שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    שיספה את גרון בעלה עקב כפייה מינית – ותרצה 6 חודשי עבודות שירות בלבד
    בילדותה היא נאנסה על ידי בן דוד ולימים נישאה לגבר שגם איתו סבלה. לילה אחד, כשלא עמדה בכך יותר, היא חתכה את צווארו, שברה את שיניו ופצעה אותו קשה. ניתוח פסק הדין הדרמטי שהכיר בקורבנותה של נאשמת

    "אני מצטערת ומתביישת על מה שעשיתי. הייתי עם גבר, בעלי, אישה כמו סמרטוט, רק עובדת, מבשלת ובסוף היום אומר לי XXXX. תמיד XXXX. יש לי לב, כשהייתי קטנה, יש לי משהו בלב שכואב לי, וזה המשיך כל החיים. כשהייתי בת 12 הבן דוד שלי אנס אותי, התחתנתי וזה המשיך. כשבעלי אמר לי XXXX הייתי זוכרת איך בן הדוד שלי היה לוקח אותי בכוח. לא פתחתי את הפה כי הייתי פוחדת.

     

    "הלכתי לעבוד כדי לשכוח, עבדתי כמו חמור, הוא יושב בבית ואני עובדת ועובדת... הכול עשיתי. היו לו הרבה עיקולים בבנק, הייתי עושה לו הכול. כשהוא היה אומר לי XXXX (הנאשמת בוכה)... היה לי קשה איתו כשXXXXX. תמיד הוא אומר שאני XXXX. האמת, אני נותנת לו הכול, הכול נותנת לו אבל הוא XXXX" (מתוך עדות האישה בבית המשפט)

     

    אישה שנאנסה בילדותה, וכשבגרה הוחלט שתתחתן עם גבר שנהג לכפות עליה קיום יחסי מין, החליטה לילה אחד לתקוף אותו בעודו ישן במיטתו. היא חתכה את צווארו, שברה את שיניו ופצעה אותו באורח קשה. היא הועמדה לדין והורשעה בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, אך למרות הנסיבות החמורות, לאחרונה מצא בית המשפט לנכון לפסוק לה עונש קל, אפילו קל מאוד, ללא מאסר בפועל, כדי שתוכל להמשיך ולגדל את ילדיה.

    "כל אחד מבני הזוג קורבן למציאות חברתית" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "כל אחד מבני הזוג קורבן למציאות חברתית"(צילום: shutterstock)

    על מנת להבין את הרציונל שהנחה את בית המשפט בפסיקתו החריגה, יש להכיר את כל נסיבות המקרה.

     

    קפץ מהקומה השנייה

    באותו לילה עגום, מתואר בגזר הדין, הצטיידה הנאשמת בסכין בעלת להב באורך של 13 סנטימטר, נכנסה לחדר שבו ישן בעלה וחתכה את גרונו. היא גרמה לו לחתך עמוק ולפגיעה קשה בצוואר. בנוסף היא הכתה אותו בפניו עם קת הסכין ושברה את שיניו. חבול ופצוע הוא הצליח לקפוץ מהקומה השנייה ולהימלט. בהמשך אושפז במחלקה לטיפול נמרץ ונותח.

     

    מקריאה ראשונית נראה כי מדובר כאן בניסיון רצח בנסיבות מחמירות, שהמבצעת שלו צריכה להינמק בכלא שנים ארוכות, אך מקריאת פסק הדין הארוך מתגלה התמונה המלאה.

     

    בית המשפט הבהיר בפסק דינו כי "כל אחד מהם (מבני הזוג, ד"כ) קורבן בדרך אחרת למציאות חברתית קשה, אשר הובילה בסופו של דבר לאירוע נשוא כתב האישום". בית המשפט ציין כי מקרה זה "אינו רגיל", והוא מציב קושי חריג מהמקובל בבואו לגזור את הדין.

     

    עלה כי הרקע למתיחות בין בני הזוג, שבעקבותיה הגיעה התקיפה, היה סירובה של האישה לקיים עם בעלה יחסי מין. הנאשמת סיפרה כי במשך כמה שנים בצעירותה עברה סדרת מעשי אונס על ידי קרוב משפחה. אונס זה נחשף בפני אביה ואחיה הבכור של המתלוננת, לראשונה, רק במהלך המשפט.

     

    על רקע אותו אונס, ומאחר שלפי תפיסתה והתפיסה החברתית שבסביבתה היא הייתה בגדר "אישה פגומה", הוחלט שתינשא לגבר שבעתיד תשסף את גרונו.

     

    לבני הזוג נולדו ילדים אך הקשר ביניהם הידרדר בהמשך. הבעל טען שהייתה הידרדרות ביחסים ושאשתו סירבה לקיים איתו יחסי מין, ואף סיפר שפנה להוריה על מנת שיסייעו לשקם את הזוגיות. עמדת ההורים הייתה שבתם מחויבת כלפיו, כבת זוגו, מצב שלמעשה הביא – לטענת האישה - להמשך הכפייה מינית.

     

    האונס לא נחקר

    בתסקיר נפגע עבירה שהוגש בעניינו של הבעל מתואר גם האירוע הקשה שחווה כשנדקר ונחתך בסכין על ידי אשתו, שגם שברה את שיניו. מעבר לפגיעה הפיזית הקשה, כך כתוב, גרמה הפציעה הקשה לתסכול ולמצוקה נפשית, פוסט-טראומה וקשיים רגשיים. בתסקיר מתואר ניסיון שיקום היחסים מצדו, כאשר עבר להתגורר עם הילדים בבית הורי האישה, מתוך כוונה ליישב את ההדורים, ואף ניסה ללא הצלחה להגיע להסכם עם האישה.

     

    התביעה ציינה בטיעוניה את חומרת העבירה וחומרת הפציעה שנגרמה לבעל, וביקשה לגזור על האישה מאסר ממושך (בין 8 ל-15 שנים), תוך ציון העובדה שבכלא הנשים בנווה תרצה קיימות קבוצות טיפוליות וקבוצות שיקומיות מתאימות.

     

    מנגד, בא כוחה של הנאשמת ציין כי מדובר באישה ללא עבר פלילי, ששהתה במעצר כחודש וחצי ומאז מצויה במעצר בית. הוא הדגיש שמדובר באישה נורמטיבית שלא תחזור לביצוע עבירות פליליות, וביקש להקל בעונשה ולהביא לידי ביטוי דווקא רכיבי שיקום.

     

    הנאשמת עצמה גם היא נשאה דברים בפני בית המשפט, ואלו הובאו לעיל. יצוין כי בנושא טענותיה המפתיעות לגבי האונס שעברה בילדות החליטה הפרקליטות שלא לערוך חקירה בנושא, לאור ההתיישנות שחלה על האירוע. בא כוחה של האישה מחה על ההחלטה וטען כי הימנעות זו מהווה "עצימת עיניים ממציאות חברתית קשה בחברה שבה חיה הנאשמת, מציאות חיים אשר הייתה הרקע למערכת היחסים המעורערת שהובילה אל המעשה נשוא כתב האישום".

     

    מתחם הענישה ההולם

    לאחר כל אלו הגיע בית המשפט לשלב שבו עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם. בפסק הדין הוסבר אילו שיקולים הוא מביא בחשבון בבואו לעשות כן:

     

    - את העונש הקבוע בחוק (במקרה שלנו - עבירה חמורה, עד 20 שנות מאסר).

    - את חומרת נסיבות המקרה (נקבע שהנסיבות היו חמורות, ושרק מקרה הוא ו"פרי המזל" שהתקיפה לא הסתיימה במות הבעל).

    - מכלול נתונים נוספים הקשורים למעשה ולמבצעת העבירה.

     

    בית המשפט בחן את כל אלו, וקבע שמתחם העונש ההולם יעמוד על עונש מאסר שבין 3 ל- 9 שנות מאסר לריצוי בפועל.

    "האישה לא יכלה להמשיך להיענות לדרישותיו בתחום המיני" (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    "האישה לא יכלה להמשיך להיענות לדרישותיו בתחום המיני"(צילום: shutterstock)

    לאחר מכן, ובהתאם להוראות החוק בנושא, התייחס בית המשפט ל"נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה". את אלו מביאים בחשבון אחרי שנקבע מתחם העונש ההולם, על מנת לגזור את העונש המתאים. בין היתר מדובר בנסיבות חיים קשות של נאשם, עבר נקי, הפגיעה הצפויה של העונש בנאשם ועוד.

     

    יצוין מייד כי אף שעלו מחקירת האישה ומעדותה קשיים ראייתיים שונים, החליט בית המשפט בכל זאת להתייחס לנתונים שהובאו בעדותה, וזאת בשל העובדה ש"במקרה שבפני לא ניתן לנתק את הרקע למעשה ממציאות חייה של הנאשמת, כפי שעלה בתסקיר המבחן ובדבריה בבית המשפט. בית המשפט אינו יכול להתעלם מכל הדברים שנאמרו כאילו לא היו ולבחון את המציאות רק על רקע של הכללים המשפטיים הנוקשים... הנאשמת תיארה... מציאות חיים שבה, על רקע של אינוס מתמשך אשר עברה בילדותה, נישאה לבעלה, המתלונן, וזאת על רקע תפיסה חברתית בדבר פגם שדבק בה.

     

    "בהמשך, והגם שניסתה לקיים חיי משפחה מלאים, לא יכלה להמשיך עוד בהיענות לדרישותיו בתחום המיני. פנייתה למשפחתה (ויצוין כי גם המתלונן פנה להוריה) לא זכתה לתמיכה רגשית או אחרת, ולמעשה הובהר לה כי עליה לקיים את חיי המשפחה במלואם. בנסיבות אלו הייתה הנאשמת, למעשה, שבויה וכלואה במציאות חיים שאין ממנה מוצא. התפרצות הזעם כפי שבאה לידי ביטוי במעשה החמור שעשתה, הייתה פועל יוצא של כל אותן נסיבות מתמשכות. הגם שבעת ביצוע המעשה ישן המתלונן, במובן זה שלא היה כל איום מידי על הנאשמת והיא לא הייתה נתונה בעת ההיא ללחץ כלשהו לביצוע מעשה מיני או כל דבר אחר, לא ניתן להתעלם מהמציאות המתמשכת של חייה שיצרה בה את תחושות הסיכון התמידי, הכפייה והמחנק".

     

    על רקע זה בחר בית המשפט ליישם במקרה זה את הוראות חוק העונשין, הקובע שניתן לגזור עונש מופחת בעבירת רצח, "כשהנאשם היה נתון במצב של מצוקה נפשית קשה, עקב התעללות חמורה ומתמשכת בו או בבן משפחתו, או בידי מי שהנאשם גרם למותו".

     

    בית המשפט אף התבסס על פרשת כרמלה בוחבוט, שעונשה הוקל, ובעניינה נכתב כך: "אחרי שקילת כל הגורמים, עמדתי היא כי רגש הצדק לא יכול להשלים עם כך שאישה זו, שמעשי טרור זוועתיים כאלה עברו עליה, תהיה נמקה בכלא זמן כה רב".

     

    קביעת העונש

    כאן קבע בית המשפט כי דינה של הנאשמת צריך להיות בגבול התחתון של מתחם הענישה ההולם שנקבע - דהינו מאסר שלא יעלה על 3 שנים בפועל.

     

    אך למרות זאת, ומתוך משיקולים שעניינם בשיקום הנאשמת, חרג לבסוף בית המשפט ממתחם הענישה ההולם על בסיס תסקיר שירות המבחן, שהתרשם כי מדובר בנאשמת הנזקקת להליך טיפולי שיפחית את הסיכון להתפרצות אלימה נוספת ויסייע בשיקום חייה, ואף הדגיש כי גזירת עונש מאסר עלול להחמיר את מצבה הנפשי ולגרום להידרדרותה.

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

    בסיכומו של דבר נגזר על האישה לרצות שישה חודשי מאסר בעבודות שירות, שיבוצעו בארגון עזרה וחסד למשפחות מעוטות יכולת, קשישים, ילדים ונוער בסיכון. בנוסף נגזרו עליה 12 חודשי מאסר על תנאי, בתנאי שלא תעבור עבירת אלימות פיזית הגורמת לחבלת גוף בשלוש שנים הקרובות, והיא הועמדה לפיקוח של שירות המבחן לתקופה של 36 חודשים.

     

    "אין לראות בגזר הדין מתן הכשר לאלימות"

    ומה לגבי בקשת הבעל, שביקש ממערכת המשפט להכיר בסבלו ובנזק שנגרם לו, ולהביא את הדבר לידי ביטוי בפסיקת פיצוי ראוי?

     

    בעניין זה קבע בית המשפט שאף שעל פניו נגרם לו נזק המקים עילה לפיצוי, "נראה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יש להותיר את שאלת הפיצוי לבירור במסגרת הליך אזרחי", ולכן לא פסק לו כל פיצוי במסגרת הנוכחית.

     

    בית המשפט חזר וציין לסיום כי "מדובר באירוע שנסיבותיו מיוחדות וחריגות. מציאות חברתית/תרבותית ובין-אישית הולידה מערכת יחסים שבה שני הצדדים, הנאשמת והמתלונן, הם קורבנות. כל אחד מהם נפגע והצלקות יוותרו בכל אחד מהצדדים לנצח... אין אלא לקוות כי גזר דין זה לא יהיה סוף הדרך אלא תחילת הליך שיאחה את פצעיהם של שני נפגעי המציאות שתוארה, באופן שעתידו של כל אחד מהם יהיה טוב יותר.

     

    "זאת בעיקר כאשר מעבר לנאשמת ולמתלונן מצויים גם ילדים צעירים בגילם, שאלו הם הוריהם, ויישארו כאלו גם לאחר שישקע אבק העימות.... גזר דין זה הביא לידי ביטוי נסיבות חריגות. אין לראות בו כמתן הכשר לאלימות בכלל ובתא המשפחתי בפרט".

     

    • פסק הדין ניתן ב-17 ספטמבר 2014, על ידי כבוד השופט רון שפירא, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. לנאשמת ניתנה זכות לערער לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים
    • עו"ד דריה כנף עוסקת בדיני עבודה וחוזים וכתבה את הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים