אתם בחרתם: "גבעת התחמושת", שיר הלהקות הצבאיות הגדול בכל הזמנים

שנת תשע"ה כבר כאן, ותוצאות מצעד שירי הלהקות הצבאיות האהובים ביותר בכל הזמנים מעלות מסקנה ברורה: עם ישראל כל כך התרגל לכאב ולשכול, שגם טעמו המוזיקלי הושפע מכך. ולראיה, הקלאסיקה "גבעת התחמושת" של להקת פיקוד מרכז, שכבשה את ראש רשימת השירים שאהבתם - היא כנראה שיר המלחמה האולטימטיבי. יצירה שכולה שדות אש, מוקשים ותחושת בהילות, כיאה לשיר שמתאר את אחד הקרבות הקשים והשנויים במחלוקת שנערכו במלחמת ששת הימים.

את השיר כתב יורם טהרלב ללחן של יאיר רוזנבלום, ובכתיבתו התבסס מחברו על טקסטים שהתפרסמו בגיליון העיתון הצבאי "במחנה", שהוקדש כולו לסיפוריהם של מקבלי הצל"ש במלחמה. בעוד הקרב על גבעת התחמושת הוגדר על ידי מצביאים ומנהיגים, כמו הרמטכ"ל לשעבר מוטה גור, כ"מיותר" - וסיפור הגבורה שהתרחש בו התכווץ לאחר שנלמדו לקחי המלחמה, השיר הפך לנכס צאן ברזל - לא מעט בשל המקצב שלו.

באופן מעניין, למקום השני במצעד הגיע היפוכו המוחלט של המקום הראשון, בדמות שירה של להקת הנח"ל "שלווה", אותו הלחין יאיר רונזלבום למילותיו של אבי קורן. "איזו מן שלווה ולא עושים שום דבר", שרים שם אופירה גלוסקא וחבריה למי שנחשבה אז לפופולרית שבלהקות הצבאיות. "איזו מן שלווה ועוד שבוע עבר", הם אומרים, ומסיתים את תשומת הלב מלוחמנות "גבעת התחמושת" אל השעות המתות בבסיס, לציפייה למכתב וללאות הזו, שבין מלחמה למלחמה.

למקומות השלישי והרביעי המכובדים הגיעו "מה אברך" של להקת חיל הים ו-"חורף 73'" בביצוע להקת חינוך מיוחד. הראשון, שכתבה רחל שפירא והלחין יאיר רוזנבלום, בוצע על ידי הסולנית רבקה זוהר ב-1968 והוכתר גם כשיר העברי המושמע ביותר בתחנות הרדיו לאורך ימי הזיכרון של העשור האחרון. מדובר באחד השירים העצובים ביותר בתרבות הישראלית, וזוהר אף סירבה לשיר אותו במשך שנים רבות, בשל נושאו הכואב.

דומה לו גם "חורף 73'" שכתב שמואל הספרי והלחין אורי וידיסלבסקי. שניהם עוסקים בכאב שבהתמודדות דור צעיר עם מלחמות דור אבותיו, תמה שהולכת וחוזרת בתרבות הישראלית עם כל שנה ומלחמה שעוברת. "שיר לשלום" של להקת הנח"ל הגיע למקום החמישי, עמדה גבוהה ומפתיעה משהו, בהתחשב בספקות של העם היושב בציון במושג האמורפי הזה.

"ארץ ישראל יפה", "יש לי אהוב בסיירת חרוב", חסקה", "מתוק מתוק" או "פשוט שריונר" העליזים והעולצים מוצאים עצמם במורד הרשימה, וכמוהם גם "אני מת", "ולנו יש פלאפל" או "הוא לא כל כך חכם". ישראלים אוהבים את הלהקות הצבאיות שלהם קודרות? בהחלט יתכן, בטח כשלוקחים בחשבון את המקום האחרון - "בדרך לאילת (היי דרומה)" המקפיץ שכתב חיים חפר ובוצע על ידי הצ'יזבטרון. שיר ניצחון סוחף שבמקור בכלל נקרא "הדרך לעקבה" ועבר מספר שינויים לחניים וליריים, שכן לא היה זה ראוי להגיע למעמד היסטורי כמו מסדר הניצחון של חטיבת הנגב וגולני, חמושים בלחנו הזר של השיר הרוסי 'הֵי דְּזַ'נְקוֹיֶה'".

בחופשות ומועדי ישראל עמישראל אמנם אוהב לרדת לאילת, אך לא מספיק, מסתבר. גם כשהשמחה, המתיקות, הפרוטה, הירח והפלאפל מלווים אותנו, קשה לשכוח שלפניהם מגיעים קרבות עקובים מדם, סיפורי גבורה או פשוט שביזות, במקרה הטוב. למדינת ישראל ולצה"ל נאחל שנה חדשה נטולת מלחמות, או שירים עליהן - ולעם ישראל, ליהנות משפע קצב ושמחה. שנה טובה.