האם אתם חוסכים מספיק לפנסיה?

האם חשבתם לאחרונה מה מצב הפנסיה שלכם? אם התשובה היא לא, כנראה שאתם לא לבד. בפועל, הרי שמדובר באחד ההיבטים הכי חשובים לאחר הפרישה מהעבודה, ועלינו לדאוג לכך עוד מגיל צעיר.

בשנים האחרונות חלו תמורות ושינויים רבים ביחס לחיסכון הפנסיוני אשר במובנים מסוימים שיפרו את מצבו של החוסך הישראלי, אך אין ספק שביחס למדינות מערביות אחרות, עדיין יש מקום לשיפור.

בכל בחינה של החיסכון הפנסיוני חשוב להבין כי ההכנסה לאחר הפרישה מורכבת מכמה רבדים: קצבאות ביטוח לאומי (זקנה, נכות או שארים) וכן קצבה מהתכנית הפנסיונית בין אם היא ממשלתית או פרטית.

נתון חשוב ויסודי לבחינת רמת החיים הצפויה לנו לאחר שנפרוש, הוא "שיעור התחלופה" - או במילים פשוטות יותר  - מה היחס בין גובה הקצבה שנקבל בעת שנפרוש, לגובה השכר האחרון שלנו.

השאיפה היא להגיע לשיעור תחלופה גבוה ככל הניתן, ולכזה שיאפשר לנו לא רק לחיות בכבוד אלא לשמור על רמת החיים שלנו שרק הולכת ועולה עם השנים.

על פי פרסום של ה- OECD משנת 2011, מצבנו על פי המודל, לכאורה, טוב יחסית לממוצע במדינות ה- OECD, כך שבעוד ששיעור התחלופה הממוצע לגבר בעל שכר ממוצע במשק עומד על כ- 68%, שיעור התחלופה למקבילו הישראלי עומד על כ- 78%.

האם יכול להיות שמצבנו טוב כל כך? - כדי לענות על השאלה צריך להבין שהמודל תלוי במספר פרמטרים בעלי השפעה דרמטית על שיעור התחלופה. כך למשל, מניח המודל כי אדם יעבוד ברציפות מגיל 20 עד גיל הפרישה ושלאורך כל התקופה תהיה לו תכנית פנסיונית. בנוסף, המודל מעריך שבעת מעבר בין עבודות העובד לא ימשוך את כספי הפיצויים המהווים כמחצית מהחיסכון הפנסיוני וכן הנחות על תשואה על החיסכון (כ-4% בשנה) .

המציאות הישראלית הינה קצת שונה. נתוני הלמ"ס מראים כי רק 56% מהמועסקים בגילאים 20-24 הם בעלי הסדר פנסיוני, ובנוסף, העובד הממוצע פורש במהלך חייו ארבע פעמים ממקום עבודה וב- 50% מהמקרים גם מושך את כספי הפיצויים.

שקלול ההשפעות הללו, לצד בעיית שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל והוספת אוכלוסיות שכלל לא מפקידות או מפקידות מעט לחיסכון הפנסיוני (כמו עצמאיים) על שיעור התחלופה, יראה ירידה חדה לכיוון של 50%-40%, הנמוך משמעותית ממדינות ה- OECD.

לצד זה חשוב להדגיש שעבור מי שהכנסתו נמוכה, שיעור התחלופה אכן יהיה גבוה, גם ביחס למדינות ה- OECD שכן תשלומי קצבת ביטוח לאומי יחד עם קצבת פנסיה נמוכה יביאו את החוסך לסכום הקרוב להכנסתו טרם פרישתו.

כיצד פותרים את הבעיה הישראלית?

ככלל, נראה שהעולם הולך לכיוון של העלאת גיל הפרישה, וזאת כתוצאה מעליית תוחלת החיים. בישראל תוחלת החיים גבוהה יחסית ולכן, העלתה המדינה את גיל הפרישה מ- 60 ל- 62 לנשים ומ- 65 ל- 67 לגברים, אך האם יש מקום לעלייה נוספת והאם היא לא תפגע בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה?

הניסיון מלמד כי למרות שהעלו את גיל הפרישה לא הייתה פגיעה בשיעור ההשתתפות של נשים וגברים בכוח העבודה. יחד עם זאת, אין תשובה חד משמעית האם במקרה של עלייה נוספת, לא תהיה פגיעה ביכולת ההשתכרות של העובדים המבוגרים יותר במשק. כך למשל, ניתן להעריך שעובדים ששייכים לארגונים חזקים או למקצועות צווארון לבן יצליחו לשרוד שינוי כזה, בעוד שאנשים שעובדים בעבודה פיזית יתקשו בחלק מהמקרים לעבוד בגיל מבוגר. להערכתנו, שינוי כזה, אם יהיה, חייב להתרחש במקביל לתמיכת המדינה בעובדים שיפלטו משוק העבודה בשל גילם.

אולם, כפי שציינו קודם, שיעור התחלופה של העובד הישראלי יורד בהשפעת היבטים שונים, דוגמת התחלת חיסכון מאוחר (שירות צבאי, טיול אחרי צבא, לימודים) או משיכת כספי פיצויים, כך שישנם פתרונות נוספים אשר אינם תלויים בהעלאת גיל הפרישה ויש לשקול אותם לצורך הבטחת חיסכון פנסיוני ראוי לאזרחי המדינה.

לשנות את מודל התשואה המובטחת

ראשית, עבור חוסכים מבוגרים, יש לבחון את שינוי המודל והענקת תמריצים לחיסכון בדמות הטבות מס שידרבנו חיסכון גדול יותר. כמו כן, יש לשנות את מודל הטבות המס כך שצעירים ששכרם נמוך ואשר לא נהנים מהטבת מס בהפקדות לפנסיה, יוכלו ליהנות מהטבה מוגדלת בגיל מבוגר יותר (כלומר לעבור להטבות מס במודל "מעגל חיים").

מוצע גם לתת הטבות מס למי שלא ימשוך את כספי קרן ההשתלמות בתום שש שנות ותק, אלא רק בגיל הפרישה וכמובן לשקול הטלת מגבלות על משיכת פיצויים טרם הפרישה. בנוסף, יש להחזיר את האפשרות של חיסכון הוני כרובד משני, כזה שיאפשר כרית ביטחון לחוסכים בדמות סכום כסף משמעותי אשר יהיה זמין לרשותם.

אופציה נוספת אשר צפויה להטיב עם החוסכים היא שינוי מבנה האג"ח המיועדות (מבטיחות תשואה) בקרנות הפנסיה. בעוד כיום גם חוסך צעיר מקבל 30% הגנה על הכסף עם תשואה מובטחת, ניתן לשנות את החלוקה כך שמבוגרים יקבלו 100% הגנה לקראת הפרישה ואילו צעירים יפנו חלק גדול יותר מכספם לשוק ההון בשל אופק ההשקעה הארוך שעומד לרשותם.

במאמר ביניים נציין כי חלק גדול מאוכלוסיית העצמאים לא חוסך מספיק לפנסיה (ולעיתים בכלל לא) מה שמביא להרעה משמעותית במצבם לאחר הפרישה. בנושא זה, ניתן לשקול מודל פנסיית חובה לעצמאים, בדומה לפנסיית החובה לשכירים.

בכל מקרה, כל הפתרונות שהוצעו לא יסייעו ללא קידום החינוך הפיננסי בישראל. אנו מעריכים שככל שציבור החוסכים בישראל יהיה מודע יותר לכספו ולחיסכון הפנסיוני שלו, כמו גם לחשיבות של הנושא, כך שיעור החיסכון לפנסיה יעלה והצורך בתמיכת המדינה יירד. מודעות פנסיונית צפויה למנוע את הטעויות הקריטיות שצוינו במאמר ומשפיעות על היקף הפנסיה, ובנוסף, תעודד יצירת חיסכון פרטי (מעבר לפנסיוני) שיאפשר רמת חיים נאותה בגיל הפרישה.

הכותב הוא מנכ"ל חברת הביטוח, הפנסיה והגמל של פסגות