הנבחרת שתלויה רק בעצמה
הסטטיסטיקה לא מרשימה, אבל העומק והרוטציה שעומדים לרשותו של מייק ששבסקי אמורים להספיק כדי ששחקני הדרים טים יטיילו בקלות לתואר נוסף. ומה היריבות יכולות לעשות בנדון? אולי לחלום
סביר שלא כל נבחרת שמשחקת במונדובאסקט מתיימרת להצהיר שהיא זו שתוכתר בסיום הטורניר לנבחרת הטובה בעולם. זה גם מובן שכל נבחרת שואפת למקום הזה בפנטזיות אבל מכירה את המציאות.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
בכל זאת, הנבחרת האמריקאית היא, באופן טבעי, לא משתייכת לרשימת - 'כל נבחרת'. בכל מה שקשור לנבחרת של ששבסקי, אין שינוי, היא עושה מה שהיא רוצה.
אם הייתם הרפתקנים, ולצורך העניין יכולתם להמר בכספכם על כך שנבחרת ארה"ב בוודאות לא תעבור את שלב הבתים, הייתם שמחים לגלות שהיחס על כל דולר שתשקיעו יהיה פי 1000. הזוי? מסתבר שלא. מאז שנוסד גביע העולם של פיב"א ב-1950 ארצות הברית לא נשרה לפני רבע הגמר, וגם זה קרה רק פעמיים.
באתר האוהדים Kick כבר ביקרתם?
- בית"ר נגד נורדיה: מי תיקח את הפוקוס בירושלים?
- הסטארט-אפ של לודוגורץ משגע את אירופה
- בחירתו של לואיס: איך די מריה ישולב ביונייטד?
המספרים לאו דווקא לטובתם
מדובר באחת הנבחרות שבטוחה בהצלחתה בכל טורניר. לא רק שחקניו של ששבסקי בטוחים בעצמם. גם לכתבים זה די ברור מי הפייבוריטית, ובגדול, לזכות בתואר. רק כדי לסבר את האוזן, במסיבת העיתונאים לאחר משחק ההכנה האחרון של הנבחרת האמריקאית מול סלובניה העיתונאים בחרו לפתוח בשאלה לששבסקי: "מי הולך לעמוד עם ארצות הברית בפודיום?". המאמן העדיף להישאר צנוע וענה בלקוניות כי יש לשחקניו עוד הרבה עבודה כדי להגיע לשם.
מעניין לראות שמבחינה סטטיסטית ארצות הברית לא דומיננטית כמצופה לאחר שני משחקיה. היא מדורגת במקום השלישי מבחינת אחוזים לשתי נקודות, אחרי מקסיקו וסלובניה ורק במקום ההתשיעי בזריקות מחוץ לקשת עם 35 אחוזי הצלחה בלבד.
מתוך 24 הקבוצות בטורניר הנבחרת של ששבסקי מדורגת במקום ה-16 מבחינת האיבודים, אך זה גם קשור לעובדה שהיא מוסרת 20.5 אסיסטים למשחק, שם היא שניה רק לספרד.
הלקח: לא להיכנס לפיגור
אז מה בעצם הופך את הנבחרת האמריקאית לכה דומיננטית? אם תשאלו את סטפן קרי התשובה לכך היא ש"בזכות העומק אנחנו יכולים להשתלט על כל משחק" ולמען האמת הוא לא טועה. מדהים לחשוב שבאליפות הנוכחית האמריקאים כל כך דומיננטיים למרות היעדרות של השמות הכי גדולים שלהם דוגמת קווין דוראנט, לברון ג'יימס ופול ג'ורג'.
העומק הזה בא לידי ביטוי בכך ששחקני היורוליג הטובים ביותר, אלו שמובילים את שאר הנבחרות בטורניר, אפילו לא נספרים לקראת הטורניר.
את הדומיננטיות של האמריקאים
ניתן לראות בשני המשחקים שלהם עד כה בטורניר. מול פינלנד האמריקאים לא התקשו בכלל וניצחו ב-59 הפרש, כולל רבע מפלצתי שכלל ריצה של 2:29. זה המשיך במשחק מול טורקיה, כשהרבע השלישי המשיך להיות צמוד, וכשלוח התוצאות הראה שיוויון 59:59 ארצות הברית העבירה הילוך ויצאה לריצת 1:16 שגמרה את המשחק.
אחרי המשחק ששבסקי הזהיר את חניכיו "לא לקחת שום דבר כמובן מאליו", והוא יודע על מה הוא מדבר. השאננות הזאת, לפי ששבסקי, היא תוצאה של היכולת של ארצות הברית למצוא את הסל מתי שרק ירצו. לכן המאמן מרגיש צורך להזהיר את השחקנים שלו לא להוריד את הרגל מהגז מוקדם מדי, ולשמור על היתרון, או כמו שהוא ניסח זאת: "הלקח המרכזי שלנו הוא לא להיות בפיגור".
ניו זילנד, ראי ערך פינלנד
במשחק הבא מול ניו זילנד לא צפויים לארצות הברית חיים קשים מדי. בשני המשחקים האחרונים בין שתי הנבחרות ההפרש הממוצע היה 47 נקודות. לכן, אנחנו צפויים להמשיך לראות את הרוטציה היחסית רחבה ששבסקי משתמש בה במהלך הטורניר, כשאף שחקן לא עבר את הממוצע של 24 דקות למשחק.
אחרי המשחק היחסית מותח מול טורקיה, האמריקאים ינסו להכריע את המשחק הקרוב כבר בהתחלה, וביחסי הכוחות האלו אל תתפלאו אם זה יקרה
כבר ברבע הראשון.
עד כה השחקנים המשמעותיים של ארצות הברית היו ג'יימס הארדן ואנתוני דייויד עם הפלוס מינוס הכי גבוה. ככל שהטורניר יתקדם אנו צפויים לראות את הרוטציה של ששבסקי מתקצרת ובסופו של דבר השחקנים המובילים שלו יהיו אלו שישחקו את מירב הדקות בשלבים המכריעים, יתרון נוסף שיש להם על מקביליהם האירופאים שאינם רגילים לשחק בהפרשי זמן כה קטנים.
כאשר השחקנים הבכירים בנבחרת ישתלטו על המשחק אנו צפויים לראות את הנבחרת האמריקאית דומיננטית עוד יותר, וכשזה יקרה אף נבחרת לא תרצה להיות בצד השני. כמו תמיד ארצות הברית תהיה תלויה אך ורק בעצמה, ומה יש לנבחרות האחרות לעשות בנוגע לזה? אולי לחלום.
המחבר כותב באתר האוהדים Kick .
לפנייה לכתב/ת 
