עדי ראייה לא נחקרו, קלטות נמחקו: המחדלים של המשטרה והפרקליטות בתיק מוטי חסין
זה היה אמור להיות משפט הדגל במאבק נגד הפשע המאורגן. ראש הארגון ואנשיו הואשמו בשני מקרי רצח, אבל זוכו בגלל שרשרת כשלים של המשטרה, ראיות חלשות והיעדר מניע. השופטים קבעו: "התיק מט ליפול, המחדלים בלתי מוסברים"
עדי ראייה שלא נחקרו, קלטות שאבדו או נמחקו, ראיות חלשות, תיק מט ליפול: פה אחד החליט הבוקר (ד') הרכב שופטי המחוזי בתל אביב - נורית אחיטוב, רענן בן יוסף ומרים דיסקין - לזכות
את ראש ארגון הפשע מוטי חסין
ושלושה מאנשיו משני תיקי הרצח של העבריינים אבי דוד
ואיציק גפן.
בהכרעת הדין השמיעו השופטים ביקורת חריפה על המשטרה והפרקליטות שניהלו חקירה רופפת ועמוסת מחדלים נגד ארבעת הנאשמים: חסין, שלמה ניאמצ'יק, אופיר ניאמצ'יק ויצחק ז'רבי. בעקבות זאת שוחרר חסין לביתו.
זה היה אחד מתיקי הפשיעה המאורגנת המסקרנים ביותר בישראל בשנים האחרונות. הארבעה הואשמו שארגנו את רצח אבי דוד באוקטובר 2011 כחלק ממאבקים בין משפחות פשע באזור המרכז. המשטרה והפרקליטות טענו שהארבעה הזמינו את דוד לפגישה במסעדת "גריל בשרים" בבת ים ושם הרגו אותו. בנוסף הואשם שלמה ניאמצ'יק גם במעורבות ברצח נוסף, של העבריין איציק גפן, שבוצע בדרך דומה בתחנת דלק בחולון בדצמבר 2011.
המשפט התבסס על ראיות נסיבתיות בלבד שהושגו בחקירה של ימ"ר תל אביב: מחקרי תקשורת לגבי טלפונים מבצעיים וניידים שנרכשו לכאורה על ידי הנאשמים, ותיעוד מצלמות אבטחה. בתיקי הרצח הללו לא הייתה עדות של אדם הקושר את הנאשמים לעבירה, לא ראיות חפציות כגון DNA, לא האזנות סתר או דו"חות עיכוב, ובעיקר: זהותם של שני האנשים שלחצו בפועל על ההדק לא ידועה.
בית המשפט קיבל את עמדת ההגנה כי לו רצו הנאשמים להסתיר את "הקשר המצוין" בין הטלפונים, היו מקפידים לרכוש טוקמנים מסדרות שונות ושאינם עוקבים לצורך המשימה. "אין צורך להרחיב בנושא מחדלי החקירה", הוסיף השופט בן יוסף בהכרעת הדין. "הנני סובר שראיות התביעה חלשות מדי אף מבלי להיזקק לסוגיה זו".
"בתיקנו הנני רואה תיק מט ליפול", קבע השופט בן יוסף שכתב את הכרעת הדין. "אין אני יכול לומר אם אני רואה גדר, או כותל של בית או של בית כנסת, מסגד או כנסייה. אני רואה עלה ואיני יכול לומר אם מאחוריו עומד עץ, שיח או ירק. אני רואה פיסה כחולה ואין ביכולתי לקבוע אם עסקינן בשמים, בשלולית, אגם כינרת או האוקיינוס השקט. לחוסר בראיות יש להוסיף את היעדר המניע של מי מהנאשמים לפגוע במנוח, ואף מחדלי חקירה בלתי מוסברים".
מוטי חסין משתחרר לביתו:
זירת הרצח של אבי דוד בבת ים:
תיעוד: רצח איציק גפן בחולון
הזיכוי
מפלה לפרקליטות: יורש אברג'יל זוכה מרצח
נעמה כהן פרידמן
קריסת אחד מתיקי הדגל נגד הפשיעה המאורגנת: מוטי חסין תועד בזירת רצח העבריין אבי דוד בבת ים. הוא ואנשיו הואשמו ברצח - אבל זוכו מחוסר ראיות
במשטרה ובפרקליטות היו משוכנעים שמכלול הנסיבות שהובילו להגשת כתב האישום מוביל אך ורק לנאשמים כמי שיכלו לבצע את הרציחות. לטענתם, "לא מדובר במקריות ויד הגורל".
אבל השופטים דחו חד-משמעית את התיאוריה ומתחו ביקורת: "התביעה מציגה אפשרויות תיאורטיות וספקולטיביות - עסקינן בהשערה ולא בראיה... על הטלפונים בכתב האישום המקורי נטען כי נקנו כולם באותו יום בתל אביב, אך עובדה זו הוסרה מכתב האישום המתוקן ובכך התרופף הקשר בין ארבעת הטוקמנים. לא הובאו ראיות על ידי התביעה היכן נרכשו הטוקמנים ומתי, ובכך הוכח כי לא נרכשו כחטיבה אחת".
חסין לפני הכרעת הדין(צילום: ראובן קסטרו)
(צילום: יריב כץ, ישראל יוסף, גרמי פלדמן)
הוא התייחס לאובדן קלטות חקירה ושל עדים, מחיקה של קלטות אחרות, והעיר על כך שלא נחקרו עדי ראייה פוטנציאליים. הוא הוסיף שהמשטרה אחראית למחדל משמעותי בכך שעשתה מעט מדי לאיתורו וחקירתו של מי שהותיר שאריות DNA שלו על אופנוע הרצח. מעבר לכך, למרות צו למחקרי התקשורת של הטלפונים של האיש, ראש צוות החקירה לא ידע להשיב בחקירתו היכן הם ומדוע לא נמסרו להגנה.
ייחוד נוסף בשני מקרי הרצח המדוברים הוא כאמור בעובדה ששניהם תועדו על ידי מצלמות אבטחה. על הסרטון של רצח דוד כתבו השופטים: "התמונות הנשקפות מסרטי האבטחה אינן מדברות. עסקינן בצילום של סרט אילם. התמונות אינן ברורות וחד-משמעיות. אין ביטחון מלא שהתמונה ברורה. ההבחנות בין הושטת יד לאוזן לא תמיד ברורות. המראה מטושטש ומחייב קביעת עובדות".
מנגד תהו השופטים מדוע הנאשמים - שאין מחלוקת כי היו מודעים לצילום - נוהגים כך באופן טבעי ללא ניסיונות הסתרה של מעשיהם. הציפייה הייתה, כותבים השופטים, שיתנהגו אחרת. בקשר לעובדה שמכונית הנאשמים חנתה על המדרכה - לכאורה כדי שתתאפשר מנוסה מהירה - קיבלו השופטים את גרסת ההגנה שזו התנהלותם ואין זה מלמד על קשר לרצח.
בנוסף קיבלו השופטים את טענת ההגנה שלפיה התיעוד מוכיח שחסין ביקש להיכנס למסעדה ולשבת בפנים עם גפן: "זה משמיט את הקרקע מתחת לטענת התביעה, שכדי לאפשר את הרצח בחרו הנאשמים בכוונת מכוון לשבת ברחבת המסעדה".
לסיכום נקבע שלאיש מהנאשמים לא היה מניע לרצוח את המנוח: "התביעה לא הציגה ולו שמץ ראיה לקיומו".
במסגרת כל הליך משפטי כמעט מתנהל מאחורי הקלעים מאבק בין באי הכוח של הצדדים, אבל הפעם גלש העימות בין התביעה לסנגורים לקרב רווי יצרים והאשמות. הדבר קיבל משנה תוקף בהכרעת הדין, שבה ציינו השופטים ביקורת הן כלפי הפרקליטות והן כלפי צוות ההגנה. על התביעה נאמר שהיא "חרגה בסיכומיה במקרים לא מעטים מהמותר וההולם על פי הכללים המשפטיים, דיני הראיות וסדר הדין הפלילי הנוהג במקומותינו". בסנגורים של הנאשמים נזפו השופטים שהם "יצאו במתקפה חזיתית ואישית נגד התובע שניהל את ההליכים בתיק מטעם המדינה כנציג הציבור".
לפנייה לכתב/ת 
מוטי חסין בדרך הביתה, היום
צילום: מוטי קמחי
מומלצים
