אין דבר כזה "אין כסף" / טור
אחרי שביקשו מהשחקנים לקצץ בשכר, פתאום מצאו במכבי נתניה מימון להחתמת השוער אריאל הרוש. הכל עניין של סדרי עדיפויות: יש כסף, השאלה מה עושים איתו. וגם: הספורטאית מס' 1 של ישראל
הבעלים של מכבי נתניה
ביקש מהשחקנים לקצץ 10-15 אחוזים משכרם. זו לא הפעם הראשונה ששחקנים נקראים להתחשב במצב המועדון ולקצץ, אבל כשמדובר בחוזים שנחתמו רק לפני כמה שבועות זה מעורר תמיהה. למה המועדון חותם על חוזים שהוא לא יכול לעמוד בהם? או לחלופין: מאיפה הבאתם פתאום כסף לאריאל הרוש?
נכון, לפעמים קורים בלת"מים. מלחמה, ביטול הקצבות עירוניות. קורה. יש תקלות שמאלצות לקצץ בשכר השחקנים והמאמנים. אבל כאשר אותו מועדון שקיצץ בשכר, בטענה שאין לו כסף,
מוצא פתאום כסף משום מקום כדי להחתים שחקן יקר, זה מריח לא טוב. מכבי תל אביב בכדורסל
לא הייתה מוכנה להעלות את שכרו של נדב הנפלד בשנת 2000, בטענה שאין כסף. כמה ימים לאחר שירד מדרישותיו וחתם, נדהם לשמוע שמכבי החתימה את נייט האפמן על חוזה של 1.2 מיליון דולר.
בנתניה טוענים שהסיבה לקיצוץ היא נטישה של חלק מהבעלים שהיו אמורים לממן חלק מהתקציב. הבעיה שיש גם את הצד של השחקנים: הזדמנויות שהיו פתוחות בפניהם בקבוצות אחרות בראשית הקיץ נסגרו בינתיים. כרגע הם יכולים לבחור בין קיצוץ בשכר לבין להיות "שחקן מנודה". קבוצה מחתימה שחקן, כעבור כמה חודשים מחליטה שהיא עשתה מקח טעות ודורשת ממנו לעבור לקבוצה אחרת. אם יסרב - יהפוך למנודה. לא יתנו לו להתאמן, לא ידברו איתו, במשחק יושיבו אותו ביציע. עד שיישבר.
הרוש עם לויטה. פתאום נמצא הכסף להחתים את אקס בית"ר(צילום: ראובן שוורץ)
ראיון
הרוש: "טביב ניסה להרוס לי את הקריירה"
נדב צנציפר
מאוכזב מבית"ר ירושלים ("בגדו בי, אבל עוד אחזור לשם"), מבין את התסכול של אוהד לויטה ("לא נעים שמביאים מעליך שוער אחר") ומוכן למעמד החדש כשוער הראשון של הנבחרת ("עכשיו הכל תלוי בי"). בית"ר: "מאחלים לו בהצלחה בתחנה הבאה"
אין דבר כזה "אין כסף". יש אנשים שאין להם כסף לשלם עבור הטיול השנתי בבית הספר, ומוציאים שבוע אחר כך אלפי שקלים על נסיעה לכל המשפחה ל"הכל כלול" בטורקיה. אנשים שאין להם 200 שקל בחודש לביטוח בריאות ימצאו אלפי שקלים כאשר, חס וחלילה, יגלו שהם זקוקים לטיפול רפואי דחוף.
הנפלד עם האפמן. פתאום הנחיתו זר עם חוזה של 1.2 מיליון דולר(צילום: יוסי רוט)
קבוצה ש"אין לה כסף" תמצא לפעמים גורם שיממן רכישה או השאלה של שחקן, אבל זה לא נחשב כי ההוצאה מחוץ לתקציב. שום גורם חיצוני לא יירתם לממן העלאות שכר לשחקנים בינוניים. אבל אם תציעו לקבוצה ש"אין לה גרוש" את לאו מסי ב-100 אלף יורו, נראה לכם שהיא לא תמצא כסף להחתים אותו? הכל עניין של סדרי עדיפויות. יש כסף, השאלה מה עושים איתו. קבוצה צריכה לנהל תקציב ולא לחרוג מהמסגרת, אבל אף אחד לא זוכר בסוף העונה מה היה הגירעון, אלא רק את התוצאות. את הגירעון משאירים למי שחתום על הביטחונות בבקרה התקציבית.
כשעידו חג'ג' עדיין היה "גורם המקורב לקבוצה", ונרתם לממן את ההחתמות של איתי שכטר וגילי ורמוט בהפועל ת"א, טענתי שזו לא דרך לנהל קבוצה. כאשר חג'ג' לקח על עצמו את ניהול הקבוצה, התחילו קיצוצים אפילו במחלקת הנוער. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם.
אגב, הגורם שמכבי נתניה מצאה כדי לממן את עסקת אריאל הרוש מעדיף להישאר בעילום שם, כדי שהאולטראס לא יגיעו אליו הביתה כש"לא יהיה כסף" להחתים שחקן חיזוק נוסף. כשרוצים, מוצאים את הכסף.
פלקאו מוצג ביונייטד. חיכו עד לגונג(צילום: מתוך הטוויטר של מנצ'סטר יונייטד)
עושים שוק
ואם אנחנו בענייני כסף, אז אנחנו משחקים בבוטנים. מה אתם אומרים על הסכומים שמשלמים באנגליה ובספרד עבור שחקנים? נדמה לי שאת הסכומים הגבוהים משלמים עבור חלוצים - עשרות מיליוני יורו. עבור מגינים וקשרים אחוריים "רק" 10-20 מיליון. מי בכלל סמכות לקבוע כמה שווה שחקן?יענקל'ה שחר קבע פעם ששחקן ישראלי שרוצה יותר מ-100 אלף דולר שיילך לאירופה, ובצדק. לא בטוח שהוא עומד במגבלות שהוא עצמו קבע. כשריאל מדריד רכשה את גארת' בייל ב-100 מיליון יורו, הייתה הסכמה שהסכום מוגזם, כי עבור כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי שילמו פחות. כמה הם כן שווים? ככה וככה.
איש עסקים הסביר לי פעם שכסף עושים מטמטום ומצרות של אחרים. אותו שחקן ש"שווה" 50 מיליון יימכר ב-70 מיליון לקבוצה ש"חייבת" את השחקן כדי לקחת אליפות. שמתם לב שחלק מההעברות המעניינות נסגרו ממש בשעות האחרונות של חלון ההעברות? לכולם היה כל כך הרבה זמן, וחיכו עד לגונג. כי למוכרים היה ברור שאפשר לקבל יותר כסף ככל שהחתימה קרובה לדד-ליין. הבעיה שלפעמים מתברר שהגומייה היא חבל, והחבל נקרע. אין עסקה, כולם מפסידים.
הספורטאית מספר 1
ירדן ג'רבי היא הספורטאית מספר 1 בישראל כיום. אמנם הג'ודו הוא לא הענף מספר 1, אבל ג'רבי היא אלופת עולם וסגנית אלופת עולם בהפרש של שנה.
מי זוכר היום שעד לפני כמה חודשים עדיין התנהל קרב עקוב מדיו בין יו"ר איגוד הג'ודו, משה פונטי, שהחליט לשים את כל הז'יטונים על ג'רבי, לבין יריבתה אליס שלזינגר. חבל שדווקא בענף שבו יש לנו שתי ספורטאיות שמועמדות למדליה אולימפית, שתיהן מתחרות באותו משקל, אבל זה מה יש.
ג'רבי אינה צד פעיל בפרשת שלזינגר. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה באיגוד הג'ודו ובוועד האולימפי אם ג'רבי הייתה מודחת גם באליפות העולם בסיבוב מוקדם, כפי שקרה לה בתחרויות במהלך השנה. ירדן ידעה להתעלות ברגע הנכון, ומעבר להישג הגדול היא הצליחה להוריד לעצמה קוף גדול מהגב.
צפו: עצר פנדל - והתנפל על הבועט
היה או לא היה פנדל? שפטו בעצמכם
לפנייה לכתב/ת 
אריאל הרוש
צילום: ראובן שוורץ
מומלצים
