלמי ליהודיה שהתאסלמה. החתונה הציפה שאלות קשות על השוויון, הסובלנות, הזכות להפגין ולהתבטא, הזכות לפרטיות ועוד. שאלה אחת שלא צפה נוגעת לעצם מוסד הנישואין.
זה שנים רבות שב ועולה המאבק על הזכות להינשא בישראל. המאבק מכוון לסוגים שונים של נישואים שלא ניתן לערוך כיום בישראל: בין כהן לגרושה/גיורת, בין בני דתות שונות, בין בני זוג מאותו מין, ובכלל - נישואין אזרחיים. מפלגות רבות הבטיחו לקדם חקיקה שתאפשר שוויון בנישואין עבור כל זוג בגירים שחפצים בכך - אך לשווא. שינוי מהותי אינו נראה באופק.
עוד בערוץ הדעות של ynet
האהבה של מחמוד ומורל לא תנצח / אריאנה מלמד
צוק איתן - כיבוי שריפות / אסף מידני
הגיעה השעה שהאוכלוסיה החילונית הליברלית תביט בעצמה ותשאל: מדוע אנו בכלל רוצים להינשא? האם אנו זקוקים לאישור מהדת, שכמוהו לא יקבלו האוכלוסיות שלעיל? מדוע אדם שאינו דתי או מסורתי מוצא לנכון להיכנס לטקס דתי, בעל השלכות דתיות אפשריות? מדוע מי שאינו דתי צריך להתחפש לכזה?
האוכלוסיות פסולות החיתון עדיין נאבקות על הזכות להתחתן. מדוע? מדוע אתם זקוקים לאישור מהמדינה, לתווית עבור האהבה? מערכת יחסים רומנטית או מינית אינה מצריכה אישור מהמדינה, לשמחתנו. חיים משותפים אינם מצריכים רישיון, וכמוהם הבאת צאצאים. מדוע אדם חילוני זקוק להכרה מטעם מוסדות המדינה במערכת היחסים שלו? החובה במזונות לילדים קיימת בלי קשר לנישואים, וגם חובות אחרות בין בני הזוג תקפות מכוח ההכרה בהם כידועים בציבור. אם החוק מפלה לטובה נשואים מול ידועים בציבור - הפתרון אינו להינשא, אלא למחוק את ההפליה.
האם אנו זקוקים לאישור החברה? החברה נוטה לעודד ולחבק מערכות יחסים מסוימות, לדכא ולדחות אחרות. החברה החילונית מכירה במערכות זוגיות גם ללא נישואים, ומכירה גם בתא משפחתי ללא נישואים. אז מדוע אנו מתעקשים להתחתן?
סיבה אפשרית אחת נוגעת לרצון משותף להיכבל: הבה ונתחתן, כדי שאם מי מאיתנו ירצה לצאת ממערכת היחסים - הקושי והמורכבות שכרוכים בכך יעצרו אותו או לפחות יעכבו. אולם האם אנו חסרי ביטחון באהבתנו עד כדי היזקקות לכבלים חיצוניים כדי לשמור עליה? האהבה היא חיבור רגשי פנימי, לא איזוק בטבעות. האם החשש מההשפלה במסדרונות הרבנות צריך להותירנו בבית יחד גם כשהאהבה כבר תמה? ואם כן - מדוע כה רבים מתגרשים בכל זאת?
סיבה אפשרית שנייה נוגעת לרומנטיזציה. טקס הנישואים הוא שיא האהבה: אם לא הגעת לשם, אז משהו חסר. האומנם חסר? מה מיוחד בטקס שבו כל אדם נכח כאורח עשרות פעמים בחייו? מתי לאחרונה שמעתם מישהו אומר: "איזה יופי! קיבלתי הזמנה לחתונה"? תעשיית החתונה היא טרחה עצומה למתחתנים ולמשפחותיהם, וטרדה של משאבי כסף וזמן לאורחים: עוד ממתכון שכבר טעמנו ושבענו ממנו כאורחים. אין בה שיא רומנטי. אולי שיא קלישאתי.
סיבה שלישית עניינה הפנמה של נורמה חברתית. עלינו להתחתן ולרצות בכך פשוט משום שכה רבים עשו ועושים זאת. ראוי לשים לב שהחברה מטפטפת מסר של נישואים כהצלחה ורווקות ככישלון - בעיקר כלפי נשים. מגיל קטן, החברה משווקת למגדר הנשי את חלום הנישואים, לעתים על חשבון חלומות אחרים של הגשמה עצמית. זהו חלום אנטי-פמיניסטי. ההתמקדות בכלה ביום החתונה היא כאילו יום הניצחון שלה, אולם הניצחון היחיד הוא לנורמות הרווחות, לסדר הפטריארכלי הקיים שדוחף נשים לבקש "בעל", לסדר החברתי שדוחף את כולנו להתמסד ולהתמסגר.
הגיע הזמן לטרוף את הקלפים. במקום לנסות להיות כמוהם - נהיה מאושרים בדרכנו. הניצחון האמיתי לזרם הליברלי יושג לא כשהזכות להתחתן תהיה לכולם, אלא כשליברלים פשוט יפסיקו עם הנוהג הזה. האהבה אינה זקוקה להכרה, למתווכים, להצהרות ולטקסים. אהבה גדולה אינה סיבה לחתונה. אהבה גדולה היא תכלית הקיום.
ד"ר אסף הרדוף, המכללה האקדמית צפת
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
