מתנה לחג: האלבומים שיעשו לכם שנה טובה
מחפשים אלבום ישראלי שווה לשנה העברית החדשה? לנו יש שלושה: אביב גפן בגרסה שגם ההורים יאהבו, הקולקטיב שטוענים לכתר ההרכב הטוב ביותר בארץ - ואלבום שכולו גיטרה וצ'לו שיתאים גם למאזינים עילאיים ומתנשאים. וגם: האלבומים ששווה לחכות להם בשנה הקרובה
אביב גפן - "סדקים"
כבר לא מעט שנים שאביב גפן לא הוציא אלבום באמת חזק, ואפילו הוא מודה בכך. מאז "עם הזמן" קשה לחשוב על שיר באמת קאנוני שהקליט המוזיקאי, שלאחרונה חילק את פעילותו בין "בלקפליד" לבין הקלטת אלבום באנגלית ופרויקטים עם אמנים שונים. ואז הגיעה The Voice והחזירה את גפן בסערה אל חיינו, כשהפריים טיים מעניק לו את הטיפול שעשה "אקס פקטור" לרמי פורטיס והפך אותו לדמות אהובה בכל בית. כן, אפילו על דור ההורים, שלמד לחבב את הזמר שפעם זעזע את המדינה כשהתאפר, לא התגייס והכניס את המילה "מזוין" לשיר.
"סדקים" החדש של גפן הוא כנראה אסופת השירים המהודקת ביותר שהזמר הוציא בשנים האחרונות. בשלב זה של הקריירה שלו, אביב גפן מנסה דברים חדשים עבורו ברמה ההפקתית ועדיין לא משנה מדי את הנוסחה שהפכה אותו למי שהוא. זה אומר שהקלידים, הבלדות והפאתוס עוד שם כפי שתמיד היו, אבל ניכר שגפן מכוון לקהל חדש של צעירים ונראה שזה הולך לו לא רע בכלל, בהתחשב בעבודה שהפעם גם ההורים מצטרפים לחגיגה.
מ"מסתובב", הדואט שלו עם מתי כספי שהפך כבר ללהיט רדיו, דרך "עולם חדש" הכריס מרטיני במהותו ועד "הייתי שר לך", כנראה השיר הטוב שהוציא הוציא בשנים האחרונות - אביב גפן מוציא אלבום אביב גפני קלאסי שמתאים בדיוק למקום שהוא נמצא בו כרגע: לב המיינסטרים. כן, בסוף גם זה קרה.
הקולקטיב - "Pangaea"
Pangaea, אלבומם החדש והמצוין של הקולקטיב, זכה לקבלת פנים צוננת משהו, בעיקר בשל התזמון בו יצא. אזעקות ופצמ"רים לא בדיוק עושים טוב להפצת תוכן מוזיקלי חדש, בטח כשהוא כל כך מנותק קונספטואלית מהאדמה שיוצריו פועלים בה. במילים אחרות, העובדה שהקולקטיב לא קפצו לעודד את תושבי הדרום והקליטו אלבום בינלאומי כל כך באופיו לא עזרה להם, כשהבון-טון היה דויד ברוזה והופעות בבתי חולים ומקלטים.
וחבל, כי "Pangaea" הוא אלבום כל כך טוב, שכמעט קשה להאמין שהוא נוצר כאן. זה לא חדש לאף חדש שהקולקטיב היא כנראה להקת ה"אינדי" הטובה ביותר שצמחה לנו כאן בשנים האחרונות, ובמובנים מסוימים היא כמעט מתבזבזת כאן, כאחד ההרכבים עם הסיכויים הגבוהים ביותר להצלחה בחו"ל. באלבום החדש הגבירו רועי ריק, עידן רבינוביץ' ושות' את מינוני האלקטרוניקה באופן ניכר, ועדיין לא שינו את אופיו הרוקיסטי של ההרכב - וזו נקודה חשובה בהתפתחות של אמן - להצליח לחדש ועדיין לתחזק את בסיס המעריצים הקיים.
זה נפתח ב-"OTM" המצוין שמתווה את הדרך לשאר שירי האלבום, ממשיך ב-"Breakepart" המרגש ומשם, דרך " Beating Heart Cadavers", "Had It Once" ועד "We Never" הקולקטיב ממשיכים לטעון לכתר ההרכב הטוב ביותר כאן, שלא מדבר עברית ולא שר על המצב. מתנה מושלמת לאסקפיסטים שבינינו.
אביב בכר והדס קליינמן - "מעט פשטות"
לפעמים כל מה שצריך זה גיטרה אקוסטית וצ'לו. "מעט פשטות" הוא שמו של אלבום הבכורה של הדס קליינמן ואביב בכר, וניתן לומר שהוא מיטיב לתאר את רוחם של 12 השירים שהוא מכיל. למי שלא מכיר - קליינמן היתה הצלע הנשית בהרכב המוג'וז של אסף אבידן במשך כחמש שנים, ולאחר שזו התפרקה לה (הלהקה, לא הדס) נתקלה המוזיקאית ביצירתו של בכר, מעין זן חדש של היפי שחקר במשך שנים את מחוזות המוזיקה העתיקה ונחשב לנגן כלי מיתר מוערך.
ומה לגבי אלבומים מסקרנים שצפויים לצאת אחרי החגים? הנה שלושה אלבומים ששווה לחכות להם בשנה הקרובה.
הצד הפגיע של אורן ברזילי
הפעם האחרונה שאורן ברזילי התנתק לרגע מלהקתו, מופע הארנבות של ד"ר קספר, והלך סולו היתה ב-2010, עם האלבום "Sorrow Demons Joy Blizzards". האלבום ההוא עסק במחלת הגיליאן בארה בה לקה ובתהליך שיקומו הארוך. לצד חשיפה כנה וכואבת של חולשותיו הגדולות הציג האלבום צד מוזיקלי של ברזילי שלא זכה למקום ביצירה של להקת רוק-פופ כמו הקספרים. בחודשים הקרובים יוציא ברזילי את אלבום הסולו השני שלו ממנו כבר הוציא את הסינגל הראשון והמבטיח "White Lies", ונראה שהמוזיקאי ממשיך לחקור את המקומות המוזיקליים בהם עסק בתקליט הקודם, במעטפת אלקטרונית מעדות הלה-רו.
כפי שאמר בראיון ל-ynet, לאלבום החדש (אותו יפיק איש הבלקן ביט בוקס תמיר מוסקט, כמו את זה הקודם) לא תהיה תמה שלמה, והוא יעסוק בין היתר בנושאים שבינו ובינה, כמו שרמז השיר הראשון מתוכו העוסק בשקרים הלבנים שכולנו מספרים אחד לשני, בדיוק עד הרגע שהם מתפוצצים לנו בפרצוף.
גבע אלון - "תהיי איתי"
כבר למעלה מעשור שגבע אלון שר באנגלית, בין אם במסגרת להקת "הפליינג בייבי" בה היה חבר, ובין אם בקריירת הסולו שלו. מצד אחד זה נראה טבעי, שכן מחוזות הפולק בהם שוטט זועקים אמריקנה ואת אותה השוואה (קלישאתית בשלב זה) לניל יאנג. מצד שני, אלון כבר הוכיח בהזדמנויות שונות שהעברית נאה לו, ואלבום חדש ושלם בשפת אמו הוא הזדמנות נהדרת לנער אחת ולתמיד את התלונות על המבטא ולתת במה גדולה יותר לתוכן הטקסטואלי שיש לו להציע.
"ים שקט", הסינגל הראשון שהוציא מהאלבום, נשמע דומה באופן מחשיד ליצירה של גבע באנגלית, אבל ייתכן שהבחור עוד יפתיע אותנו בקרוב, לא מעט הודות לעמיר לב שהפיק לו את האלבום בנופו השקט של הגליל המערבי. "אני באמת מתרגש להוציא אלבום בעברית" , אמר לאחרונה. "עשיתי כבר הרבה אלבומים, כל אחד מהם משקף נקודה בזמן בשבילי ואני מאד גאה בהם. אבל עכשיו אני מוצא את עצמי חושב שהם היו כמו חזרות לקראת המופע המרכזי". נשמע מבטיח.
היהודים חוזרים
בפעם האחרונה שהיהודים הוציאו אלבום אולפן, כולכם הייתם צעירים יותר בשבע שנים. כש"פורטה" יצא בקול תרועה ב-2007, אהוד אולמרט היה ראש הממשלה, ג'ורג' בוש היה נשיא ארצות הברית, לדודו טופז עוד היתה תכנית בטלוויזיה והאייפון הראשון היה בן ארבעה חודשים. במילים אחרות, לא מעט השתנה בעולם מאז הוציאו אורית שחף ותום פטרובר אסופת שירים חדשים, ומסקרן לראות את הכיוון אליו הלכה מי שהיתה השליטה הבלתי מעורערת של רוק הגיטרות הישראלי בסוף הניינטיז ובתחילת שנות האלפיים.
"זוג יונים" הסינגל הראשון שהוציאו מזה שנים הוא סנונית (או יונה, אם תרצו) ראשונה מתוך האלבום הבא והחמישי של החבר'ה, והראשון מאז חזר להרכב איציק סולם, גיטריסט הלהקה ואחד ממייסדיה. האלבום צפוי לצאת במרס הקרוב ומעניין לראות אם היהודים עדיין יוכלו לפנות לקהל של צעירים תזזיתיים שוחרי דיסטורשן, בעולם שהספיק מאז להפוך אלקטרוני וממוחשב מדי.
לפנייה לכתב/ת 
