שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    הטענות וההפרכות: כך הורשע האב בטלטול
    פרשת התאומים: בית המשפט קבע שהאב גרם למות בנו ושנמצא קשר ישיר בין הטלטול לבין לתוצאה הטרגית. בהכרעת דין מפורטת נדחתה גרסת ההגנה לנזק המוחי ולשברים בצלעות ובראש: "האב ביצע את המעשה מחוסר אונים"
    הכרעת הדין הבוקר (ה') בפרשת טלטול התאומים בני ה-4.5 חודשים, שבמסגרתה הורשע האב מאזור המרכז שגרם למות בנו התינוק ולפציעת אחותו, מהווה תקדים בפסיקה המשפטית בישראל: מרגע שבגופו של תינוק יימצאו פגיעות התואמות את המונח הרפואי הנקרא "תסמיני המשולש" (נזק למוח, דימום מוחי ודימום ברשתית), יוכל בית המשפט לקבוע שהפעוט טולטל. המצב הרפואי מוגדר "תסמונת הילד המטולטל", ובתיקים עתידיים לא יצטרכו להביא עוד עדים מומחים וייחסך הדיון הסבוך בעניין.

     

    בהכרעת הדין כתב שופט המחוזי בתל אביב צבי גורפינקל: "הקשר בין טלטול לתסמיני המשולש הוכח מעל לכל ספק סביר. מדובר בתסמונת מוכרת ומקובלת בעולם הרפואה זה מספר עשורים. הרכבת חלקי הפאזל בתיק זה מייצרת תמונה ברורה וחד משמעית של חבלה, אף אם ישנו קושי בקביעת אופי החבלה במדויק. שילוב הממצאים במנוח ובתאומה מלמד על כך שהנזקים נגרמו מחבלה לא תאונתית, ולא מגורמים טבעיים.

     

    "הנאשם פעל מתוך קלות דעת. אני סבור כי הנאשם ביצע את המעשה ברגע של חוסר אונים וחוסר יכולת להתמודד עם בכיו של המנוח. אף שצלעותיהם של התאומים מעידות על כך שמעשיו של הנאשם בוצעו בזמנים שונים, ולא מדובר במעשה חד פעמי (שכן השברים שנצפו הם בשלבי החלמה שונים), אינני סבור כי הנאשם רצה בתוצאה הטרגית".

     

    הורשע בהריגת בנו: האב המטלטל מתפרץ    (צילום: מוטי קמחי ונעמה כהן פרידמן)

    הורשע בהריגת בנו: האב המטלטל מתפרץ    (צילום: מוטי קמחי ונעמה כהן פרידמן)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    לפני הכרעת הדין בפרשת טלטול התאומים    (צילום: מוטי קמחי וקובי אליהו וואלה)

    לפני הכרעת הדין בפרשת טלטול התאומים    (צילום: מוטי קמחי וקובי אליהו וואלה)

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    בינואר 2012 הובהל התינוק לבית החולים על ידי הוריו, שסיפרו כי איבד את ההכרה. בחינה מיידית העלתה שהילד סובל מדימומים מוחיים, ובדיקות נוספות העלו שהוא סובל משברים בצלעות. זמן מה לאחר מכן הוא מת. הדבר העלה חשד להתעללות שנגרמה באופן יזום. אחותו התאומה של התינוק הובאה לבקשת הרופאים לבית החולים, ושם התברר כי גם לה יש צלעות שבורות.

     

    הכרעת הדין עסקה בשאלה מה גרם למצבם הרפואי של התאומים ולמותו של התינוק? האם מדובר בטלטול כפי שטענה הפרקליטות, או בצירוף של גורמים טבעיים, כטענת ההגנה?

     

    מטרת ההגנה הייתה להצביע על ספק סביר בעמדת המומחים של הפרקליטות. לטענת עו"ד ירום הלוי, שייצג את האב, התינוק סבל בו זמנית משתי מחלות קשות ונדירות: רככת שגרמה לשברים בצלעות, ופקקת שהובילה לנזק המוחי ולדימומים, ובסופו של דבר למותו.

     

    הקשר בין הטלטול לנזק

    ההגנה ביקשה לקבוע שעקרונית אין ראיות ודאיות לקשר בין הטלטול לנזק משולש (נזק למוח, דימום מוחי ודימום ברשתית), ושתסמונת התינוק המטולטל אינה בעלת תימוכין מדעיים.

     

    מנגד טענה הפרקליטות כי בצקת, דימומים במוח ודימום ברשתית הם שלושת הסימנים המיוחסים לתסמונת הילד המטולטל.

     

    השופט קיבל את דעת מומחי הפרקליטות וקבע: "המשולש נגרם מטלטול, ובית החולים שלל כל אפשרות אחרת שעלולה לגרום לממצאים".

     (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    (צילום: מוטי קמחי)

    האב עם סנגורו, עו"ד ירום הלוי (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    האב עם סנגורו, עו"ד ירום הלוי(צילום: מוטי קמחי)

    התובע עו"ד איתי פרוסט (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    התובע עו"ד איתי פרוסט(צילום: מוטי קמחי)

    השופט בחן אם במקרה של התינוק אכן נראו שלושת תסמיני המשולש, אם אכן נבעו מטלטול ואם נשללו גורמים אחרים אפשריים להופעת הסימנים הללו במקרה של המנוח.

     

    טענת ההגנה המרכזית היא לאפשרות של פקקת. הפרקליטות טענה מנגד שהפגיעה המוחית הקשה שהובילה למוות נגרמה על ידי חבלה שלא נגרמה בכוונת תחילה.

     

    השופט גורפינקל הכריע: "אין מחלוקת כי בעת הגעתו של המנוח לבית החולים הוא סבל מדימומים במוח ונזק מוחי. רופאי תל השומר פיענחו את צילומי ה-CT בזמן אמת ולא בדיעבד".

     

    סוגיית הפקקת

    מומחי הפרקליטות לא שללו את האפשרות שפקקת עלולה לגרום לממצאים שהוצגו, אלא שבמקרה זה נשללה קיומה של פקקת. לדבריהם, הוסיפה כי הרופאים ביצעו אבחנה מבדלת ושללו קיומה של פקקת במנוח. עוד הם טענו כי: "אם היה מדובר בפקקת, התמונה הקלינית הייתה שונה מבחינת המראה והנזקים שכן התמונה של פקקת היא תוך מוחית, חד צידית ושונה מהתמונה המתוארת".

     

    השופט הכריע: "במהלך אשפוזו של המנוח בוצעו בדיקות להפרעות קרישה גנטיות שנמצאו תקינות. לעובדה שהסב סובל מהפרעה בקרישיות אין השפעה על הקביעה בסוגיה זו, הן לאור העובדה שהאֵם אינה סובלת מבעיה דומה, ובעיקר משום שהמנוח עצמו נבדק כאמור. האפשרות להיווצרות קריש באופן ספונטני בתינוק בן 4.5 חודשים נעה בין נדירה לבין לא אפשרית ומאוד נדירה".

     

    טענת ההגנה המרכזית בנוגע לכך שהלחץ התוך גולגולתי הוא שהוביל לדימומים ברשתית נדחתה. בנוסף קבע השופט כי "הדימומים ברשתית שנמצאו בבדיקה שבוצעה במנוח למחרת אשפוזו, קשורים במשולש ולא נבעו מלחץ תוך גולגולתי, החייאה או גורמים טבעיים.

     

    "הקשר בין טלטול לתסמיני המשולש (או 'תסמונת הילד המטולטל') הוכח מעל לכל ספק סביר. מדובר בתסמונת מוכרת ומקובלת בעולם הרפואה זה כמה עשורים. הצעתה המרכזית של ההגנה בנוגע לגורם למותו של המנוח, פקקת ורידים, נדחתה".

     

    השברים בצלעות

    ההגנה טענה שהשברים נגרמו כתוצאה מרככת וחוסר ויטמין D. הפרקליטות טענה שהשברים שהיו לתינוקות היו ייחודיים לטראומה. אך מעל הכול, מרקם העצם תקין ולא מעיד על בעיה בחוזק העצם.

     

    השופט קבע: "אין מחלוקת כי התאומים הציגו בצילומי חזה (והמנוח אף בצילומי CT ו-MRI לאחר המוות) שברים מרובים בצלעות, בשלבי החלמה שונים. לאחר האירוע התאומה הוצאה מביתהּ ובבדיקה שנערכה בחלוף זמן מהאירוע לא התגלו שברים חדשים. בנוסף, אין מחלוקת כי התאומים קיבלו מלידתם, כמו יתר היילודים בישראל, תוסף ויטמין D מדי יום".

     

    השופט שלל את הטענה של ההגנה שלפיהם נגרמו השברים מחסר בוויטמין D ורככת: "התאומים הציגו ערכים תקינים לחלוטין או כמעט תקינים מספר חודשים לאחר הלידה ובסמיכות להיווצרות השברים בצלעות". הוא הוסיף שבתחום הפתולוגיה לא נמצאה ראייה לרככת.

     

    השברים בראש

    ההגנה טענה שחלק מהשברים נוצרו במהלך האשפוז. השופט העיר על כך: "העובדה שחלק מהשברים לא התגלו בצילומי הרנטגן, אלא רק מאוחר יותר ב-MRI וב-CT אינה מצביעה על כך שהשברים נוצרו במהלך האשפוז". בנוסף, הוא קיבל את טענת הפרקליטות שלפיה גם אם עצמותיו של המנוח אינן חזקות,

    אין סבירות ששברים ייווצרו בבית החולים בעודו מונשם ותזוזותיו נעשות רק באמצעות הצוות הרפואי.

     

    עוד קבע השופט כי "הרכבת חלקי הפאזל בתיק זה מייצרת תמונה ברורה וחד משמעית של חבלה, אף אם ישנו קושי בקביעת אופי החבלה במדויק... הנאשם טלטל את המנוח בסמוך לפני התמוטטותו, באופן שגרם להופעת תסמיני המשולש ולנזק שהוביל בסופו של דבר לפטירתו. השברים בראש תוארכו באופן משוער לזמן האירוע אך לא ניתן לקבוע באופן ודאי שנגרמו כתוצאה ממכה במהלך הטלטול הקטלני, וייתכן שנגרמו במועד אחר סמוך לפני כן. אשר לשברים בצלעות, שלבי ההחלמה השונים מעידים על כך שנגרמו במועדים שונים. כל אלו נגרמו על ידי הנאשם".

     

    לדברי השופט הראיות במשפט הוכיחו מעל לכל ספק סביר כי "הנאשם טלטל את המנוח ביום האירוע, בסמוך למועד התמוטטותו, טלטול קטלני זה הוא שהוביל לנזק מוחי, דימום מוחי ודימומים ברשתית, שגרמו בסופו של דבר למותו. עוד הוכח כי הנאשם גרם לשני שברים בראשו של המנוח (אחת בעצם העול ואחת בקודקוד) ולשברים מרובים בצלעותיהם של התאומים, בהזדמנויות שונות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: נעמה כהן פרידמן
    האב בבית המשפט, הבוקר
    צילום: נעמה כהן פרידמן
    מומלצים