ממלכת השוקולד מכה שנית
רואלד דאל, שהביא לעולם את צ'ארלי העני הזוכה לכרטיס כניסה מוזהב למפעל השוקולד האגדי של וילי וונקה, גנז פרק שלם מתוך הספר שמגלה דמויות נוספות שהודחו מהסיפור, רגעי אלימות בלתי הולמים ובעיקר: את אוזלת ידם של ההורים הבלתי אחראיים. מדוע בחר להוציא מהעלילה דווקא את הפרק הזה, שמערב נימוס בריטי מוגזם עם קפדנות בורגנית?
רואלד דאל הוא לא רק אחד הסופרים המצליחים והאהובים ביותר לילדים בכל העולם, כי אם אגדה של ממש באנגליה. בכל חנות ספרים בממלכה הבריטית, תמצאו אזור מיוחד המוקדש לספריו הנהדרים, הפרועים, המצחיקים והמחתרתיים - שכבשו את הילדים והילדות והרגיזו את הממסד.
דאל, הידוע בהומור החד שלו, באכזריות המרהיבה שבעלילות ספריו, ובעיקר בתעוזתו לומר אמת לילדים ולא להסתיר מהם, הותיר אחריו יצירות חשובות המהוות אבני דרך בספרות הילדים העולמית.
אחד הספרים האהובים ביותר של דאל, והמזוהה עמו יותר מכול הוא "צ'ארלי וממלכת השוקולד". השנה חוגג הספר יובל לפרסומו הראשון (בארצות הברית, למרבה ההפתעה. באנגליה הוא ראה אור שלוש שנים לאחר מכן). הספר מכר מיליוני עותקים, עובד לכל מדיום אפשרי (כולל שני סרטי קולנוע באורך מלא), ומופיע בכל רשימת הספרים האהובים ביותר על ילדים.
בעיתון "הגרדיאן" הבריטי, אשר מסקר את חגיגות היובל במסירות, פורסם לפני ימים אחדים פרק שנגנז מהספר, אשר לווה באיור של המאייר המסורתי של כתביו של דאל, סר קוונטין בלייק. מדובר בפרק החמישי אשר נמצא בעזבונו של דאל, כחלק מהטיוטות הראשונות של היצירה.
מדוע פרק זה נגנז על ידי דאל? בגרסה הסופית של הספר, מצטרפים אל צ'ארלי ארבעה ילדים להרפתקה המסעירה והמדהימה בנבכי מפעל השוקולד של ווילי וונקה, אך בטיוטות מוקדמות המספר היה כפול. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שהפרק הזה הודח מהספר השלם - שכן הוא מתאר מה קרה לילדים בשם ווילבור רייס וטומי טראוטבק, שאינם מופיעים בגרסה הסופית. סברה נוספת היא שהפרק היה אלים מדי.
בקטע שפורסם מגיעים הילדים לחדר "הפאדג' וניל" (The Vanilla Fudge Room), שם נגלה לפניהם הר עצום של פאדג', שממנו חוצבים פועלים חתיכות שוקולד ומעבירים אותם במכולות נוסעות דרך חור בקיר אל עבר חדר המכונה The Pounding and Cutting Room. שני הילדים - ווילבור וטומי - אינם נענים לאזהרתו של ווילי ונקה שלא לטפס אל המכולות, וגם לא להפצרותיהם של ההורים המלווים אותם לרדת מטה, ונעלמים אל עבר גורל אלים למדי, שכן באותו חדר מכונות חובטות בחתיכות הפאדג' ומשטיחות אותן, ולאחר מכן חותכות אותן בסכינים לריבועים קטנים כפי שאלו נמכרות בחנויות.
בהתאמה לדמותו, ווילי וונקה אמנם מזהיר את הילדים פעם אחת, אך לא עושה זאת בצורה משכנעת כל כך, ומפטיר באוזניי ההורים ההמומים כי ילדיהם לא צייתנים כל כך, ובכך רומז שהעונש מגיע להם. כיאה להומור הגרוטסקי של דאל, דמויות ההורים מוצגות כרפויות ומגוחכות, גם באופן תיאורן (ההורים נטולי אישיות ומאופיינים רק על ידי ציון היותם אמו או אביו של אחד הילדים), וגם בדבריהם.
כך, למשל, מגיבה אמו של טומי להצהרתו השלווה של ווילי ונקה לגבי האימה המסתתרת בחדר שמאחורי החור שבקיר: "אף ילד שלי לא יושם בחלון ראווה של חנות כפאדג' וניל! כבר הוצאנו יותר מדי על החינוך שלו!". רצף התגובות המגוחכות של ההורים, שהן מעין עירוב של נימוס בריטי מוגזם, קפדנות בורגנות מגובה בערעור השליטה העצמית, ותקיפות לא משכנעת - מהווה, לדעתי, את היופי הגדול בטיוטה זו של הפרק.
דוגמה נוספת לנימוס המוגזם, באה לידי ביטוי בדיאלוג המתקיים בין צ'ארלי לאמו בפתיחת הפרק, כאשר האם אומרת לצ'ארלי שלא יעזוב את ידה ולא יעשה משהו מטופש, אחרת "תישאב בעצמך לאחד מהצינורות האיומים הללו, או אולי אפילו יקרה משהו גרוע יותר. מי יודע?" (הרי לקחת את הילד מהמקום כלל לא בא בחשבון...).
אף על פי שניכרים בפרק זה מאפייניו הסגנוניים של דאל,
מורגש כי מדובר בטיוטה שיש בה אלמנטים בוסריים ולא מהודקים דים. דמותו של ווילי ונקה בפרק זה חלשה מדי, וגם ההתרחשות עם הילדים נמסרת במהירות רבה, וללא הדרמטיות המלהיבה של הסיטואציות במקומות אחרים במפעל השוקולד.
נדמה כי הכל מתרחש בקצב מוצלח פחות מהגרסה הסופית, ועל אף האימה הבלתי מפוענחת עד תום, שגלומה בגורלם של שני הילדים, לא מדובר בסצנה אכזרית בהרבה, מאחרות שמצאו את מקומן בספר שהודפס לפני חמישים שנה.
לפיכך, גילוי טיוטה זו מעניין בעיקר כי הפרק הגנוז מהווה הצצה לכמה דברים שהשתנו בגרסאות מאוחרות של העבודה על הספר. למשל, בטיוטה זו אנו מגלים כי אל צ'ארלי מתלווה אמו, ולא סבו, וכי שמו של הילד אוגוסטוס גלופ היה בגרסה המוקדמת אוגוסטוס פוטל (Pottle). כך או כך, עבור מעריצי הסדרה הרבים - צעירים ומבוגרים כאחד - מדובר בגילוי משמח ומעניין, שמהווה נדבך נוסף ביצירתו של אחד מענקי הספרות של המאה העשרים, לילדים ובכלל.
